בין פופ איכותי לכל השאר
הדיסק החדש של קולקטיב סול מאיים להיכנס לכם לראש ולא לצאת. עם 11 שירים מדויקים וקליטים הלהקה האמריקאית מכוונת ופוגעת, ויוצרת אלבום פופ-רוק אלקטרוני מושלם. ביקורת
באנגלית יש מושג שנקרא "Hooks", מושג שאין לו מקבילה בעברית, שבהקשר המוזיקלי משמעו פזמון קליט, כזה שיגרום למאזין לשחזר את המנגינה בראשו בנקודות זמן הזויות לחלוטין, כמו במהלך עיכול שניצל יבש, שינון מושגים בביולוגיה או סתם נסיעה ברכבת. והשירים החדשים של קולקטיב מלאים ב-"hooks", כאלה שיגרמו לדיסק או לנגן לעבוד כמה עשרות שעות נוספות בשבוע.
ב-11 שירים, עם ממוצע של שלוש דקות לשיר, יוצרים הקולקטיב רצף מנצח של קלפים שפוגעים במאזינים אחד אחרי השני. בלי יומרנות, עם צליל מלוטש בדיוק במידה הנכונה ונגיעות קלילות של אלקטרוניקה, יוצרת הלהקה אלבום פופ-רוק אלטרנטיבי מושלם, הממחיש את ההבדל בין פופ איכותי לבין כל השאר.
"Wellcome All Again", הרצועה הפותחת, מוסרת לכולם שהלהקה חזרה. "Fuzzy" הוא ללא ספק להיט ידידותי לרדיו, שמזכיר רוק סבנטיז מבית מדרשו של טי רקס עם שריקות מלודיות בתור בית. "My Days" שואל את ריף הסינטי המפורסם של מיוז. את "She Does" המתוק-חמוץ מובטח שלא תרצו להפסיק לשמוע, ובמהלכו שואל אד "מי יכול להדליק את השמים כשאין שמש, אין ירח או כוכבים מעל?". "Lighten Up" פותח עם סאונד גיטרות פריכות וממשיך עם פזמון שמתאים
בתור פסקול לטיסת חלל, ואילו השיר הסוגר של האלבום, "Hymn For My Father", הוא בלדת פסנתר חביבה המספקת פרולוג אלגנטי לאלבום.
נראה שסדרי עולם אכן משתנים. הקולקטיב הם כבר לא אותה להקת פוסט גראנג' שהייתה, גם חברת התקליטים הנוכחית, "RoadRunner", מתמחה ברוק כבד ובמטאל ולא שרויה באותה נישה משנות ה-90'. האווירה הכללית של האלבום החדש מזכירה יותר את תחושת החופש והכיף של צ'אק בארי מאשר את אווירת הנכאים של קוביין.
נא להמתין לטעינת התגובות
