ניצחתי: מאיה רוטמן יוצאת לדרך משלה
למאיה רוטמן, פעם סגניתו המושבניקית של ג'קו אייזנברג, יש אלבום חדש ולא בזכות "כוכב נולד", תודה ששאלתם. העוף המוזר של מסדרונות טדי שנאה כל רגע בגמר, נשאבה לסיבוב הופעות על אוטומט, אילפה את עצמה לשתקנות ייצוגית, חתכה בבת אחת מהחוזים לפסטיגלים, נזרקה לדממת אלחוט, לבדידות ולריקנות והרימה את עצמה בקושי. עכשיו היא כאן
"מתי כל זה יתפוצץ/ יתנפץ, יתפרץ, יישרף, ייגמר/ זה יקרה/ אני רק מחכה/ למכה למכה למכה", סגרה חשבון עם התוכנית, והתפרצה בפזמון: "זה גדול עליי/ זה גדול עליי". רק מנחה הסדנה, דן תורן, סירב לשתף פעולה עם הטלנובלה. "מה את עושה פלאברות?", הטיח בה. "למה את מקטרת, את בחרת בדרך הזו".
"כעסתי עליו", היא מספרת. "איך אתה לא מבין מה עבר עליי. אני אומרת את המילים בהרבה זעם וכעס, כל הכיתה מוחאת כפיים והוא לא מתרגש. לקח לי הרבה זמן להבין ולהפנים את הדברים שלו. אני בחרתי בדרך של השתתפות ב'כוכב נולד' ואני צריכה להתמודד איתה. להכיל את כל הקושי הזה".
שלוש שנים אחרי התוכנית, ערב הגמר השביעי של "כוכב נולד", רוטמן נמצאת במקום אחר. בימים הקרובים ייצא אלבום הבכורה שלה "ממשיכים אחורה" (אן-אם-סי), וכולה בתוך המרוץ הזה. בשעות הבוקר היא עובדת לפרנסתה כבייביסיטר, אי שם במושב משמרת בשרון - שם היא עדיין מתגוררת סמוך לבית הוריה - ואז קופצת לתל אביב לסגור קצוות אחרונים. מדי פעם היא מציצה בשידורי "כוכב נולד", ואפילו מכירה את שמות המתחרים, אבל יותר מזה כלום. היא כבר לא שם.
לקח לה חודשים ארוכים כדי להשתחרר מכל המהומה הזאת. מתקשה להכיל את המעבר החד בין היסטריית ההמונים של תוכנית המציאות לשקט שאחרי. לילות שלמים שבהם לא הצליחה להירדם. יושבת בבית מלאה בתחושות של ריקנות
"אתה שואל את עצמך למה שכחו אותי", היא משחזרת את המצוקה שאחרי מתקפת האס-אם-אסים, "למה אף אחד לא מחפש אותי. ריקנות מוחלטת. אתה שם בחוץ, משוטט, במצב חרדתי. ואז דודים ואנשים ברחוב התחילו לשאול אותי לאן נעלמתי. מה אני אגיד להם? שאלה 15 דקות של תהילה. שכל כך מפחיד שהן עברו לך. שבגיל 21 סיימת את הדרך שלך. 'תודה חברים, שלום'. לא הספקתם עדיין לשמוע אותי. שמעתם אותי רק מבצעת קאברים - בלהקה הצבאית, בצעירי תל מונד, ב'כוכב נולד'. וכולי מוצפת ברגשות אשמה שאני נותנת לעגלה לחמוק ממני, מבזבזת זמן יקר".
ניצני המשבר הופיעו בשלבים האחרונים של "כוכב נולד". רוטמן, 24, יוצאת להקת חיל האוויר, סומנה כבר בשלבים המוקדמים כמרעננת הרשמית של התוכנית: בת לחקלאים, מנהיגת להקת פולק ששרה חומרים מקוריים באנגלית, המופיעה בשידור עם גיטרה ומפוחית ומבצעת שירים החורגים מגבולות הגזרה.
"לא מכוונת, לא מנסה לקלוע, לא מנסה להתחבר, לא למצוא חן", היא ממהרת לזרוק את האג'נדה שלה. "רק מה שבא מהמקום שלי. אנשים באו אליי ואמרו 'איזה שיר של שרית חדד את הולכת לעשות?', ואני אומרת להם ''אני גיטרה' של בני אמדורסקי'. אומרים לי 'מה זה החארטה הזה'. גם בהפקה היו חילוקי דעות על הבחירות שלי. הייתי עוף מוזר במחזור של ילדים בעייתיים. כיתת מב"ר. היינו הולכים במסדרונות של טדי כמו אנרכיסטים. צביקה הדר אמר עליי 'היא דעתנית, אי אפשר לשנות את זה'".
לכאורה היית אמורה לזלול בלי מלח את התוכנית. זו הייתה עונה שבה ההפקה השקיעה מאמץ רב באיתור זמרים בעלי ניסיון. לך, כבוגרת להקה צבאית, היה יתרון על כולם.
"כל החיים שלי חייתי בחממה. ב'כוכב נולד' הייתי הבחורה מהמושב שיוצאת לעיר הגדולה. בשבילי זה היה מפגש עם עצמים לא מזוהים. פה את יכולה לברוח רק לעצמך. הכי רחוק יצאנו לכפר סבא או לקאמה סוטרה ברעננה. פתאום אמא שלי פותחת'רייטינג' ורואה תמונה שלי בקנטינה. מה אני יודעת מה זה? באתי לאכול פסטה".
הצרות, לידיעת מיי פיינגולד, החלו עוד לפני הגמר. "כמה ימים לפני הגמר, אף אחד עדיין לא ידע מה אני אשיר בגמר. בפעם הראשונה לא הייתה לי דעה נחרצת. אמרתי די, תעזבו אותי, תבחרו בשבילי. עמדתי ליד החלון בטדי ושאלתי את עצמי מה איתי. ברגע אחד הייתה הארה: רצתי ואמרתי 'יש לנו את זה 'מה איתי'".
ככה זה עובד?
"זו הייתה בחירה לא מקצועית, אובר רגשית. כולם אמרו זה לא שיר לגמר, אבל אני התעקשתי. היום גם אני לא שלמה איתו. הייתי צריכה להבדיל בין האני האישי שלי לאני המקצועי. זה שאני שאלתי את עצמי באותה תקופה מה איתי מה איתי, לא צריך לעניין 40 אלף איש. הייתי אמורה להבעיר את הבמה, לנצל את המומנטום של הקהל הענקי".
הגרנד פינאלה בפארק הירקון נחווה כסיוט. "שנאתי כל רגע בגמר. הייתי במתח גדול. זה מלחיץ נורא. יש לך וואן שוט לעמוד בציפיות. מתח סטטי בכל הגוף. הייתי טעונה. אתה שוכח הכול ורק רוצה שזה ייגמר, שתוכל ללכת לישון".
לטדי הפקות לא היה זמן להתבחבשויות של נערה מתבגרת. "לאחר הגמר יצאנו עם כל מתמודדי העונה לסיבוב הופעות. 13 הופעות בחודש. אתה מרגיש שיצאת מתוכנית טלוויזיה מצליחה. בא המון קהל, יש הרבה ביקוש. אתה כל הזמן במרוץ ולא חושב על הדברים לעומק. פועלים בצורה רובוטית. עולה על הבמה ויורד. עולה יורד. לא הרגשתי שאני פועלת מתוך רגש".
באמצע מסע ההופעות האינטנסיבי התפוצצה פרשת ג'קו אייזנברג, זוכה העונה הרביעית, שבריאיון עיתונאי הכין קרפצ'ו מהפרות הציוניות. "אנשים לא הסכימו לסלוח לו", משחזרת רוטמן. "דקה לפני שהוא היה עולה לבמה, היה תופס אותו ראש העיר או איזה בחור מהגוף המזמין ואומר לו 'חביבי, אתה רוצה לעלות לבמה -תתנצל'. אי אפשר להחזיק מעמד ככה, וג'קו לקח הפסקה. הייתי חלק בלתי נפרד מהסיפור הזה. היינו כל כך קרובים, כאב לי עליו כחבר. חשתי את הכעס הכל כך חזק של האנשים כלפיו. היה לי קשה לראות אותו כך".
גם את לא בדיוק מיס תקינות.
"אחרי הריאיון עם ג'קו כל כתב, ריאיון, חשיפה הלחיצו אותי מכף רגל עד ראש. הייתי בחרדות שלא אעליב מישהו. זה מלחיץ. אני זוכרת שישבתי באירוע עם חברים והם שאלו אותי מה אני חושבת על המשתתפים החדשים של 'כוכב נולד'. שקלתי את המילים, צנזרתי את עצמי. הפכתי ללהקה ייצוגית בעל כורחי. לקח לי המון זמן לחזור לסגנון הדיבור הפתוח שלי, הזורם, זה שאומר מה שבזין שלו".
במקביל הגיעה גם פגישת ה"יחסינו לאן" עם טמירה ירדני. "אמרתי לה, אני לא מוכנה לעשות אל"ף, בי"ת, גימ"ל, ואני לא אעשה בחיים דל"ת, ה"א, ווי"ו. רק מוזיקה. שום דבר אחר לא מעניין אותי. אף אחד לא יאמר לי מה לעשות. חברים שלי הזהירו אותי שתנסו לקחת אותי למקומות שאני לא רוצה. היא הסתכלה עליי ואמרה 'שלום, יהודית'. למרות האמירה הצינית קיבלתי את זה כמחמאה, במשך שנים היא הייתה המנהלת של יהודית רביץ".
טמירה הריחה שיש לה עוד אוצר ביד, אבל לא מצאה אוזן קשבת. "קיבלתי המון הצעות - פסטיגל, אירוויזיון", מספרת רוטמן. "דברים גדולים, אחלה כסף, אחלה במה. הפיתוי היה עצום, סכומי עתק שיכלו לסדר אותי. צריך ביצים לומר לא. אבל בכל הפעמים שמתי ברקס. אמרתי רגע. אחרי החשיפה אני רוצה להציג את תעודת הזהות שלי. לא היה מקובל עליי לסטות מהדרך של האלבום".
אף בוגר תוכנית מציאות לא מסרב להצעות. זה חלק מהסיפור - מימוש מיידי של ההצלחה והפרסום.
"ללכת לפסטיגל מ'כוכב נולד' זו דרך לגיטימית. אין לי בעיה עם זה, אבל לאמת יש מחיר. היו המון רגעים שהרגשתי שקשה לי, כשאני צריכה לשבור את הראש איך להשיג 4,000 שקל כדי לסגור את האובר. בארוחות יום שישי ההורים שלי מצביעים על העיתון ואומרים 'ראית איזה קמפיין הזמר הזה עשה'. נהדר, שירוויח את זה ויטוס ללפלנד".
איך טמירה ירדני התייחסה לקו שלך?
"היא באמת באמת אוהבת אותי, יש לה חום כלפיי. אני זוכרת שיום אחד נכנסתי למשרד שלה עם הגיטרה ואמרתי לה'את חייבת לשמוע שיר חדש שכתבתי'. היא זרמה איתי. התמוגגות שאתה לא מצפה מאוטוריטה. אחרי שנגמר החוזה ביננו נפרדה דרכינו בידידות".
כמה שבועות לאחר סיום מסע ההופעות נעלם הכול. כאילו לא היה "כוכב נולד" מעולם. "דממת אלחוט. רגע אחד מלא אנשים, בלגן, קרנבל, ואז כולם נעלמים. ואתה נשאר לבד מול ארבעה קירות ועוברים חודשים של כלום. אתה לא מצפה לזה. זה פשוט קורה. ואז מגיעות כל המחשבות ואתה נכנס לעומק של הדברים. היו לילות שלמים של חוסר שינה. עד היום אני לא מצליחה לישון לפני ארבע בבוקר. לפני התוכנית הייתי ישנה כמו תינוקת".
נשמע מתסכל.
"נותר לך או ליצור או להשתגע. אז אמרתי לעצמי, מעכשיו אעסוק במוזיקה. זו הייתה עבודה קשה לחזור לעצמי. אני מאושרת שנשארתי בבית, במושב. גם החבר שלי (אביר סולטן, צלם ב"פלאש 90"- א"ה), תרם הרבה לכך שאחזור לקרקע. יש לי נטייה להיות אובר דרמטית, הוא הרגיע אותי".
לא התגעגעת לבמות?
"שנה לאחר התוכנית, הזמינו אותי לגמר של 'כוכב נולד 5' הופעתי עם השיר שלי 'ליפול'. פתאום אתה רואה 40 אלף איש. בשביל אמן זה ווייב מטורף. אני לא יכולה לקבל אנרגיה מלשבת מול ארבעה קירות. גם מי שנמצא בטופ של הטופ צריך לשמוע שאוהבים אותו. כמה ימים לאחר הגמר, השיר שלא נכנס לפלייליסט, הושמע ברדיו והגיע למקום הרביעי במצעד".
כמה חודשים אחרי "כוכב נולד" יצרה ירדני קשר בין רוטמן לסמנכ"ל התוכן באן?אם?סי, גדי גידור. היא השמיעה לו קטעים ראשונים שכתבה, והשנים החליטו לצאת לדרך. מרגע הזינוק, רוטמן לא ראתה ממטר.
"הרגשתי שאני רצה ורצה למטרה. כשאתה מפוקס על משהו, אתה מפספס את הנוף. אני הייתי מפוקסת על נקודה אחת, התקליט, נשארתי עיוורת לשאר הדברים. הרגשתי שאני מאבדת את הנשמה שלי. האלבום הזה חסם אותי. כמו לידה שנמשכת זמן רב מדי. מתוך עשרות שירים בחרנו עשרה, שנוצרו ברגעים של זעם, אמת והארה. רגעים שבהם הצלחתי לשחרר".
כשסיימו לגבש את שירי האלבום, פצחו בתהליך ארוך לבחירת מפיק מוזיקלי. "עברנו ים של מפיקים", היא מספרת. "לא מצאתי את החיבור. נתתי לגדי אישור לקחת את כל הסקיצות שלי על גיטרה ולפזר ברחבי הארץ אצל מפיקים. שמעתי את ההפקות שלהם, ונתתי להם עוד הזדמנות. ואז גדי לקח אותי ליפתח שחף, שניגן עם 'היהודים'. הגענו לקיבוץ עין המפרץ, הוא פתח לנו את הדלת, כולו עפוץ, קיבוצניק. לא אחד שיושב על כיסא משרדי ורוצה מיד להתחיל את הפרויקט. הוא לקח סקיצה והחזיר לי אותה בתזמורת של צבעים ונוף אחר. המון כינורות. צעקתי איפה הפולקיות שלי? אבל בשמיעה שנייה התרגשתי. גרתי בקיבוץ חודש ועבדנו על הפוסט פרודקשן. העמסנו על כל שיר המון כלים".
"בכל פגישה עם יוצא'כוכב נולד'", מספר גידור, "אני שומע את המילים 'יש לי מומנטום'. עם מאיה זה לא היה כך. הבנתי שעומדת מולי יוצרת אמיתית. המטרה שלה לא לייצר להיטים, אלא תעודת זהות. מאיה רוטמן היא סינגר רייטר רוקסיטית, לא רק דמות עדינה. זה אלבום אישי עם עולם של גיטרות דומיננטיות ששואב מהסיקסטיז ומהסבנטיז, קברטיות, פולק ונגיעות פסיכדליה. אלבום בכורה שלא מתפשר. זה נדיר בשוק".
אבל דווקא בעת העבודה על האלבום נכנסה רוטמן לחור שחור יצירתי, שממנו השתחררה רק בתקופה האחרונה. "התביישתי להודות בכך", היא מספרת. "אבא שלי הרגיש בזה ושאל למה אני לא כותבת. גם גדי תהה מה קורה. הוא לא שאל. פשוט ידע".
מאיפה המחסום?
"הר של ציפיות יושב עליי ואני לא יודעת אם אני יכולה לעמוד בזה. המון ביקורת, מאבקים פנימיים, פחד אימים ואובר מודעות מה נכון ומה לא נכון. הריקנות הזאת נתנה לי זמן למחשבות, חפירות. זה קצת מסוכן להעריץ ולחקות את האיידול שלך: בוב דילן, ג'וני מיטשל, רדיו הד. אתה לא תהיה אף פעם שלום חנוך, מאיר אריאל, יהודית רביץ".
איך נחלצים מהבור הזה?
"פורץ המחסומים שלי היה יהודה עדר, מנהל רימון. הוא נותן לך דרך לשבור את הגבולות של עצמך. גם ליוויתי את התהליך עם קואוצ'רית שמתמחה במחסומים יצירתיים".
לפני כמה שבועות שחררה רוטמן לרדיו את הסינגל "ממשיכים אחורה". השיר לא הצליח לעבור את מחסום הפלייליסט. "אחרי הפרגון של 'כוכב נולד', המוני חברים בפייסבוק, חברת תקליטים גדולה, הכול מרגיש נכון - פתאום לא זרמו איתי. מה הקטע שלכם? מה לא בסדר? אבל זו הייתה אחת הנקודות הכי חשובות שלי כאמנית. הכביכול כישלון הזה. שום דבר לא מובן מאליו, יש על מה להילחם. לא ישנתי כל הלילה, ובבוקר הודעתי לגדי: לא רוצים אותי ברדיו, עכשיו אני אצא למסע הופעות, רק אני והגיטרה. זה בסך הכול רדיו: שמונה אנשים לא אהבו את זה, אז הדרך שלי תהיה יותר ארוכה".
למה הפגיעה הייתה קשה כל כך?
"יש אנשים שהדרך שלהם מלאה בחתחתים. אני גדלתי בחממה. כל הניסיונות שעשיתי מגיל עשר היו בדרך של צמר גפן. הדבר הכי קשה שזכור לי הוא שלא קיבלתי סולו כילדה בלהקת צעירי תל מונד. ואחר כך הכניסה ללהקה צבאית, ומשם ל'כוכב נולד' ולגמר. ואז מגיעה הכאפה. סוף סוף חומר שלי, משהו שבשבילו שווה למות, ולא אוהבים אותי. אחרי אינסוף שיחות עם עצמי, אני מבינה שצריך שתהיה כאפה. ויהיו עוד כאפות בהמשך".
ביום ראשון היא לא תיסע לחוף דקל באילת. "הייתי שמחה להופיע שם, אבל אין התחייבות של טמירה שאופיע בגמר", היא אומרת בפיקחון. "זה עניין של היצע וביקוש. הפרק הזה באמת נסגר. אין לי ציפיות. זה לא שברגעים של משבר אני יכולה להרים טלפון לטמירה ולכעוס עליה. אני לא מצטערת שהופעתי בתוכנית, הייתי עושה זאת שוב. אבל עכשיו אני בדרך חדשה. החברים שלי עדיין מתייחסים אליי כאילו השתתפתי בתחרות אתמול. אני צוחקת על זה, יאללה תעבירו ערוץ".
נא להמתין לטעינת התגובות
