רימון רסס
קבלו את המסיקות החדשות (להלן, "הפייגליניות"): שוב רימון, שוב שלוש בוגרות מדוברות, אבל עד כאן הדמיון. מיכל גבע, עינב ג'קסון כהן ואיה זהבי-פייגלין עושות רוקנרול, מדברות בגסויות, לא מחזיקות אלבומים של קרן פלס בבית וגם לא בדיוק מצליחות. לפחות לא בגלגלצ. אה, והן גם לא יכתבו שיר על איתי, בעיקר כי הן עוד לא שכבו איתו
גם הפעם הן אמנם שוטפות את הריאיון במילות המפתח האופייניות להן ("דיסוננס", "בכיתי", "תקופה", "משקעים", " מפחיד", "כאילו", "די" ו"נו"), ועדיין, משהו במסיקות האלה לא נשמע כמו המסיקות. יותר מזה: לאף אחת מהשלוש אין להיט בגלגלצ. אם הן גם היו אומרות עכשיו שזה לא מזיז להן את קצה הפופיק, אפשר היה להטיל ספק רציני בכך שהן בכלל עברו ברימון, אבל זה לא בדיוק המצב. לפחות שתיים מהן - פייגלין, שניסתה את מזלה ב"כוכב נולד" (ונשלחה הביתה אחרי ביצוע אחד), וגבע , שלא הצליחה להכניס לפלייליסט את שני הסינגלים הראשונים שלה מאלבום הבכורה - בהחלט בונות על כיבוש המיינסטרים.
בינתיים, התוכנית אמנם לא ממש מראה סימני הצלחה, אבל אין סיבה לדאגה: לגבע, כהן ופייגלין יש במגרה תוכנית ב' - להקת בנות פיקטיבית בשם "ח"ן", שהקימו יחד עם שתי בוגרות רימון אחרות (נעם נבו וסיון טלמור). "לכולנו בלהקה הזאת קוראים חן", מסבירה גבע, "כשאנחנו נפגשות במסיבות וכאלה, אנחנו צורחות אחת לשנייה 'חנצ'וק!' ואנשים מסתכלים עלינו כאילו נפלנו מהירח".
אה, זה מין הומור של בנות.
"האמת היא שביומיום אני לא מנסה לבוא עם בשורה נשית בקטע של גירל פאוור, אבל 'חן' זה האלטר אגו שלנו: זו להקה מאוד פופית, טראשית כזאת, שמתמקדת בסקס, סמים, רוקנרול ונונסנס".
על מה אתן שרות שם, למשל?
"אה...יש גם שירים, אבל אנחנו בעיקר מדברות על בגדים. זו מעין קבוצת תמיכה כזאת, שכל אחת שופכת בה את החרדות שלה לפי התור. אתה יודע, מישהי מאיתנו נעמדת, אומרת 'שלום, קוראים לי חן, יש לי הופעה ביום שישי הקרוב ואני לא יודעת אם ללבוש את השמלה השחורה או הכחולה', ואז כולן עונות לה 'תודה לך, חן, אנחנו אוהבות אותך'".
ומה בנוגע להחלטות רציניות יותר, למשל האם ללכת ל"כוכב נולד" או לא?
פייגלין: "בוא נגיד שהלכתי לשם למרות קבוצת התמיכה הזאת, ולא בזכותה. בסוף כולם תמכו, אבל בהתחלה כולם אמרו לי שזו טעות חיי. כולם. בעצם, חוץ ממיכל ומעוד כמה יחידי סגולה".
כהן: "אל תסתכל עליי. אני אלרגית לריאליטי ברמות הכי כבדות שאפשר בכלל לשער. אני לא מסוגלת לצפות בזה, זה עושה לי רע".
גבע: "אני פשוט אומרת ככה: איה מספיק מיוחדת בשביל לא להיות בובה של מישהו או משהו ולא משנה באיזו מסגרת. מה שצריך לצאת ממנה ייצא תמיד, בכל מצב".
ואת לא כזאת?
"אני דווקא כן חושבת שאני מיוחדת, אבל לא הייתי הולכת ל'כוכב נולד' כי נראה לי שמשהו שם לא היה עושה לי טוב. מגיל 16 אני אוכלת את האבק של הבמה ועושה הכול בעשר אצבעות. לא יכולתי
מה שלא קורה בינתיים, על אף שכבר הוצאת שני סינגלים.
גבע: "תשמע, זה היה מאכזב, אבל זה לא גרם לי לכעוס עליהם, כי אלה בדיוק הדברים שיכולים להפיל אותך. היו לי יומיים של'מה, לא אוהבים אותי?', שבהם הרגשתי כאילו שאני הולכת למסיבה ונדלקת על איזה בחור שלא מסתכל עליי, אבל או-קיי, אני בטוחה שזה עוד יקרה".
פייגלין: "האמת? אפשר להצליח גם בלי זה. בתכלס מי שמצליח פה זה איציק קאלה. זה לא ארי גורלי, עם ה'דבש, הכול דבש' שלו, שהושמע כל חצי שעה ברדיו. בכלל, יש הרבה שירים שאתה שומע מלא בגלגלצ, וכשאתה הולך להופעות של האמנים האלה, אתה מגלה שיש להם פחות קהל מאשר לכל אחת משלושתנו. המדיה היא לא מדד לכלום".
כהן: "בוא נגיד ששלושתנו שמות דגש מאוד חזק על הופעות. זה הלב של העניין היום. לא הגיוני להוציא היום שיר לרדיו בלי שהוא קיים בחוץ, בקשר עם הקהל".
בואי נגיד שאני באמת מנסה להקשיב למה שאת אומרת, אבל לא מצליח בגלל השיער.
"אה, השיער, כן. זו בעצם הסוואה שאני שמה על הראש כדי להטעות את האויב, שיחשוב שמתחבא אצלי גרוב פאנקי מטורף, ולא איזו מישהי שעושה שירים רגישים כאלה. יש דיסוננס מאוד חזק בין איך שאני נראית למוזיקה שלי, אבל אני אוהבת את זה ככה. שום דבר לא יגרום לי להסתפר. בטח לא מיליון שקל בפרסומת לפלאפון. באמת, שים על השולחן עכשיו מיליון שקל - אני לא לוקחת".
עינב "ג'קסון" כהן (26), שחורשת את הארץ בהופעות כבר שנתיים וצוברת קהל מעריצים אדוק ואיכותי, היא הצלע השקטה והאינטימית בטריו הרימוני הנוכחי: היא והפסנתר שלה מושפעים, לדבריה, מדמיאן רייס, טורי איימוס, קרן קרפנטר, פרנק סינטרה, אביתר בנאי ושלומי שבן.
מיכל גבע (26), בת זוגו של הגיטריסט גיל לואיס וחברתה הטובה של כהן מגיל ארבע (וגם זו שהדביקה לה את הכינוי "ג'קסון", אחרי שהחליטה שהיא הג'קסונית השישית במשפחה המפורסמת), היא הסבוכה, הצוננת, הזועמת והחולה על פי ג'יי הארווי: "אני אקח עכשיו את כל הקרח שיש לי במקרר/ ואאכיל אותך קור-קור-קור", היא שרה ב"קרח", הסינגל השני, הנותן בראש, מאלבום הבכורה שלה, שייצא בקרוב בנענע דיסק.
הצלע השלישית, איה פייגלין הצעירה (22), מנהיגת הרכב הפאנק-רוק "כל החתיכים אצלי", היא זו שתמיד עושה ואומרת מה בראש שלה. למשל, "אני מאוד אשמח אם תכתוב שאנחנו מזדיינות כל היום, כמו חיות רעות".
זה נכון, בנות?
פייגלין: "ברור, יש לנו חיים מטורפים, שאתה לא מאמין. סתם, זה לא נכון. אם היה לי סקס טוב, על מה הייתי כותבת? דווקא בגלל שאין לי סקס, אני כותבת טוב. זה לגמרי ככה".
גבע: "אצלי אין משהו שמחבר בין סקס למוזיקה. בהופעות אני אמנם מקבלת כל מיני הערות כאלה, אבל זה נורא גס ואני לא יכולה להגיד אותן". כהן : "אני כבר לא זוכרת מה זה סקס".
פייגלין: "תקשיב, אני רווקה עכשיו ואני?רוצה?אני?רוצה?אני?רוצה?מישהו. או ויברטור, גם טוב". אז רגע,
זו בעצם הסיבה שבגללה הלכת ל"כוכב נולד"?
"לא, הלכתי לזה במטרה מאוד ברורה: להשתמש בפלטפורמה הזאת כדי לחשוף את הלהקה שלי".
וזה עזר?
"בטח שזה עזר. היום אנשים יודעים מי זאת 'כל החתיכים אצלי'. ברור שאחרי שכבר נכנסתי לשם, רציתי לנצח, שיאהבו אותי ושיפרגנו, אבל כל הזמן נשארתי ממוקדת מטרה, ובגלל זה הלכתי עם ראש בקיר. הרי הייתי יכולה להיות הרבה יותר אכילה ותקשורתית ולשחק את המשחק, אבל לא באתי לשחק את המשחק".
ומה חושבים עלייך עכשיו חברייך המגניבים מסצנת האינדי?
"מקובל עליי לגמרי שירכלו עליי מאחורי הגב, אבל האמת היא שצרי העין האלה - בשנייה שהם ראו אותי בפרק הראשון, כל מה שהם חשבו עליי קודם נמחק לגמרי. וגם אם לא, אז בסדר, סבבה, אין לי שום בעיה עם זה שיזכרו אותי עכשיו רק מ'כוכב נולד'".
ואגב, גם אם תזכרו אותה, את כהן ואת גבע רק בתור בוגרות רימון, הן יחיו עם זה בכיף. העיקר שתזכרו אותן. על אף שלדעתן האישית (ובעצם, גם לדעתו של כל מאזין אובייקטיבי), אין שום קשר מוזיקלי ביניהן לבין דור הרימוניות הקודם - כלומר, המצליח.
לשאלתי "האם למישהי מכן יש דיסק של קרן פלס בבית?", הן השיבו ב"לא" גורף ונחרץ. גם השאלה "האם יש סיכוי שקרן פלס תגרום לכן לבכות?" נענתה כך. מצד שני, השאלה הזאת הגיעה אחרי הודאה משותפת שלהן בנטייה אובססיבית לבכיינות, חרדות ומחשבות קיומיות על אהבה ושופינג (ע"ע "המסיקות").
"מנינט דווקא כן בכיתי לא מזמן", מספרת פייגלין. "שמעתי את השיר האחרון שלה ("מדברים", ר"ב) ברדיו ופתאום התחילו לרדת לי דמעות. בכלל, אני בוכה מלא. כל יום. אני יכולה לבכות מילדים קטנים או מכלב חמוד".
זה מוזר, כי פעם אמרת על נינט שהיא כלבה, ועכשיו את אומרת שאת בוכה מכלבים ומנינט.
"למה מוזר? זה נכון: אני בוכה מכלבים ומנינט. זה מה שמרגש אותי בחיים. מבחינתי, זה דבר מדהים להיות כלב או להיות נינט".
אצל גבע, בכל אופן, הסיפור עם הבכי, המלנכוליה והחרדות מעט יותר מורכב. נשמע שהיא ממש רצינית בקטע. "אין לי יכולת הדחקה בכלל", היא אומרת. "אני אמנם לא חייבת לשקוע בכל דבר שקורה, אבל יש תקופות שהרבה דברים קורים יחד, הפער בין מה שאתה רוצה למה שקורה גדול מדי, ואז, לא יודעת, השילוב של כל זה עם נפש רגישה גורם לך לקחת איזה כדור קטן שיעזור לך להתמודד".
כדור קטן?
"'ואבן', ליתר דיוק. בוא לא ניכנס עמוק מדי לעניין המרשם, אבל כן, צריך אחד כזה".
פייגלין: "שמע, אנחנו אנשים רגישים שמתעסקים כל היום בחרא שלהם, באגו שלהם, בעצמם, כל הזמן חופרים - ומה לעשות, לפעמים אתה מאבד את זה. אצלנו אין מצב להדחיק. זה חלק מהעבודה שלנו, להתעסק בעצמנו. לפעמים זה כיף ולפעמים לא כל כך".
ומה עם פתרונות כמו סמים ואלכוהול?
כהן: "אני לא חושבת שזה עוזר ליצירה".
פייגלין: "אני שותה לפעמים, למה לא".
גבע: "אני לא עושה סמים וגם לא שותה אלכוהול, כי זה גורם לי להתעלפויות. באמת, התעלפתי משהו כמו 700 פעם בחיים שלי. יום אחד ישבתי עם חבר שלי בג'וז ולוז, וחגגנו שלוש שנים יחד אז הזמנו בקבוק קאווה. עכשיו, בלי לשים לב שתיתי חצי בקבוק, ובזמן ששקלנו איזה קינוח להזמין התעלפתי ואיבדתי את ההכרה. כשהתעוררתי, ראיתי חושך לאיזה 20 שניות, ואז פתאום קלטתי שכל המלצרים שם עומדים סביבי. כן, פדיחות קשות. אחר כך הבנתי שחבר שלי תפס אותי, הוריד לי את הבגדים והנשים אותי. הרבה פעמים הוא העיר אותי ככה מעילפון. זה מפחיד".
למען ההגינות, חשוב לציין כי תסביכי משקל למיניהם פחות נוכחים כאן. כל אחת מהן תוקעת מולי עכשיו צלחת חומוס משל עצמה. "זה מצחיק", אומרת גבע, "כי ממש לפני כמה ימים חלמתי שאני מכינה חומוס: גורסת את הגרגרים והכול".
כהן: "היא מבשלת סוף, הבחורה הזאת. במשך 14 שנה הייתי צמחונית ולפני חצי שנה חזרתי לאכול בשר בגללה ".
פייגלין: "בכלל, אנחנו אוכלות מלא. אבל דיאטה זה חשוב. השיטה שלי היא לחרבן ארבע פעמים ביום".
כהן: "והשיטה שלי, איה, היא לא להיכנס להרגלי היציאה שלי".
כן, היציאות של פייגלין לא תמיד מקובלות על השתיים האחרות, הבוגרות יותר, שחולקות חוויות משותפות מאז גיל ארבע.
תגידו, יש איזו תחרות ביניכן בכל הקשור למוזיקה ולהצלחה?
פייגלין: "בוא נגיד שאין חנופה הדדית".
כהן: "יש בינינו תחרותיות בריאה, טובה. היא לא מכתיבה את איך שאנחנו פועלות".
פייגלין: "לא משנה מי תצליח ראשונה - אנחנו תמיד נמנף אחת את השנייה למעלה".
אתן עושות יחד עוד דברים חוץ ממוזיקה, נגיד, שופינג?
גבע: "האמת שאין לנו סטייל דומה, אבל כן, אנחנו חולות על שופינג. אנחנו צפוניות, בוא נודה בזה. נולדנו בהרצליה ואנחנו צפוניות".
האמת היא שפייגלין בכלל הצטרפה לחבורה על תקן מעריצה נלהבת. כשהגיעה לרימון, היא גילתה שגבע, שזכתה כמה שנים קודם לכן בתחרות "רוק רימון", נחשבת שם לסוג של איידול - על אף שפרשה מהלימודים אחרי שנה אחת ("כדי לעבוד בשקט על האלבום"). "כשבאתי לשם כבר היה לי שיר שלה באייפוד, וגם את עינב הכרתי", היא מספרת. "שתיהן הפכו לשם דבר בבית ספר הזה".
גבע: "טוב, יכול להיות שזה קשור גם לכל הסטיקרים שהדבקתי שם בכל פינה. אתה לא יכול ללכת שם להשתין בלי להיתקל בי, מביטה עליך מהסטיקר. היו שם מלא מלא סטיקרים שלי, עד שיום אחד התקשרו אליי וביקשו ממני להוריד את הכול".
והורדת?
"מה פתאום, השתגעת?".
כהן: "גם אליי התקשרו ואמרו שקופסאות הגפרורים שעשיתי מהן הזמנות להופעה סתמו את השירותים ושאבוא לפתוח את הסתימה".
מה, לדעתכן, חושב הדור הקודם של הרימוניות על החותם החדש שהותרתן בבית הספר?
פייגלין: "כל מה שאני יכולה להגיד לך זה שקרן פלס שפטה בתחרות 'רוק רימון' שניצחתי בה, והיא לא הייתה מאלה שהיו בעדנו".
כהן: "לפי מה שהבנתי, איה כורם דווקא אוהבת אותנו".
גבע: "איה חמודה, אני מאוד אוהבת אותה. היא מתלבשת טוב והיא גם חכמה".
ומתי תגיעו למה שהן הגיעו? לא רוצה להלחיץ, אבל שתיים מכן כבר בנות 26.
פייגלין: "מה אתה רוצה מהן, תגיד לי? זה לוקח זמן, זו דרך ארוכה".
גבע: "זו הקלישאה הכי גדולה בעולם, אבל אני באמת מאמינה שהדברים צריכים לקרות בזמן שהם צריכים לקרות. בסך הכול, אני מזדהה עם כל מה שאומרים עלינו, אבל מה שמזוהה עם רימון שונה ממה שאנחנו עושות".
פייגלין: "בינינו, אני רוצה להיות גדולה כמו קולדפליי, מיוז ומייקל ג'קסון, ואני כל הזמן מפנטזת על המקום הזה שבו אוכל להגיד 'בוא'נה, סחתיין עליי', אבל אני יודעת שאין טעם לחשוב על זה. זה כמו הדיבור עלינו בתור 'הדבר הבא'. מה זאת אומרת 'הדבר הבא'? אנחנו הדבר הזה. אנחנו קורות עכשיו".
אם תכתבו שיר על איתי פרל אז אולי ישמיעו גם אתכן ברדיו.
כהן: "די, אל תרד עליו, הוא בחור מקסים".
גבע : "נכון, וממילא קודם כול צריך לשכב איתו בשביל לעשות את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
