נתנו בראש: גידי גוב לא מתגעגע לכלום
1987: מפחד וחרד, בעיקר מקטעי הקישור /// 2009: "החיים מתגלגלים והכול על הכיפאק". האמנים הגדולים חוזרים לראיונות עבר
התוצאה הייתה האלבום "דרך ארץ", שהניב להיטים כמו "שלל שרב", "פרח" ו"לוליטה", ובסוף אותה שנה (1986) הגיע למכירות של פלטינה ונחשב להצלחה ענקית. בהמשך יצא גוב למופע עם שירי האלבום, והריאיון הזה נערך לקראתו.
גוב הביע בו, למשל, חוסר רצון לשוב ולעבוד במסגרת של להקה ("בלהקה אתה חלק ממסגרת, אתה לא עושה את מה שאתה רוצה, וזה בדיוק ההפך ממה שקורה איתי עכשיו. צריך להתקדם בחיים, להשיג משהו מבחינה מקצועית"), כמו גם את חרדות הבמה שלו ("אני פשוט מרגיש פחד. לשיר אני דווקא לא מפחד - יותר מפחידים אותי קטעי הקישור"), את תחושותיו בנוגע ל"עבודה עם חבר'ה צעירים כמו רמי קלינשטיין" ("תראה, הם יודעים מה קורה במוזיקה") ואת רצונו להרים תוכנית משל עצמו בטלוויזיה ("הלוואי שהייתי יכול לעשות סדרת טלוויזיה וזהו. זה היה מחזיק אותי").

עקרונית, גידי גוב לא מי יודע מה מתלהב מנבירה במקומות פיזיים או נפשיים שבהם היה בעבר - "תמיד הייתי איש של הווה", הוא אומר. חרדות הבמה שהעלה בריאיון ההוא, למשל, כבר לא ממש מלוות אותו כיום, לטענתו. "שמע, זה היה לפני הרבה זמן, והיום אני פחות מחובר לתחושות האלה. זה עדיין מרגיש לי כמו דייט כזה,
"בכל מקרה, אני לא מתגעגע לכלום, כי מאז ומתמיד העדפתי לחיות רק את מה שקורה לי כרגע, בזמן אמת. מבחינתי, ההבדל היחיד בין אז להיום הוא שאז הייתי יותר צעיר, ושהיום אני יותר מבוגר ואני כבר לא מופיע בפארקים, למשל".
למה, בעצם, אתה נרתע כל כך מהתעסקות בעבר שלך?
"כי זה לא מעניין אותי. זה עבר, נגמר, היה נחמד, היה כיף - אבל זהו, ממשיכים הלאה. העבר הוא עניין מאוד מייגע, ואין לי ממש כוח לחזור ולהיזכר בדברים שהיו או לא היו. בכל מקרה, התקופה של 'דרך ארץ' לא הייתה משהו מאוד מיוחד בחיי, או, נגיד, משהו יותר מיוחד מכל מה שעשיתי לפניה או אחריה. מבחינתי, החיים מתגלגלים והכול על הכיפאק".








נא להמתין לטעינת התגובות







