סינגולר: מדור ביקורת סינגלים
רפי גינת הוא אחלה גבר, עוזי נבון משעשע וגרובי, הילי ילון היא זמרת האינדי הכי טובה שלא שמעתם וקורין אלאל חוזרת למקורות. רועי בהריר עושה לכם סדר באוזניים
אח, איזה גבר. אח, איזה איש. השיר הזה אמנם קצת עדין מדי עבורו, ולכל אורכו זה נשמע כאילו שהוא מהסס להניח עליו את מלוא עצמו פן יימחץ למוות, אבל זה עדיין לא משנה את העובדה שתמיד כיף לשמוע את רפי קינת משחרר מפיו מלים מולחנות.
את "The Devil Went To Georgia" הוא ביצע טוב יותר. אין ספק. גם את "הקטר", "לו הייתי פיראט" ו"פנקס הקטן". הפעם, למרות שהוא מסתייע בלהקת "דם, יזע ודמעות", הוא לא מצליח לשחזר את הקטע שלו, ובעיקר מתקשה להתחבר לרגש הבסיסי בשיר. ובכל זאת, הוא ראוי להיות פה. כן, אך ורק כי הוא רפי גינת, וזה מגניב שהוא רפי גינת.
מקום רביעי: דני סנדרסון - "אתה לבד"
היילכו דני סנדרסון ואמריקנה ביחד? כשתמר אייזנמן לימינו ותומר בן חורין (Useless ID) משמאלו, מתברר שכן - ואפילו די בכיף. סנדרסון מחליק פה באלגנטיות אל קצב הקאנטרי-פופ בשיר-דרך קולח, זורם, מביא בגיטרות (תעשו היי לאייזנמן) ומולחן לא רע (אם כי צריך להודות שהפזמון בנאלי משהו לעומת הבית המצוין).
אל תחפשו פה את סנדרסון הקונדסון מפעם. הדודה והדוד שלו כבר חזרו מזמן מהחופש ביוון. עכשיו אנחנו שוב תופסים אותו במצב רוח רציני למדי, אבל לא זקן וחופרני. ממש לא. השיר הזה כיפי. וכל עוד גלגלצ לא יעלו על זה ויטחנו לו את האמא, הוא גם ימשיך להיות כזה. לחצו להאזנה
מקום שלישי: עוזי נבון ומכרים - "לא אוותר על עצמי"
עוזי נבון בחור גזעי. הוא מאזין בביתו לאריכי נגן של זמר הנשמה האמריקאי ג'יימס בראון, מבדר את קהל שומעיו בקול נמוך ומלטף, מניע את רגליהם בקצב משגע ומקפיד להיות מחובר לצו השעה באופנת הצעירים ובמוזיקה הקלה. אין ספק: בשנות השבעים הוא ומכריו היו להיט לוהט אילולא היו שם רק בכאילו.
האמת היא שגם
מקום שני: הילי ילון - "כביש מהיר"
הילי יפה. הילי מוכשרת. הילי שופעת מרירות, מתיקות, ילדותיות וקסם אישי. בכלל, הילי זה שם שנורא כיף להגיד אותו. אם הייתי בחורה, לא הייתי רוצה שם אחר. וגם לא הייתי רוצה לעשות מוזיקה אחרת. קשה להגדיר את השיר הזה כמשהו שמגיע מאזורי האינדי התל אביבי (למרות שזה מה שהוא), אבל הפופיות שבו רחוקה מאוד גם מכל מה שאפשר למצוא היום במיינסטרים.
בעזרת עופר קורן (מ"אלג'יר"), שהלחין את השיר והפיק אותו מוזיקלית, ילון מגשרת בין הנישתי למרכזי, המתקתק למריר והמקומי לחו"לי. יש מצב שמדובר בזמרת האינדי-פופ הטובה ביותר בארץ כרגע. בטוח שמדובר ביחידה שעושה את זה כמו שצריך בעברית.
מקום ראשון: קורין אלאל - "Voulez Vous"
יציאה עצומה. לחן מעולה של אלאל, כמו בימים הטובים. ביט סליזי של ג'וני, אבל בקטע טוב. חיבור מוזר, מצחיק ומבריק בין השניים. באופן אישי, אם להודות באמת, תמיד העדפתי את קורין הקלילה, האגבית והשטותניקית של "שיר בכיף" על פני זו הכבדה, המורכבת והרצינית של "זן נדיר".
כאן, בכל אופן, נמצאת קורין הראשונה: זו ששרה על אבסורדים קיומיים (לטקסט של ארז ברזוליק) בקריצת עין ומלחינה כמו אדם שמח. מרגש במיוחד לגלות את זה אחרי שבמשך הרבה זמן נשמע היה שהיא יוצרת בחושך. עכשיו התאורה סביבה מלאה. נראה שלג'וני הגאון יש לפחות חצי יד בשינוי הזה, אבל אין בכך כדי לגרוע, חלילה, מהבשורה העיקרית שעולה מהשיר הזה: קורין אלאל חיה ובועטת. לגמרי.
חן אהרוני - "שקוף": שקוף שזה השמאלץ הכי קיצוני שנשמע כאן בחודשים האחרונים. לחצו להאזנה
ירמי קפלן - "חשק": למי יש חשק לעוד ניסיון עקר לשחזר אנרגיות משומשות מהניינטיז? לחצו להאזנה
הפיל הכחול - "יסמין": זה פשוט לא ייאמן מה שקורה עם "בית הבובות": אתה חושב שנפטרת מהם, ומייד צצים חדשים כאלה. לחצו להאזנה
שחר גלעד - "נועדנו": לא יודע, כנראה שהשיר הזה ואני פשוט לא נועדנו זה לזה. קורה. אומרים שלום, נפרדים, ממשיכים הלאה. לחצו להאזנה
יפתי - "לא קל לאהוב אותך": תצחקו, אבל זה אחלה פופ-ילדות-מפגרות שבעולם. באמת, לא יוצא לי מהראש. לחצו להאזנה
נא להמתין לטעינת התגובות
