חיבוקים חמים: אלמודובר ופנלופה קרוז בריאיון משותף
היא תולה בו עיניים מעריצות, הוא מסביר לה תוך כדי הצילומים בדיוק מה הדמות חושבת. פנלופה קרוז, האישה היחידה אי פעם שגרמה לפדרו אלמודובר ריגוש מיני, ואלמודובר, הגבר היחיד שמסוגל לגנוב את קרוז מחוויאר בארדם לטובת ארוחת ערב, מתיישבים לריאיון זוגי
הקשר ביניהם הוא אחת מהשותפויות הגדולות ביותר של כל הזמנים, בין במאי למוזה שלו. אלמודובר הפך את קרוז לאלילת המסך. קרוז עוררה אהדה גדולה יותר של המיינסטרים לסרטים של אלמודובר וגרפה בעבורו קופות יותר גדולות. אפילו בשמותיהם, "פנלופה" ו"פדרו", יש סימטריה (קרוז מכונה "פה" בעיתונות הספרדית).
באופן כללי, אלמודובר הוא הקשקשן מבין השניים. קרוז נוטה לשחק את העוזרת הזוהרת, או את הבת צייתנית, כשהם נמצאים יחד. זאת למרות העובדה שהיא רהוטה יותר באנגלית מאלמודובר, המסתמך, בנקודות שבהן הקושי הלשוני גובר, על מתרגם.
היא תולה מבט מעריץ בבמאי שלה וצוחקת מהבדיחות שלו. כשראיתי אותם, מאוחר יותר, במכון הבריטי לקולנוע, במפגש של שאלות ותק שובות לכבוד "חיבוקים שבורים", הסרט הרביעי שלהם יחד, אפשר היה לשים לב לדומיננטיות של אלמודובר. קרוז דיברה רק פעמיים.
אולי זה לא מפתיע שהיא מאפשרת לו לתפוס את מרכז הבמה. מלבד אביה, אלמודובר הוא הדמות הגברית החשובה בחייה, חלק מרכזי מהעבר ומהקריירה שלה. "הוא אפילו שינה את האופן שבו אני בוחנת את העולם לפני שהכרתי אותו", היא אומרת, ופניה מאירות. קרוז גדלה באלקובנדאס, פרוור של רבי קומות מצפון למדריד.
היא בילתה את רוב זמנה בסלון היופי של אמה, בהקשבה לסיפורים מבעד להמהום של מייבשי שיער (כמה אלמודובר, המפורסם בליהוק קבוצתי של נשים מאז "נשים נשים" ועד "לחזור", היה ודאי רוצה להכיר אותה אז). היא צפתה באובססיה בסרטים של אלמודובר במכשיר הווידאו הביתי בפורמט בטא.
"הלכתי העירה לראות את הסרט, והיום ההוא שינה בחיי דברים רבים", היא נזכרת. "ההחלטה להיעשות לשחקנית דמתה בזמנו לטיסה לירח. כמעט בלתי אפשרי, בהתחשב במקום שממנו באתי. לאף אחד במשפחה שלי לא היה קשר לאמנות".
מה שהיא אולי לא ידעה אז הוא שאלמודובר גם כן מגיע מרקע שאין לו קשר כלשהו לקולנוע. הוא גדל בלה מנצ'ה במשפחת איכרים (אביו בקושי ידע קרוא וכתוב). הבריחה הגיעה באמצעות הפנימייה הקתולית השנואה, שאליה קיבל מלגה. בגיל 17 הוא כבר חי במדריד, עבד בחברת טלפונים ביום ועשה סרטים בלילה.
לקרוז, הצעירה מאלמודובר בן ה-60 ב-25 שנה, הוא נראה כמי שמסמל את כל מה שהשתנה בספרד אחרי פרנקו. הסרטים שלו היו מזעזעים, צבעוניים, חסרי בושה, אנרכיסטיים וגם חמים ומצחיקים. ולפעמים סתם פשוטים.
"אפילו כשהייתי ילדה קטנה, הזדהיתי איתו", היא אומרת. "הוא היה אדם שבו התעניינתי. למה הוא רואה את העולם באופן הזה? למה הוא מבין נשים באופן הזה? רציתי להכיר את האדם שהיה אמיץ מספיק כדי לעמוד על שלו מבחינה פוליטית. כשגדלתי, היה הרבה פחד משינוי בספרד, והוא סימל את ההפך".
אלמודובר התוודע לקרוז בפעם הראק שונה ב-1992, במלודרמה המחוספסת הנפלאה של ביגאס לונה, "נקניק, נקניק", שם גילמה בת של זונה, לצד חוויאר בארדם. היא הייתה נערה ביישנית בת 17, שהתחילה את קריירת המשחק שלה אחרי שזכתה בתחרות כישרונות רק שנתיים לפני כן, אבל כבר אפשר היה לראות אותה כסמל סקס בהתהוות. "היה לה קול של מתבגרת, שלפעמים זייף, אבל היה גם מיוחד", נזכר אלמודובר. "הייתה בה תשוקה הפורצת מכל הנקבוביות. האלמנט הזה של חוצפה, שמאוד התאים לסרטים שלי".
כשהוא התקשר אליה הביתה, היא הייתה המומה. "אני זוכרת שהייתי באמבטיה, ומישהו צעק לי שפדרו אלמודובר בטלפון. בגלל העובדה שכולם ידעו שזה הטלפון היחיד שרציתי אי פעם לקבל, לא האמנתי להם".
הם נפגשו בדירה שלו, והיא עשתה מבחן בד לתפקיד שלא התממש מיד. "היא הייתה צעירה מדי בשביל הדמויות שלי", אומר אלמודובר. הוא אמר לה שיום אחד הוא יכתוב לה תפקיד "שיתאים לה כמו כפפה". יחלפו עוד חמש שנים עד שהם יעבדו יחד בפעם הראשונה.
בשלב מוקדם מדי, היא נחטפה על ידי הוליווד. "סבלתי כשראיתי אותה בתפקידים שלא היו מספיק טובים", נזכר אלמודובר בנימה פטרנליסטית, כשהוא מתייחס לתפקידים השגרתיים יותר של קרוז כמו ב"המנדולינה של קפטן קורלי", שאליו לוהקה כיפהפייה סתמית.
"לא היה לה הרבה מזל בהתחלה. היא הגיעה להוליווד מהר מאוד וכולם רצו לעבוד איתה. מכיוון שהיא יפה מאוד, זה נעשה העיקר. היא הפכה לסמל אופנה ולא היה אכפת להם אם היא שחקנית טובה או לא. זה מה שאני לא אוהב בהוליווד. הם אף פעם לא חושבים לתת לשחקן משהו יוצא דופן. הם צריכים להיות בטוחים בכל מה שהם עושים". גם היחסים שלה עם טום קרוז לא סייעו. בן לילה היא נעשתה מוכרת יותר בזכות חייה הפרטיים והמלתחה שלה מאשר בזכות הקריירה שלה.
אלמודובר התרברב בעבר בכך שהוא "הציל אותה מהוליווד". תעשיית הסרטים מלאה בבמאים גברים ובמוזות היפהפיות שלהם. אפשר להיזכר בוודי אלן ודיאן קיטון, יוזף פון שטרנברג ומרלן דיטריך, אלפרד היצ'קוק וגרייס קלי וקוונטין טרנטינו ואומה טורמן. אלה לא יחסי שעבוד כפי שלפעמים נדמה.
הבמאי משווע להופעה עטורת פרסים, אבל באותה עת השחקנית מביאה מעין מגנטיות כוכבית, שבק מאים יכולים לעתים רק לחלום עליה. המפיקים אוהבים את זה - הם מקבלים כימיה קולנועית שהופכת את הסרט לבר שיווק באופן מידי. הקהל מאוהב ביחסים בין הגבר שמאחורי המצלמה והאישה שעל המסך, שנראים מאוד מוחשיים, ולפעמים הם אכן כאלה.
הבדיחה, כמובן, היא שאלמודובר ידוע כהומוסקסואל, וקרוז מפורסמת בכך שהיא אינה כזאת (החברים שלה כללו כמה כוכבים-עמיתים כמו טום קרוז, וחוויאר בארדם, בן זוגה הנוכחי. בשבוע שעבר אף היו דיווחים, שלא אושרו, על כך שהיא בהיריון).
למרות זאת, אלמודובר חושף את הצד החושני של קרוז על המסך. "יש משהו שעובד היטב ביחסים שלנו, שמשלב גם את החברות שלנו וגם את הצד המקצועי", אומר אלמודובר. "אנחנו פועלים כמו נאהבים. אמנם אין לנו חיי מין משותפים, אך גם אין לנו גם את הסיבוכים הנובעים מהם. אנחנו עובדים היטב כזוג שלא מקיים יחסי מין". פנלופה מצחקקת בפינה. "אין אף אחד שמתקרב אליו בכלל", היא אומרת. "אני תמיד משווה כל דבר לעבודה איתו".
כשהם לא עושים סרטים יחד, הם נפגשים לארוחות ערב או הולכים לקולנוע. "כשהמצב שלי לא טוב", אומר אלמודובר, "אני מנסה לא לספר לה את זה, כי אני יודע שאמצא אותה על סף דלתי, מוכנה לסעוד אותי". היא מהנהנת. "אני אחות טובה מאוד". אלמודובר תמיד הוציא את הטוב ביותר מהשחקניות שלו, למרות הסכסוך המפורסם שהיה לו עם כרמן מאורה, המוזה שלו לשעבר וכוכבת "נשים, נשים".
השסע נמשך 18 שנה, עד שהוא שכנע אותה לככב ב"לחזור" כאם השבה מהמתים. הוא לא רוצה שאותו דבר יקרה לו עם קרוז, שהיא כוכבת בינלאומית שבמאים רק חולמים עליה.
הוא שכנע אותה לקחת סיכונים שבדרך כלל לא רואים בסרטים אחרים שלה. הוא מזין את הצד הים תיכוני בדמות שלה, שהוליווד מצליחה להבינו רק לעתים רחוקות. המחשוף הנדיב, השיער השחור, המזג הסוער, החושניות. הוא הוגה את הכול, עד העגילים שהיא עונדת.
לא סביר שוודי אלן היה מלהק אותה לתפקיד זוכה האוסקר שלה ב"ויקי כריסטינה ברצלונה", אלמלא היה מתרשם מהחזון של אלמודובר לגביה כאם חד הורית מלאת תשוקה בעלת תותבות בישבן.
"'לחזור' היה שחרור בשבילי", היא אומרת. "הוא פתח הרבה דלתות. אני מרגישה שוני בסוג התפקידים שמציעים לי בכל העולם". "חיבוקים שבורים" הוא סרטו ה-17 של אלמודובר. העלילה המורכבת עוקבת אחרי רומן בין שחקנית מתחילה, לנה (קרוז), והבמאי שלה, מתיאו (לואיס הומאר).
על הסט, אלמודובר מביים את קרוז באמצעות מלמול הערות שוטפות בשעה שהמצלמה פועלת, ואומר לדמות שלה מה היא חושבת בכל רגע בסצנה. אחד הצילומים הראשונים הוא של הישבן המפורסם שלה (הפעם בלי ריפוד). "זה כמעט גס", אומר אלמודובר. "יצירת דימוי של אישה למען התענוג שלך". בעבר הוא העיד שהיא האישה היחידה אי פעם שעוררה אותו מינית.
לאלמודובר, שמעולם לא חדל לעשות סרטים, יש כעת תסריט חדש שהוא עתיד לסיים בעוד כחודש. בשלב הזה הוא עדיין לא מגלה מי תהיה המוזה שלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
