באפיסת כוח: "ג'י.איי.ג'ו כוח המחץ" לא מוחץ בכלל
"ג'י איי ג'ו: כוח המחץ" נועד אך ורק לחובבי פיצוצים, שבסוף הקיץ עוד נותרה להם סבלנות לכישלונות קיץ דופקי מוח
ג'י איי ג'ו צילום: מתוך הסרט
"כוח המחץ" (אם תרשו לי לוותר על השם העברי הכפול שהוענק לו) מציג עולם דיכוטומי ובהיר שנבנה על פי אמות המידה של הנשיא ג'ורג' וו בוש, עם הטובים בצד אחד והרעים בשני, כשהכללים ברורים והרשות נתונה. כמקובל, אנו מתוודעים לכוח המחץ - אותה יחידת עילית אולטרה חשאית שלוחמת מלחמת צדק למען האדם לשלום - דרך עיניהם של שני מתגייסים חדשים, דיוק (צ'נינג טאטום) וריפקורד (מרלון ווייאנס).
משימתו של הכוח הפעם היא לעצור סוחר נשק סקוטי (כריסטופר אקלסטון) שהניח את טלפיו על נשק מסוכן ועוצמתי ומתכנן לבדוק אותו על מגדל אייפל. עד שהמשימה תסתיים נכיר דמויות מפתח בכוח, כמו סקרלט וסנייק אייז, כמו גם בשורות האויב, כמו זארטן והברונית, והקרקע תוכשר לעלייתו של מפקד קוברה ושל ארגון הפשע שגורם לאל-קאעידה להיראות כמו פלנגה לבנונית.
מי שהשמות שנזרקו כאן (אפשר להוסיף להם את סטורם?שאדו, גנרל הוק ואחרים) העבירו צמרמורת קלה בגוו, ימצא נחמה מסוימת בסרט. זאת הנחמה שבנוסטלגיה, הלב הרוטט שגם מכונות ההרס ההוליוודיות לא יכולות לרמוס. מאידך, הדור שלא ידע את מפקד קוברה, צעיר דיו ורעב לבידור קיצי נטול יומרות, כך שגם הוא צפוי לשאוב הנאה מהסרט. סומרס מנצל את התקציב שניתן לו ברוחב לב, והתוצאה היא סרט גדוש אקשן, וגם מעט הומור (אספקט שסומרס מצטיין בו לרוב), שכמו כוח המחץ לא יניח למשוכות פעוטות כמו תסריט מקושקש או דמויות שטוחות להכשיל אותו.
סומרס וחבר תסריטאיו (לא פחות מארבעה אנשים חתומים איתו על הברדק הזה) נטלו לעצמם חירות מסוימת בעיבוד הקולנועי של המקור הקומיקסי והטלוויזיוני, וויתרו בדרך על כמה דמויות אהובות (איפה בן גל? איפה בזוקה? איפה שאר הדרדרים? ). ואולי גורלן שפר עליהן, שכן דמויות אחרות, שמצאו את דרכן לסרט, זוכות כאן ליחס מחפיר. את פיתוח הדמויות של כל גיבורי הסרט ניתן לתמצת בקליפ של דקות בודדות, לרבות את סיפור "עלייתו של מפקד קוברה" שבשמו המקורי של הסרט. הרדידות הזאת שולטת בסרט לכל אורכו, והתוצאה נראית כאילו מישהו לקח את התסריט של "טים אמריקה" להפקה, אבל לא הבין את הבדיחות.
כפי שהעידו האינטואיציות של מנהלי פאראמאונט, שהחליטו לא להקרין את הסרט בהקרנות מוקדמות בפני מבקרים אמריקנים (ואכן זכו בהמשך לביקורות מרטשות ולקופות מרוטשות), " כוח המחץ" לא נועד למבקר או לצופה המחפש לעצמו ערך מוסף ביצירה קולנועית. הוא פונה למי שלא שבע מכישלונות קיציים עתירי פיצוצים, ולמי שמתקשה לעמוד במשיכה הנוסטלגית אל החיילים הנערצים. התשובה לשאלה הנצחית היא, בלית ברירה, כן-זהו כוח המחץ, ועם זה ננצח. או לפחות נסגור את הקיץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
