ראשי » תרבות » תיאטרון ובמה » תיאטרון

הקוסם מגיאורגיה

את המוזיקה ל"הקסם הגדול" בבימויו של אודי בן משה, שעולה בתיאטרון החאן הירושלמי, כתב המלחין הוותיק יוסף ברדנשווילי. "ניסיתי להדגיש במוזיקה את רגעי ההרהורים הפילוסופיים, לעזור לשחקנים למצוא יותר עומקים ומשמעויות בדמויות שלהם ולעשות אותן יותר מורכבות"

"הדבר שמנחה אותי בהרבה מקרים הוא ללכת דווקא הפוך ממה שהמחזה כאילו מבקש", אומר המלחין יוסף ברדנשווילי על המוזיקה שהלחין להפקה החדשה של תיאטרון החאן "הקסם הגדול".

"את המחזה אפשר לקרוא לבד ואפשר לראות גם את השחקנים על הבמה. אז בשביל מה צריך את ברדנשווילי תקוע באמצע? אם זו קומדיה אז לא צריך אותי בשביל לכתוב מוזיקה מצחיקה למתי שיש רגע מצחיק. ברור שלפעמים אני עושה את זה כי ההצגה דורשת, אבל הרגעים היותר מעניינים מבחינתי הם הרגעים שבהם דרך המוזיקה אפשר להגיד משהו אחר ושונה על מה שקורה על הבמה ובמחזה. לדוגמה להכניס רגע מרגש ואנושי מאד לתוך סיטואציה קומית".

"הקסם הגדול" מאת המחזאי האיטלקי אדוארדו דה פיליפו ומוצגת בישראל בבכורה ארצית, בתרגום של דורי פרנס ובבימויו של אודי בן משה, מגוללת את סיפורם של בעל קנאי ואשתו, שמגיעים להופעה של קוסם המופיע בעיירת נופש קטנה.

הקוסם מסכם עם מאהבה של האישה כי באמצע ההופעה, במהלך קסם העלמות ידוע שהוא מבצע, יעלים הקוסם את האישה ויאפשר לה ולמאהבה להתייחד הרחק מעיניו הפקוחות של הבעל. האישה מועלמת על ידי הקוסם, אך המאהב, בניגוד למתוכנן, לוקח אותה הרחק והם נעלמים לבלי שוב. כשמבקש הבעל מהקוסם לסיים את הקסם ולהשיב לו את אשתו, נאלץ הקוסם ללהט ולהפעיל את קסמיו הסוגסטיביים כדי לשכנע את הבעל שהמציאות, שאשתו נעלמה בה, איננה כזאת.

"הנושא הזה של קסמים, מראית עין, אשליות ושאלות לגבי שקר ואמת  היה מרתק בעיני במחזה והוא הופך אותו ליותר הרהור פילוסופי מאשר קומדיה רגילה למרות שיש גם רגעים מאד מצחיקים", אומר ברדנשווילי, "ניסיתי להדגיש במוזיקה את רגעי ההרהורים הפילוסופיים, לעזור לשחקנים למצוא יותר עומקים ומשמעויות בדמויות שלהם ולעשות אותן יותר מורכבות"

תן לי דוגמה איך עשית את זה.
"ראיתי בחזרות פעם אחת את הבמאי, אודי בן משה, משתמש במוזיקה של שופן סתם כדי להכניס את השחקנים לאיזה מצב רוח מסוים ומאד אהבתי את הגישה הזאת. מכיוון שגם אני וגם אודי מאד אוהבים את שופן  חיפשתי איזו השראה במוזיקה שלו. לא רציתי לכתוב בדיוק כמו שופן כי כבר יש שופן ואף אחד לא רוצה ברדנשופן, אבל מצאתי אצלו השראה גדולה ודרך החיבור הזה למוזיקה של שופן, אני חושב שיצאה לי מוזיקה שונה מהמוזיקה הרגילה שאני כותב. השורשים הגרוזינים שלי  נמצאים בכל מה שאני עושה ובסוף את כל האלמנטים שאני מביא מכל העולם אני מתבל בתבלין גרוזיני, כי זה התבלין היחידי שיש לי באמת".

זה קורה הרבה בהלחנה לתיאטרון ולקולנוע, שכותבים מוזיקה שאם היית מלחין כיצירה מוזיקלית בפני עצמה לא היית כותב.
"זו אבחנה נכונה. זה קורה הרבה וזה הקסם בלכתוב לקולנוע או לתיאטרון. מצד אחד כשאתה מלחין לעצמך יצירה מוזיקלית אתה והמוזיקה נמצאים במרכז וזה כמובן עסק גדול יותר מאשר בהלחנה לתיאטרון או לקולנוע, אז המוזיקה היא משרתת של סיפור ושל רצון וטעם של במאי וצריכה להתאים גם לטעם של מעצב תפאורה ותאורה וכך הלאה.

מצד שני, קורה הרבה שבגלל שבמאי מבקש משהו, אתה מוצא את עצמך מלחין סוג של מוזיקה שלא היית מתעסק איתו בדרך כלל ולפעמים אלה דווקא הרגעים הכי מעניינים שלך כמלחין. גם לי קורה לפעמים שכשאני כותב לתיאטרון או קולנוע  יוצאות לי המנגינות הכי אישיות וייחודיות, דווקא בהלחנה לתיאטרון או קולנוע ולא כשאני מלחין יצירה מוזיקלית בפני עצמה. אולי כי יש פחות לחץ".

ברדנשווילי, בן 61, יליד גיאורגיה ובארץ כבר 14 שנה, מלחין לתיאטרון ולקולנוע כבר למעלה מ-30 שנה, בהתחלה בגיאורגיה ואחר כך בישראל, הוא עבד כמעט עם כל תיאטרון בישראל אבל לדבריו התיאטרון האהוב עליו הוא החאן הירושלמי.

"למה אני אוהב הכי את החאן? כי אני חושב שהוא התיאטרון הכי טוב בארץ. בפירוש. וזה בגלל שאני אוהב תיאטרון. הרבה ממה שעושים בתיאטראות אחרים זה לא תיאטרון. זה סתם בידור. כאילו תיאטרון אבל לא. בחאן אתה תמיד יכול לדעת שניסו לפחות לעשות תיאטרון של ממש. חדשני. מיוחד. לא סתם. שום דבר לא מצליח תמיד במאה אחוז וכל אחד יכול לפעמים שיצא לו פחות טוב אבל כשאתה הולך לחאן אתה יודע שלפחות המטרה הייתה לעשות תיאטרון של ממש. וזה בעיני הדבר הכי יפה".

התזמון בקומדיה, הקצב, האווירה, הם דברים קריטיים, אולי יותר מאשר בדרמה. איך המוזיקה משפיעה עליהם כשכותבים לקומדיה?
"זה באמת מאד חשוב ואני מסכים אולי יותר מאשר בדרמה. אני תמיד מנסה להזכיר לעצמי שלקומדיה יש מסורת ארוכה של תיאטרון רחוב עם מסכות ודמויות קבועות כמו בקומדיה דל ארטה, שהיו מציגים בכיכר העיר מתוך עגלה, ושהמוזיקה שם הייתה הדרך הכי קומוניקטיבית של השחקנים להעביר לקהל את מה שקורה.

מוזיקה של קומדיה היא מוזיקה שכל אחד מכיר ומיד מזהה. מוזיקה קרקסית, נניח, קהל שומע משהו כזה, ישר הוא מזהה שזו מוזיקה של קומדיה וישר הוא מחייך. מצד שני, אני חושב שהדור הצעיר בתיאטרון, אלה שגדלו במועדונים, בניגוד לדור המבוגר, לא בטוח שיזהה את המוזיקה הזאת. בשבילם אולי צריך משהו אחר. איזה הארד רוק או משהו. אבל עוד לא גיליתי מה".

מה לגבי העתיד? אתה מלחין כרגע עוד משהו?
"קיבלתי פנייה מהבמאית לנה צ'פלין לגבי סרט שהיא גמרה לצלם  והלחנתי מוזיקה לאיזה סרט גרוזיני לא מזמן. אנחנו המלחינים שפוטים של הגורל, יושבים ומחכים שיבוא במאי, יוצר, ישמע מוזיקה שלי וירצה לקחת אותי לפרויקט. לפעמים יש הרבה פרויקטים ולפעמים אין כלום. מצד אחד, זה טוב כי אף פעם לא משעמם ותמיד יש התחדשות. מצד שני, כל אחד רוצה לעבוד. ואני גם לא אחד כזה ששולח קורות חיים. אף פעם לא הייתי. אני יושב בבית וכותב מוזיקה."

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...