יהודי רביץ
השחקן נתן רביץ גאה "לאכול מפירות גן העדן" של ההתקרבות לבורא עולם. מנגד, הוא הרבה פחות גאה בזה שהילדים שלו יראו אותו בקרוב בטלנובלה חדשה, אבל גם אלוהים יודע שצריך לשלם מזונות. ראיון על אמונה, זוגיות וחופש בחירה. אם ירצה השם, בקרוב אלבום הבכורה
"הכי מפחיד אותי להישמע כמו מישהו שגילה את האור ועכשיו הוא הולך להטיף לכולם מה לעשות", מסביר רביץ. "מה שקרה לי הוא שפשוט גיליתי משהו נורא יפה, בעל עוצמה, יופי וחוכמה שנקרא התורה, ואני רוצה לשתף בזה אנשים. אבל, לצערי הרב, יש דימוי לא טוב לתורה ולדת בגלל קבוצות קיצוניות כמו נטורי קרתא, עסקנים פוליטים, דתיים מושחתים וכל מיני זרמים אחרים שמוציאים שם רע. אני מפחד להישמע כאילו אני מנסה לעשות יחסי ציבור ליהדות ובסופו של דבר התוצאה תהיה
שאני מייצר דחייה ולא קרבה.
"בסך הכל, אני רק רוצה לשתף ולספר שאני אוכל מפירות גן העדן ואני שמח מאוד בכך. גיליתי בשנים האחרונות, באמצעות תהליך למידה ארוך, שקיבלנו ספר מדהים ושרובנו בכלל לא מבינים מה קיבלנו. עזוב שמבחינה ספרותית התורה זה דבר מדהים ועזוב את העובדה שמדובר במסמך היסטורי מדהים, אני מדבר איתך על שפע של תובנות שמסתתרות שם".
כבר תקופה די ארוכה שפניו של רביץ מעוטרות בזיפים קצרים ולראשו מגבעת שיקית, מעין הכלאה בין כיסוי ראש נגד השמש הקיצית לתחליף מודרני לכיפה סרוגה. "עוד לפני התהליך שעברתי, התחלתי ללכת עם כובע", הוא אומר. "אולי זה עזר לי להתנתק מהסביבה. כרגע אני מסתובב עם כיפה רק
בבית כנסת ובתפילות".
את הבקרים הוא פותח בהנחת תפילין וסדרת תפילות הנמשכות בבית הכנסת הסמוך לביתו בשכונת רמת אביב, ורק אחר כך יוצא לעבודה ("אלא אם יש לי צילומים בשעת בוקר מוקדמת. לרוב, מתחשבים בי"). בנוסף לכך, מקפיד רביץ על כשרות ("פעם הייתי תוקף את האוכל רק בשביל להתפוצץ. היום, תהליך האכילה שלי הרבה יותר מעודן. אני מעריך יותר את האוכל, לא אוכל רק בשביל תחושת השובע והאגו"); מכבה בסופי שבוע את הסלולרי, האינטרנט וכל מוצר חשמלי אחר; וכמובן - לא נוסע בשבת. את יום המנוחה שציווה לו אלוהים הוא מנצל כדי להתכנס עם עצמו, עם המחשבות ועם שני ילדיו (ליאון בן שבע וחצי ואלמה בת חמש וחצי) מנישואיו השניים למפיקת הטלוויזיה, יעל לשם, שהסתיימו לפני כשלוש שנים.
"מעמד הר סיני הפרטי שלי, בו חוויתי התגלות בכל מובן אפשרי, היה רגע הלידה של בני. לראות את החיזיון המדהים של הראש שלו בין הרגליים שלה שמשתלבים עם הראש שלה, היה פשוט רגע מדהים של התעלות רוחנית",
"מאותו הרגע שהבן שלי נולד, שיהיה בריא, התחלתי להיות יהודי מלשון הודיה. אני מודה על האמת ומודה על הקיים. הדבר הראשון שעשיתי אחרי הלידה היו שלוש שיחות טלפון למכרים שלי. אחד חילוני, אחד דתי ואחד רב. שיתפתי אותם בחוויה שעברתי ושלושתם אמרו לי להניח תפילין. הרגשתי שקיבלתי מסר מאוד ברור. אמרתי לעצמי, 'או-קיי, לא צריך לצעוק. שמעתי את המסר היטב'. אחר כך הגיעו שיעורי תורה פרטיים עם חבר, הקשבתי להקלטות של הרצאות רבנים, שוחחתי עם רב ולמדתי שיעורי ימימה. משם הדברים פשוט זרמו להם. גיליר תי עולם חדש".
חילונים שעוברים תהליך דומה לשלך מספרים שגילוי היהדות מילא אצלם חלל גדול. מה היה חסר לך?
"לא היה חסר כלום. ממש כלום. זה פשוט להוסיף טוב על טוב. השינוי אצלי הוא בדברים שמדברים אליי. היום אני נמשך לדברים אחרים. פעם נמשכתי לתענוגות הגוף, לקריאות של האגו שלי שרצה את זה ואת זה ואת זה. היום אני נמשך לאהבת הבורא, היקום ואהבת ישראל. נשארתי אותו בן אדם, רק שהיום אני הרבה יותר משוכלל".
ובכל זאת, מאיפה זה הגיע?
"אין לי הסבר רציונלי. הרגשתי בנקודת הזמן ההיא שבדקתי את כל מה שיש לעולם הזה להציע לי והרגשתי שיש אמת נוספת שמוסתרת מאיתנו. פתאום התחלתי לשים לב לכל השחיתות, הביזיון החברתי שמקיף אותנו, הסגידה ליופי, וזה התחיל להציק לי. הרגשתי שמשהו מעוות ושיש פה איזה שקר. לא רציתי ללכת יותר אחרי הטרנדי והשיקי. רציתי תשובות לשאלות".
ואיך הגיבה הסביבה הקרובה לעובדה שאתה נראה כמו נתי רביץ, אבל לא נשמע כמוהו?
"היו כל מיני תגובות. חלק אהבו את השינוי וחלק אהבו פחות. אמא שלי שגדלה בבית דתי עם היסטוריה של כמה דורות, קצת נבהלה בהתחלה ממה שעובר עליי. זה כנראה הזכיר לה כל מיני דברים מהבית. רוב האנשים אמרו לעצמם, 'נו, עוד איזה תהליך שעובר עליו'. לאט לאט הם הבינו שוואללה, יש פה רומן. אני יודע שללא מעט מהאנשים היה קשה עם העובדה שפתאום מעניינים אותי דברים אחרים ממה שעניינו אותי בעבר.
ואיך זה השפיע על חיי הנישואים? מזוג הפכתם לשלישייה.
"זה לא הגורם לפרידה שלי מיעל, אם זאת השאלה. לזכותה ייאמר שהיא הבינה שאני עובר תהליך מסוים ובמקום להפריע היא הניחה לי לעשות כרצוני. היא אמנם לא לקחה חלק בזה, אבל גם לא מנעה ממני לעבור את התהליך. תראה, אין לי ספק שכשאהיה מוכן לבת זוג, מה שכרגע לא חסר לי, היא תצטרך להיות באזור שבו אני נמצא מבחינה רוחנית. אני אהיה חייב לתקשר עם מישהי שנמצאת באותו לבל".
מה זה אומר מבחינת מעשית?
"שהיא צריכה להיות בעניין של קיום הלכות ומצוות. אני חושב שגבר ואישה מאמינים מבינים שהנידה ודיני הטהרה הם לא סתם המצאה של מישהו. לא סתם יש הנחיה לא לקיים במשך 12 יום יחסי מין אחרי המחזור. בוא רגע ננסה לעשות שיעור חסידות: בפרקי אבות אומרים 'איש ואישה זכו ששכינה ביניהם. לא זכו, אש אוכלתם'. אתה מבין?".
לא כל כך.
"במילה'איש' יש את היו"ד של שם השם ובמילה 'אישה' יש את הה"א של שם השם. זה אומר שיש ביניהם שכינה. כלומר שאם שניהם מבינים שיש כוח שלישי שחיבר ביניהם, יצר אותם ומחייה אותם, הם גם מבינים שהבריאה מתחדשת כל הזמן. שהם למעשה שליחיו. אז אם אני כועס עליה, למעשה אני כועס עליו, על הקב"ה. ואין בכך טעם כי הוא נותן לי רק טוב. ולמעשה מראש אנחנו שנינו שייכים לאותו מחנה. מה זה אומר?".
שוב פספסתי.
"ש-80 אחוז מהמוקשים בזוגיות מנוטרלים. שאנחנו מוגנים. אבל אם אין בינינו שכינה אז יש בינינו אש מול אש. עשינו שיר עור חסידות קטן, אה? עוד בירה אחת שאתה מציע לי ואנחנו מוציאים דף גמרא".
ואיך הילדים שלך מגיבים לשינוי העמוק שחל בחייך?
"באהבה גדולה. יש להם חופש פעולה מלא לבחור מה הם רוצים לעשות, והאמת היא שהם בעצמם מזרזים אותי לסיים את העניינים לפני כניסת השבת. אני לא כופה עליהם כלום. הם מבינים שיש את הדרך של אבא ויש את הדרך של אמא, והם רשאים לבחור את מה שטוב להם. אני חושב שאחת הסיבות שהם זורמים איתי היא שברגע שהם מבינים שיש מי ששומר על אמא ואבא, זה נותן להם בטחון.
"חשוב לי לדבר עם הילדים שלי על ערכי היהדות. כבוד לזולת, לאבא ואמא, הימנעות מלשון הרע, יופי פנימי. חשוב לי שהם יידעו שיש תכנים מעבר ל'הישרדות'. אני לא רוצה שהם יסגדו לעגל הזהב המודרני. כלומר לאגו, ליופי החיצוני, לכסף ולשליטה. ושלא תבין אותי לא נכון, כסף זה חשוב והוא יכול לעשות דברים גדולים, אבל צריך לזכור שכסף הוא לא האלוהים".
מלבד הקשר המתהדק עם בורא עולם, יש לרביץ גם קריירה לתחזק. מי שפרץ לתודעה הציבורית בזכות הטלנובלות "כסף קטלני", " לחיי האהבה" ו"מיכאלה", התבסס בשנים האחרונות בתאטרון הבימה, שם הוא משחק כרגע בלא פחות מארבע הצגות - "חתונה מושלמת", "החותנת", "39 מדרגות" ו"אוגוסט: מחוז אוסייג'". מקומו לא נפקד גם מהדרמה הטלוויזיונית ( "מילואים", " האמת העירומה" ), ובימים אלו הוא מריץ מופע בידור חדש עם אחיו הסטנדאפיסט, דורון רביץ, בשם "אני פה בגלל אחי", ושוקד במקביל על כתיבת תסריט לסרט. אבל את הסיפוק המקצועי הגדול ביותר הוא שואב מהעבודה על דיסק ביכורים, שנמשכת כבר תקופה ארוכה.
זה כבר הניסיון השני של רביץ לפרוץ דרך המיקרופון. בפעם הראשונה, לפני כשמונה שנים, נגנז האלבום שלו באמצע התהליך, לאחר שהמשקיע הסתבך כלכלית ונעלם. לא מזמן הוא חזר להקליט. בלי משקיע וחברת תקליטים מאחוריו, אבל עם הרבה רצון ואמונה.
עד כמה בוער בך הצורך לשיר?
"למעשה אני זמר הרבה לפני שאני שחקן. זאת אהבת ילדות אמיתית ומי שמכיר אותי מאז יודע שזה התחיל עוד במפגשים החברתיים של בית הספר והמשיך בצבא, כשהייתי מנגן ושר במוצבים. הגיטרה שלי נדדה איתי לכל מקום. כל החיים הייתי בטוח שזה הולך לכיוון של מוזיקה והיו לי מקורות השראה כמו להקת בנזין, שלום חנוך, דיוויד ברוזה, כוורת, כשלפתע עשיתי פנייה לתחום המשחק. אני זוכר עדיין את הרגע שאמרתי לגיטרה שלי שעמדה בצד 'אל תדאגי, אני תכף חוזר', והופ , עברו להן 20 שנים.
"אחרי הגירושים הראשונים שלי, לפני תשע שנים, נפתח לי חלון של זמן והוצפתי ברגשות. ואז למעשה התחלתי לכתוב ולהלחין. עם הזמן בניתי הרכב בשם 'נתי רביץ והספירלה' והתחלנו להופיע, אבל בגלל בעיות זמן ועניינים טכניים זה לא החזיק מעמד ופירקתי את החבילה. עכשיו מצאתי קצת זמן, ובעיקר בשלות, על מנת להתחיל להקליט חומרים חודשים. נכנסתי לאולפן הקלטות עם גל פדה שמנגן על אלף כלים ומפיק את הדיסק שלי, ואני מאוד מקווה לסיים הקלטות ולשחרר עוד שירים (בחלק מתחנות הרדיו כבר מתנגן הסינגל "ציפור ללא כנף", י"א) ולצאת להופעות.
האלבום שבדרך, איך לא, משקף את המסע הרוחני. את הטקסטים משרבט רביץ בזמנו החופשי על כל פתק פנוי: "טס באוויר / לא רואה את הסוף / מרוב מהירות לא רואה את הנוף / האור חזק, הראייה מטושטשת / פתאום נתקע, לא זז מילימטר / ברעש אדיר מתנפץ לרסיסים / בגשם יורד טפטוף של צבעים / נזרק לחלל";
וזה נהיה הרבה פחות מרומז עם שורות כמו "עד מתי נמשיך ללכלך ולדרוך על כל יצירה / נאמין שאין עוד כמונו ונרמוס כל חלקה טובה / ונשב בחיבוק ידיים ונגיד זה הוא, לא אני / נהיה עבדים של הכסף ונמדוד עשיר או אני / אנחנו עם סגולה, העם עם הספר / אנחנו עם נבחר, חיים מיום ליום בתוך שקר / מדברים הרבה וקוראים לזה חוכמה / כשהאגו מרקד לבד על הבמה / ההצגה מתרחשת מאחורי הקלעים / כשאנחנו לבד מחפשים את אלוהים. . .".
"אני, אגב, משבט לוי", שולף פתאום רביץ, "ואל תשכח שהלויים היו מעלים את המוזיקה לכוהנים. כנראה שזה טבוע בגנים שלי. כל מיני אנשים לא מבינים מה באמצע החיים אני מקליט דיסק, אבל זה פשוט חזק ממני. כנראה שזאת היתה החלטה של הקדוש ברוך הוא שאני בשל עכשיו להוציא את החומרים שלי".
שרובם נשמעים כשירי הלל לאלוהים.
"נכון. אני כותב אפרופו מה שעובר עליי, ופחות על לבי שותת הדם וככה נפרדנו. יש לי שיר אחד שמתאר היטב את המצב שבו אני נמצא. בתפר שבין החיים הדתיים המלאים והרוחניים לחיים החילוניים שאני רגיל אליהם. זה מדבר על ההתנדנדות מפה לפה. כשאני מסתכל על חומרים ישנים שכתבתי, מה שמדהים אותי לגלות הוא שהנושא הרוחני תמיד נגע בי. בעצם מעולם לא כתבתי על לב שבור, אלא על כך שאנחנו עם סגולה. יש לי חומרים עם אלמנטים רוחניים הרבה לפני שהבן שלי נולד וסימן לי את תחילת הדרך הביתה".
"פעם גדילה רוחנית הייתה קשה כמו קריעת ים סוף. היום יש התעוררות רוחנית בכל פינה, בעיקר אצל אמנים שמבינים שמקור הכוח שלהם מגיע ממקום שהוא נשגב מבינתם ומתחילים לחקור. נכון לעכשיו הכל מסתדר בלי שום בעיה. הולך יד ביד. אם יבוא הרגע שאיאלץ להתמודד מול דברים שלא אוכל לעשות אצטרך לקבל החלטה. יש הרבה שיקולים כשאני לוקח על עצמי תפקיד. ברור שהיום אני אעדיף לקחת תפקידים שאני לא צריך לקלל בהם או לחשוף בשר, וגם אם איאלץ לקחת תפקידים שכאלו אעשה זאת בתנאי שאני יודע שיש בהם תוכן עם מוסר וטוהר מידות. אני לא רואה את עצמי, למשל, לוקח תפקיד שמדבר על סגידה לגוף ולכסף".
אבל אתה עומד להשתתף בטלנובלה "נשות הטייסים", ז'אנר שלא ממש חף מתכנים לא מוסריים.
"זה נכון. שמע, אני עדיין שותף בעשייה משחקית ויש כללי משחק שאני צריך לשתף איתם פעולה. בסופו של דבר, אני ממלא תפקיד. להגיד לך שאני אהיה גאה כשהילדים שלי יראו את זה? לא. יש הרבה דברים בטלוויזיה שאני לא מרוצה מהם. יש הרבה דברים שהם מעבר ל'אח הגדול' שפוגש את 'היפה והחנון' על המסלול ונתקעים ב'בלוק'".
אם ככה אתה מרגיש, למה לקחת בזה חלק?
"מי הבן אדם שיגיד לי איך לחיות? זה אני. אני חי מציאות בה אני צריך לשלם מזונות בתחילת החודש, גם אם אני לא מתחבר לטלנובלה כזו או אחרת. אני שחקן. זה כמו שלבית"ר ירושלים הגיע בחור בשם דרק בואטנג שאין לו שם קשר לבית"ר ושום זיקה. הוא בא על מנת להביא גולים וניצחונות. הוא לא צריך לאהוב את המנורה שבסמל בית"ר כדי לשחק בה. בשורה התחתונה, אני לא מסתיר את זה שהייתי רוצה לעשות תפקידים עם מסר וערכים. הייתי רוצה לשחק בסדרות עם תכנים עמוקים על יחסים בין אדם לאדם ולא רק על הצד הרע. כרגע אני מקבל היצע תפקידים מסוים שלדעת במאים מתאים לי, וזה מה שיש".
אז יכול שיום אחד תמצא את עצמך ללא תפקידים אפשריים מבחינה ערכית ותפסיק לשחק?
"זאת שאלה מעניינת שאין לי עליה תשובה. אם יום אחד אגיע לצומת הזה, אני מניח שאקבל החלטה לפה או לפה ואדע את התשובה. בגדול, אני לא רואה מצב שאני לא משחק יותר, כי אחרי הכל זה מה שאני אוהב לעשות. זאת הנפש שלי. מצד שני, לך תדע איפה נהיה עוד כמה שנים".
אתה מודע לאפשרות שיש מי שיקראו את הראיון הזה ויתקשו להבין מה עובר עליך.
"יכול להיות, אבל זה אני. שמע, טעמתי הכל, עישנתי הכל, אכלתי הכל והבנתי את כל ההנאות והשפע שהעולם החילוני יכול להציע לי. לא בא לי להיות עבד של הטרנדיות, הכסף והאגו. ולא שאני חושב שאדם מאמין צריך לגור בדירת חדר שנראית כמו חירבה. אפשר לחיות חיים נוחים ועדיין להאמין. זה כמו מישהו מתל אביב שיחליט בוקר אחד להתנתק מהכל ולעבור לגור ברמת הגולן. זה מה שעושה לו שמחה? שיהיה לו בהצלחה. אם בחרתי בדרך האמונה זה לא אומר שהתחרפנתי, זה אומר שמצאתי שמחה במה שאני עושה. זה לא סתם שכל אחד מאיתנו, לא משנה אם הוא דתי או חילוני, מרגיש שבשישי אחר הצהריים קורה משהו באוויר. האווירה משתנה, התאורה משתנה והשכינה יורדת, כפי שאומרים הדתיים. אני אוהב את השבת. אני אוהב את ההתכנסות פנימה. טוב לי ככה. פשוט טוב לי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם