בדרך הנכונה
"הדרך" של ג'ון הליקוט, המבוסס על ספרו של קורמאק מקארתי, הוקרן השבוע בפסטיבלים בוונציה ובארה"ב. האם הוא יהפוך לסרט החשוב של השנה?
"זה סרט עם בימוי גאוני, עם הסתכלות עדינה ואוהבת על הסוף של כולנו", ציין. "אתה רק רוצה שהדמויות יגיעו לסוף הדרך - ועם זאת אתה לא באמת רוצה שזה ייגמר".
אז האם באמת יצליח "הדרך" לפלס את דרכו הישר אל האוסקר, או שיתגלה כאכזבה? אולי ההקרנות השבוע בפסטיבל הסרטים בוונציה ובפסטיבל טלוריד בארצות הברית, יצליחו לספק תשובה ברורה יותר, לפני שייצא הסרט לאקרנים בעוד כחודש.
"הדרך", שביים ג'ון הליקוט על פי הספר זוכה הפוליצר של מקארתי, הוא סיפור פוסט-אפוקליפטי על אב ובן (ויגו מורטנסן וקודי סמית-מקפי), שצועדים בדרכים על רקע נופי אמריקה החרבה. המסע מתמקד במערכת היחסים ביניהם, בחיפושם אחר מזון ובבריחתם מבני אדם נוספים, שפיתחו קניבליזם לאור הרעב הקשה.
בעקבות הצלחת הספר והביקורות המהללות, הציפיות מהסרט היו גדולות כבר בתחילת ההפקה. עם זאת, התגבש החשש שמא המעבר שלו אל המסך הגדול לא יעלה יפה ויפגום בליריות הייחודית שבו. אפילו מורטנסן עצמו חשף שעל אף היותו מעריץ גדול של מקארתי, לא היה בטוח כי הוא מוכן להשתתף בסרט מכיוון שפחד מהתוצאה.
''הדרך'' על פי ספרו של מקארתי
צילום: מתוך הסרט
עד עכשיו רוב הביקורות היו חיוביות, אך על מנת לגבש דעה על הסרט, אספנו עבורכם ציטוטים נבחרים שנאמרו עליו בשבועות האחרונים:
"...'הדרך' הוא סרט נהדר, עם צילום מצוין, שימת לב לפרטים, סיפור שובה לב ומשחק משכנע. אמנם קשה להתאהב בו, בעיקר בשל הנושא הקשה, אבל הוא לא מאכזב. אם אתם מחפשים סרט לראות בסתיו הקרוב. זה הסרט" (אלכס בילינגטון, firstshowing.net)
"...בשלב מסוים הסרט כל כך רציני שהוא מסתכן בלהפוך לקומי. המראה של אדם שעיר ומלא בוץ מסתובב במרחבים ואוכל פירות משומרים מציג אספקט אבסורדי..." (ג'פרי מקנאמב, האינדפנדנט)
"...סרטו של הליקוט סובל לעתים מאובר-דרמטיזציה... הסרט מציג פורטרט ברוטלי של כוכב גוסס ושל בני אדם נואשים, ועם זאת יש כאן גם רכות, בעיקר ביחסים בין שתי הדמויות הראשיות. מורטנסן הוא ליהוק מושלם ואילו סמית-מקפי מתמודד יפה עם התפקיד התובעני..."
(זאן ברוקס, הגרדיאן)
"...מצולם בפסימיות שמציעה מעט מאוד תקווה לעולם טוב יותר, 'הדרך' הוא סרט שמתאים יותר לצפיית מבקרים מאשר לקהל הרחב, על אף שחקנים מהשורה הראשונה כמו ויגו מורטנסן ושרליז ת'רון... התסריט של ג'ו פנהאל מציג ריאליזם ללא אפקטים מיוחדים, כשהסיפור מוצג בעיקר בעזרת פלאשבקים" (דברה יאנג, הוליווד רפורטר)
"..הסרט הוא צעד אחד מלהיות סרט זומבים, ובסצנות רבות יש אזכורים ל'ליל המתים החיים'... הליקוט מראה כאן חוסר כישרון לבניית סצנות, כשחלקן היו יכולות להיות טובות הרבה יותר. הוא מתקשה גם ביצירת רצף או בניית דרמה..." (טוד מקארתי, וראייטי)
"...סוף הסרט הביא אותי לכדי דמעות. הוא לא רק אופטימי או מעורר תקווה, אלא הוא מרומם, הוא מחווה נעה לאמונה באדם, והוא אומר שאנחנו הולכים להיות בסדר. ואני באמת מאמין לזה" (יוג'ין נוביקוב, cinematical).
נא להמתין לטעינת התגובות
