מדורת השבט
שבט יהודה היא להקה שמומלץ מאד לנסות אם פיוז'ן של רוק עם מקצבים מזרחיים עושה לכם את זה. נמרוד בוסו ויתר על "כוכב נולד", גילה מחדש את המוזיקה המרקידה שלהם, ומקווה שהם יגיעו בקרוב גם לאוזניים שלכם
שבט יהודה צילום: גדעון שאלתיאל
בגלל זה די הופתעתי שעשר דקות מאוחר יותר מצאתי את עצמי, זה שבדרך כלל לא מסוגל לזוז בלי כמה גלוני אלכוהול בדם, מביא אותה פתאום במגוון ריקודים אתניים במה שהרגיש כמו איזו חאפלה מרוקאית-אירית מטורפת, ומקווה שההופעה של חבורת האלמונים הזו לא תיגמר לעולם. חצי שעה מאוחר יותר כשהבטתי אחורה, גיליתי שמספר הצופים התנפח לכ-300-200 איש, רובם במצב אקסטטי דומה לשלי.
בתמימותי, חשבתי אז שלא יכול להיות שלהקה שיכולה להרים שואו כזה תישאר אלמונית לאורך זמן. אז חשבתי. שש וחצי שנים אחרי, נשארה הלהקה הזו נחלתם של מעטים, ובהתחשב בעובדה ששיאו של גל מוזיקת השאנטי (ההצלחה של שוטי הנבואה ומוש בין ארי) כבר די מאחורינו, גם העתיד של החבורה מפתח תקווה לא ממש ברור.
בצד היותר אופטימי, כיום נמצאים חברי הלהקה בשלבי סיום העבודה על האלבום הראשון, ובנוסף היא הם הצליחו לגבש סביבם קבוצה של תומכים נאמנים, לא ברור בדיוק מה גודלה, שממשיכים לפקוד את ההופעות המתקיימות פעם במספר חודשים.
לכן, כשעשיתי את דרכי לאוזן בר בתל אביב, שם הופיעה הלהקה אתמול (א'), הייתי די סקרן לראות מה עשו השנים לחבורת התמהונים עם השמלות. בנוסף, תהיתי כמה נפשות יצליחו להציל מציפורני ענק הרייטינג בו התחרו אמש ראש בראש.
נראה שרוני דלומי וחבורתה אכן הצליחו לדלל במשהו את כמות הנוכחים באוזן, כשבמקום התייצבו כ-30 איש בלבד. הילדה בת השש, שפיזזה בחן רב במרכז הרחבה בחברת אמה, העידה שגם מתוך ה-30 הללו, ישנם לא מעט מקטגוריית ה"משפחה וחברים".
בהופעה עצמה הוכיחו חברי השבט שהם לא שכחו איך להקפיץ את הקהל עם מוזיקה שמחה, שמשלבת דרבוקה, בוזוקי וחליל יחד עם רוק גיטרות, למעין תערובת שמאד מחוברת לכאן. הם כמובן לא הראשונים שעלו על הפטנט. אהוד בנאי הוא כנראה נביא השילוב של רוק עם מזרחי, כשרבים וטובים הלכו בעקבותיו.
אלא שנראה שהלהקה מנסה לצאת
ממשבצת ה"לעשות שמח", והוסיפה לארסנל כמה שירים שנראה שפוזלים לכיוון המיינסטרים. על כך העידה גם העובדה שלשמלות המרוקאיות אין יותר זכר, ואת מקומן תפס מראה הג'ינס-חולצה הסולידי.
השינוי הסגנוני הזה בלט היטב בהופעה, שלמעשה חולקה לשניים. חלק אחד כלל את החומרים הוותיקים יותר, שמתאפיינים בהרבה קצב ובטקסטים הלקוחים במקרים רבים מהמקורות ("אשרי האיש", "סלינו על כתפינו"), או בטקסטים לאומיים-נאיביים ("לא לבד"). הסגנון הזה ישב אתמול על הלהקה כמו כפפה ליד, כשרמות האנרגיה שהגיעו מהקהל היו בהתאם, גם אם מיעוט המשתתפים לא איפשר לכל העסק להמריא ממש.
החלק השני כלל בעיקר שירים חדשים, שמרביתם מתאפיינים במקצב סולידי יותר ומסיבתי פחות, כמו גם בשפה יומיומית. השירים הללו מצליחים לפעמים יותר ("על הדשא" המצוין), ולעתים פחות ("עולה בשביל" ו"שומו שמיים").
נא להמתין לטעינת התגובות
