חינני פלוס: יואב אבני לא מעמיק
"החמישית של צ'ונג לוי" הוא ספר מלא דמיון ומעורר חיוך. אבל כשמפשפשים ברובד ההגותי שלו, מגלים שניתן להגיע לאותן תובנות מקריאה ב"פנאי פלוס"
מלבד אהבתו ליערה מעסיקה את מחשבתו של צ'ונג פירמידת הצרכים האנושיים, כפי שהגדירה הפסיכולוג האמריקני אברהם מסלו. צ'ונג, ששמע על הפירמידה בפעם הראשונה מאמו המנוחה, מקדיש את חייו לטיפוס בחמש הקומות של הפירמידה: מהשגת צורכי החיים הבסיסיים ועד לדרגות הגבוהות של זכייה באהבה, הערכה והגשמה עצמית.
יואב אבני צילום: אריק סולטן
השנה היא 2017 וצ'ונג בן ה-23 הוא בעל בית קפה תל אביבי, ולטעמו רק בתחילת הטיפוס על הפירמידה. אבל הטיפוס נקטע באחת. צ'ונג נקרא לפתע אל הדגל, לשירות מילואים מסתורי במכון ויצמן. האקרים פלסטינים חשפו ברבים את קיומו של מכשור סודי שפותח במכון ויצמן. החשיפה הובילה לסערה פוליטית ו"הוויצמניסטים", יחידה סודית שמתברר שפועלת במכון ויצמן מקום המדינה, נקראת להפעיל את המכשור הסודי והעל טבעי בטרם תביא החשיפה להשבתתו. את המכשור החדשני, למרבה החינניות, אפשר להפעיל רק באמצעות כוח משימה של שלושה אצנים. הלואו-טק של דיווש הרגליים פוגש בפסגת המדע, וצ'ונג, אצן חובב, נקרא להיות שליש מכוח המשימה.
השינויים בישראל של העתיד הקרוב אינם מכריזים על עצמם במגפון, באופן המובלט והמציק שעושות זאת תדיר יצירות ספרות עתידניות. הם מושחלים בחינניות רבה לטקסט וחלקם הם התפתחויות אפשריות של המצב הקיים, ניחושים מושכלים. למשל, חדירתה של הרוסית לסלנג הישראלי, כשבמקום "אחי" אומרים בישראל 2017 "בראט", ו"חואי" אומרים במקום הגסויות הקיימות. או, למשל, הפיכת הרייטינג לכלי שאינו מוגבל לדירוג תוכניות טלוויזיה אלא מיושם בכל תחומי החיים.
עוד בישראל 2017: נובה היא הסלבריטאית שמחליפה את נינט, תוכנית "ההתגבשות" היא שמה של תוכנית פינויים של תושבי יהודה ושומרון, וסודנטאון היא שכונת פליטים בבאר שבע. חינניים, לפחות בהתחלת ההיכרות עמם, הם גם שותפיו של צ'ונג לכוח המשימה: עשהאל הדתי והנשוי, המתלבט אם לעזוב את הדת והמשפחה בעקבות קריאה בספר הילדים "איה פלוטו" של לאה גולדברג (לפלוטו כזכור היו מרק ועצם, אבל הוא מאס בהם) וגדי, המגדיר את עצמו כסוליפסיסט, כמי שרק הוא קיים בעולם והעולם הוא יציר דימיונו. חיננית היא גם שאיפתה של יערה לפצח את סוד האושר האנושי. חינני במידה הוא הרצון של הסופר להממנו במטפורות פיקנטיות ובשנינות.
החמישית של צ'ונג לוי
צילום: כריכת הספר
הפרוזה של אבני, נדמה, מושפעת עמוקות מהרוקי מורקמי. כמו אצל הסופר הפופולרי יש גם בה גברים צעירים סנטימנטליים, נשים צעירות ענוגות ולא מושגות, מיניות טינאייג'רית, חינניות שנובעת מהמאפיינים הקודמים, יסוד על טבעי, חיבה לטכנולוגיה, עירוב של כל זה בפילוסופיה נוחה לעיכול בעבורה? Middle Brow החצי-מצוי. אפילו אצנותו של הגיבור הסיני-ישראלי מזכירה את מורקמי היפני חובב המרתון.
הבעיה היא, וזו גם הבעיה בחלק מיצירותיו של המאסטר, שחן נעורים הוא עניין מוגבל. כמה משמעותי בעבור הקורא המבוגר יכול להיות רומן שבו אחת הדמויות מושפעת עמוקות מספר ילדים, דמות אחרת פותרת באבחה את חידת האושר האנושי, גיבורו מתייחס לרעיונות הבסיסיים עד כדי פשטנות של מסלו כלגילוי גדול, ושעיקר עלילתו הוא מעין "חסמב"ה, הדור השלישי"? הרובד ההגותי של הרומן ממחיש את מוגבלותו. הוא
אינו מעפיל מעבר לתפקודו בשימור ההיגיון הפנימי של הרומן.
נכון, גדי הסוליפסיסט מקביל לצ'ונג ולחלומו על הגשמה עצמית. נכון, האינדיבידואליזם הקיצוני של שניהם סותר במהותו את שירות המילואים, כלומר שירות הכלל, לו נקראו השניים, וכך נוצר מתח מעניין. ניתן לטעון כי המתח הזה חוצה אפילו את דמותו של צ'ונג עצמו מכיוון ש"סיני" בתת המודע שלנו הוא הרי פרט אחד מקולקטיב עצום ולא מובחן.
לא ברור אם הסופר מכיר בכך שהרעיון המרעיש של הטיפוס בפירמידה, כפי שצ'ונג תופס אותו, הוא המובן מאליו בחברה הניאו ליברלית. צ'ונג מעניק יוקרה פסבדו פילוסופית לפטיש הוולגרי של המצליחנות. בעיני צ'ונג: נובה, הזוכה העתידית ב"כוכב נולד", היא אחת שהצליחה לטפס על הפירמידה של מסלו. אבל לא צריך לגרור פסיכולוג אמריקני מיושן מקברו בשביל זה, מספיק לקרוא "פנאי פלוס".
החמישית של צ'ונג לוי יואב אבני זמורה-ביתן 431 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
