בחזרה לכוכב הקופים
"Humbug" של הארקטיק מאנקיז הוא אלבום לא רע בכלל. אפילו טוב - אבל בשביל להקה אחרת. מיכל הניג חיכתה בקוצר רוח לחלק השלישי בטרילוגיה הבריט-פופית, ובסוף קיבלה יצירה אפלה ואיטית בלי קשר למקור
הארקטיק מאנקיז, שהפכו לסנסציה קצת לאחר שהוקמו בשנת 2002, והתחבבו הן על הנוער הבריטי והן על המבקרים, עברו במהלך שבע השנים האחרונות מהפך עצום. אם בהתחלה היה מדובר בלהקת רוק בריטי טיפוסית עם שירים קצרים ומרקידים על יחסים ועל החיים באנגליה, כמו בלהיט הכי גדול שלהם "I Bet You Look Good on the Dancefloor", עם הזמן הפך הסאונד שלהם להרבה יותר אפל ועמוק.
המאנקיז הם אחד מסיפורי הסינדרלה של המוזיקה הבריטית העכשווית. הם התחילו להופיע במועדונים בגיל 17, וסחפו אחריהם קהל מעריצים שהחליפו ביניהם דמואים של הלהקה ברחבי הרשת. בזמן שהוציאו את האלבום הראשון "Whatever People Say I Am, That's What I'm Not" בשנת 2006, הם כבר היו להיט, וההייפ סביבם רק הלך וגבר.
בשנת 2007, חברו למפיק ג'יימס פורד מסימיאן מובייל דיסקו, והוציאו את אלבומם השני "Favourite Worst Nightmare", שהמשיך את הקו המוזיקלי של קודמו, אך במקביל הציג גם צד אפל יותר.
ארקטיק מאנקיז
צילום: Guy Aroch
לעומת שני האלבומים הקודמים, שכללו אסופת שירים קצביים ומהירים, את "Hambug" אפשר לקטלג יותר כיצירה, שהולכת וגדלה על המאזין עם כל האזנה. השירים כאן עדיין קצרים יחסית והקול של טרנר עדיין חם ועמוק, אבל מבחינה מוזיקלית הוא נשמע שונה לחלוטין, והשינוי הזה הוא ככל הנראה העבודה של המפיק החדש של הקופיפים - ג'וש הום.
הום, בימים כתיקונים חבר בלהקת הגאראג'-רוק קווינס אוף דה סטון אייג', הוסיף לרביעייה סאונד יותר מחוספס וקצת יותר אמריקאי, שטרנר כבר יישם גם באלבום המצוין של פרויקט הצד שלו Last Shadow Puppets. למעשה, אם לטרנר לא היה מבטא בריטי, היה אפשר לחשוב שמדובר בלהקה חדשה מקליפורניה. ככל הנראה גם המעבר של הסולן לניו יורק, בעקבות בת זוגו אלכסה צ'אנג, השפיע על האלבום. הי, הוא אפילו
גידל שיער.
יש כאן כמה להיטים פוטנציאליים כמו שני השירים שפותחים את האלבום "My Propeller" ו-"Crying Lightning", שהמעריצים האדוקים של המאנקיז ככל הנראה ישנאו, אבל יכולים להפוך אותם ללהיט בארצות הברית. יכול להיות שזאת הייתה המטרה, להשתחרר מהתכתיבים הבריטיים ומהציפיות הגדולות, ולנסות סגנון שונה, שיוביל אותם גם לאוזניים של חובבי פאנק-רוק אמריקאיים, שהם כאמור השכנים החדשים של טרנר.
ב"Humbug" כבר אין את האנרגיה, החוצפה הבריטית, השובבות ורוח הנעורים שהייתה למאנקיז בגיל 20. עכשיו, ממרומי גיל 23, הם הרגישו צורך להתפתח ולהוציא אלבום כבד ואיטי יותר, ואין בזה שום דבר רע. מקסימום אם נרצה לשמוע שוב את הארקטיק מאנקיז שאנחנו מכירים, פשוט נשים את הדיסק החדש של ג'יימי טי.
נא להמתין לטעינת התגובות
