שלוש נקודות: הצד הרגיש של קובי אוז
הזמר הבדחן מוציא אלבום חדש שחושף צדדים שלא הכרנו. פבלו רוזנברג ממשיך לתפקד כרומנטיקן ועושה את זה בהצלחה, ואילן וירצברג מוכיח שהוא עדיין ענק מוזיקלי. שי להב מסכם שבוע במוזיקה הישראלית
לפעמים, רק הריחוק מאמן מזכיר לך את האיכויות האמיתיות שלו. קובי אוז הוא דוגמה מהסוג הקלאסי. או הספייס ערסי. או הסטנד-אפ דוסי, אם לשפוט על פי הסינגל החדש שלו, "אלוהי".
אחרי שהרגיל אותנו במשך שנים לאינסוף הברקות - מילוליות ומוזיקליות - במסגרת טיפקס, השנים האחרונות של ההרכב הזה עמדו בסימן מיחזור. אפילו הבדיחות של אוז עבדו על טייס אוטומטי, והכי גרוע - ניכר בו שהוא ידע את זה. בזמן אמיתי.
אלבום הסולו שהוציא אחרי הפירוק, "דמעות וים", היה רחוק מלהיות מושלם, אבל הכיל גם רמזים לגאולה. לרגש אמיתי. לרכיב שהקרנבל של קובי מעולם לא הציג: פשטות וכנות. עכשיו מגיע "אלוהי", ומוכיח שלצד התגובות הטיפוסיות לשיר של אוז - חיוך רחב, האזנה מוגברת (חכו, יהיה קוסם) והשתאות מהלוליינות הטקסטואלית שלו - מתגנבת תגובה מהסוג הלא מוכר. קוראים לזה ריגוש.
הפטנט פשוט, אבל עובד. אם בעבר אוז עשה דאחקות לצורך הדאחקה, הפעם הוא משתמש בהן כדי לספר משהו שחשוב לו באמת. זה לא הסימפול של סבו המנוח, שעושה את העבודה (ולמרבה הצער, נשמע כמו עוד פתיח של עידן רייכל. האיש פשוט הפקיע את כל המזמורים האתניים לעשרת הדורות הבאים). לא. זו הדרך שבה אוז שר, גם כשהוא מדבר. והוא עושה את זה מהלב. אנ'לא יודע אם יש אלוהים, אבל זו ללא ספק אחת התרומות היותר משמעותיות שלו למוזיקה הישראלית.
2. אהבה אמיתית
אמרתי את זה קודם, לפניי. אבל זה לא משנה. פבלו רוזנברג מאכלס כמעט לבד את משבצת הרומנטיקן האמין. האיש שמסוגל לשיר "אני אוהב אותך" במשך עשר
למה? כי זה מרגיש אצלו אמיתי. כי הוא מתייחס לשירי אהבה ברצינות תהומית, ולא רואה בהם רק מקדמי מכירות. וכי הוא מתעקש לשמור על סטנדרטים גבוהים, בכל הפרמרטרים.
"העולם שלנו", האלבום החדש והמצוין שלו, מציג טקסטים מוצלחים (כמעט כולם שלו), לחנים עגולים אבל לא סטנדרטיים ובעיקר עיבוד והפקה מוזיקלית שמשדרים המון חום ופמליאריות. סוג של רוך אנלוגי באולפן דיגיטלי. חבל רק שעטיפת האלבום היא כל דבר פרט למזמינה. תבואו בכל זאת.
3. עוד בציר טוב
אילן וירצברג מוכיח שוב ושוב את אותן טענות, גם באלבומו החדש "בזמן אמת". להלן הראיות: הוא גיטריסט על, מהסוג שמשתמש ברגש כמפרט. מפיק מוזיקלי נפלא, שמצליח ללכוד חום אנושי ולתעל אותו לתוך הקונסולה. מלחין נהדר, שאף פעם לא מייצר בנאליה. וזמר בינוני - במקרה הסלחני - שיכולת הביצוע שלו מבזבזת עד כאב את השירים המעולים שלו אנשי מוזיקה נכבדים, צועד ביניכם ענק אמיתי שכבר שנים לא בא בשערי המיינסטרים. אנא פנו אליו, עשו שימוש בכישוריו המפליגים, כי כל רגע של וירצברג בשולי התמונה הוא בזבוז טהור.
נא להמתין לטעינת התגובות
