פירוק והרכבה: ההיסטוריה של פיית נו מור
הלהקה האמריקאית, שמגיעה ביום שלישי להופעה אחת בישראל, עברה במהלך שנות קיומה תהפוכות רבות. מעזיבתו של הסולן צ'ק מוזלי, דרך פיטורי הגיטריסט ג'ים מרטין ועד לפירוק והקאמבק. קבלו את האלטרנטיב של מדונה
בשנים הראשונות היו ללהקה סולנים מתחלפים, ביניהם קורטני לאב, אלמנתו של קורט קוביין, עד שבחרו בצ'ק מוזלי, שהקליט עמם שני אלבומים: "We Care A lot" הבוסרי ו"Introduce Yourself", שזכו לתהודה רבה בעולם המוזיקה המחתרתית. יחד עם להקות כמו רד הוט צ'ילי פפרס, גם פיית נו מור סייעו למסד את סגנון הפאנק-מטאל בתחילת דרכם, ופעמים רבות הם תוארו בתקשורת כ"מטאליקה פוגשים את פרי קומו".
הפיטורים של מוזלי ב-1988 היו אחת ההחלטות החכמות ביותר שעשתה הלהקה. למרות הכריזמטיות הרבה וסגנון השירה הייחודי קולו של מוזלי היה מוגבל ביותר. בנוסף, באותה תקופה היה נתון התמכר מוזלי לסמים, וההתנהגות שלו הפכה להיות בלתי צפויה הן על הבמה והן מחוץ לה.
מאז עזיבתו, הקריירה של מוזלי רק הלכה והידרדרה.
באותה שנה בה מוזלי עזב, שמע הגיטריסט ג'ים מרטין הקלטה של להקת מיסטר באנגל, והציע לחברי הלהקה לגייס את מייק פאטון בתור הסולן. כזכור, אותו ג'ים מרטין שהביא את פאטון, הוא גם זה שמאוחר יותר יעזוב אותה בשל סכסוך בין השניים.
בניגוד למוזלי, לפאטון היה טווח ווקאלי רחב במיוחד, ויש כאלה המחשיבים אותו בתור אחד הסולנים הטובים בעולם. פרט לקולו המרשים, מדובר גם באחד המוזיקאים האקלקטיים ביותר בעולם הרוק. במהלך שנות ה-90, נצפה פאטון פעמים רבות בחנויות תקליטים כשהוא רוכש אלבומים בסגנונות שונים, והוא גם היה חבר בלהקות בז'אנרים שונים כמו מיסטר באנגל האוונגרדי ולהקת המטאל הפנטומאס.
האלבום הראשון של פאטון עם פיית נו מור היה "The Real Thing”, שמתוכו יצא אחד הלהיטים הגדולים של הלהקה "Epic”. הקליפ לשיר זכה לביקורת רבה עקב שוט של דג מחוץ למים הנאבק על חייו. האלבום הפך להצלחה ענקית מבחינה ביקורתית ומסחרית, והיה לאלבום הנמכר ביותר של הלהקה בארצות הברית. הלהקה מצדה, המשיכה לבסס ולפתח את ז'אנר הפאנק-מטאל שגובש בשני האלבומים הקודמים.
פיית נו מור ידועה בתור להקה שאוהבת לחדש, ושונאת לחזור על עצמה, ועל כן באופן לא מפתיע, האלבום הבא שלהם היה שונה לחלוטין. "Angel Dust”, שיצא ב-1992, זכה לביקורות מהללות, ונחשב ליצירת המופת שלהם. דווקא באלבום זה התמקדה הלהקה יותר בקלידים והפחיתה את השפעת הגיטרה המטאלית של מרטין. מהאלבום יצאו להיטים כמו "A Small Victory” (פאטון סיפר שכתב אותו על אביו שהיה מאמן ספורט והיה חשוב לו תמיד לנצח), ו"Midlife Crisis” (שיר שפאטון טוען שכתב בהשראת מדונה). עם זאת, למרות הביקורת, מכר האלבום פחות עותקים הארצות הברית מהאלבום הקודם.
באותו זמן, נבחרה פיית נו מור להיות המופע הפותח למגה-טור של שתי הלהקות הכי גדולות של התקופה: מטאליקה וגאנז אנד רוזס, אך יחד עם ההצלחה, מבחינה אישית, עברה על הלהקה תקופה שחורה. בילי גולד סיפר שבאותה תקופה החל להתמכר לאוכל עקב לחצים ופאטון נתפס בנמל התעופה עם כמויות אדירות של חומר פורנוגרפי, דבר שהשפיע גם על הקהל שלא קיבל זאת בעין יפה.
"ג'ים היה עב"ם בתוך הלהקה, נחמד להביט עליו מבחוץ, אבל מבפנים זה לא כזה נחמד" אמר פאטון כמה שנים לאחר עזיבתו של מרטין בריאיון לרשת טלוויזיה איטלקית. מרטין היה למעשה זה שנתן את האדג' המטאלי ללהקה, שהלך ונעלם עם השתלטות הקלידים ב"Angel Dust", ונעלם לחלוטין באלבום החמישי של הלהקה "King for a Day... Fool for a Lifetime" שהגיע לאחר מכן. “הרעיונות של ג'ים היו שונים לחלוטין מהרעיונות שלנו" המשיך פאטון. "זה כאילו שארבעתנו היינו במקום אחד, וג'ים היה בכיוון אחר".
בנוסף, טענו חברי הלהקה שג'ים הפסיק להגיע לחזרות ולכתוב עם הלהקה עד שבשלב מסוים הם התקשו למצוא אותו, ונאלצו לפקסס לו מכתב פיטורים. מאז פרישתו, לא היה גיטריסט קבוע ללהקה ובכל אלבום השתתף מישהו אחר. חברי ההרכב מספרים שההחלטה לפטר את מרטין לא הייתה קלה מכיוון שהוא הפך לסמל של הלהקה, אך בסופו של דבר הם החליטו שעל מנת להתקדם, עליהם לעשות זאת.
לאחר שעזב את פיית נו מור, השתתף מרטין במספר פרויקטים במהלך שנות ה-90. הוא היה נגן אורח באלבום של מטאליקה "Garage Inc", והוציא דיסק סולו שמזכיר יותר את הסגנון של אנתרקס ומטאליקה מאשר את הסגנון של פיית נו מור. כיום הוא כמעט ולא עוסק במוזיקה, משקיע את מירב זמנו בגידול דלעות ענקיות, ועובד בחברה לניהול נכסים יחד עם משפחתו.
האלבום החמישי היה אחד החלשים של הלהקה, אם לא החלש ביותר. הוא חסר קוהרנטיות, עמוס בריפים כבדים ומוזיקת פאנק ישנונית, ולא ממש ברור מה החוט המקשר בין הסגנונות השונים. אך למרות הכישלון המסחרי והביקורתי יצאו ממנו כמה להיטים כמו: “Digging A Grave” ו"Just A Man” שהיווה שילוב מפתיע של רוק וגוספל.
האלבום השישי "Album Of The Year" היה דיסק פרידה הולם, ואחד האלבומים הכי מלוכדים של הלהקה עם 42 דקות של רוק-פופ משובח. גם עטיפת האלבום העידה על סוג של פרידה עם דימוי של אדם מבוגר המבליח מתוך חלון של רכבת, עם זר פרחים בידו השמאלית, שנראה כאילו שהוא נפרד מהאנשים בתחנה.
שם האלבום היה בדיחה על כך שאף אלבום של הלהקה לא הגיע למקום הראשון במצעדים, ולמרבה האירוניה, דווקא הוא הגיע למקומות הראשונים במקומות שונים בעולם. מהאלבום יצאו להיטים כמו "Last Cup Of Sorrow" ו"Ashes To Ashes". באפריל 1998, שנה לאחר צאת האלבום, החליטה הלהקה להתפרק, וביטלה את סיבוב ההופעות המתוכנן שלה עם להקת אירוסמית.
בתחילת השנה הנוכחית, יותר מעשר שנים לאחר הפירוק, הודיעה הלהקה כי היא עומדת לצאת לסיבוב קאמבק (ללא ג'ים מרטין). עם זאת, עדיין לא ידוע האם הם מתכוונים להקליט חומרים חדשים. אנשים שצפו בהופעות של הלהקה בארץ במהלך שנות ה-90 מספרים כי מדובר בלהקה עם שואו מדהים ובעל קסם רב. הביטוי "לא לפספס" אולי יישמע לכם קצת כמו קלישאה, ופיית נו מור שונאים קלישאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
