רוקדת בחשכה
רנה שינפלד רקדנית מצוינת, אבל מילון התנועות שלה ב-"מה לך המלאך" דל וזקוק ליד מכוונת
מה לך מלאך. צילום: גדי דגון
רנה שינפלד חגגה לא מכבר את שבעים שנותיה, ומתברר-לשמחת הכל-שכוחה ברגליה. היא מפליאה לרקוד, ולא רק על רקע גילה. אכן, גם היום, כמו בעבר, יש בתנועותיה "אצילות טכנית", "ביצוע בהיר" ו"מיומנות של ביטוי" - כמו שהיא, מן הסתם, מעידה על עצמה בתוכנייה. בתוכנייה מועלים גם הרהורים מיסטיים, שכן המחול מוגדר כ"מסע פנימי". אני מודה שלא תמיד ירדתי לסוד הדברים, בעיקר כשמבטיחים לי שהמטרה היא "הבנת הנסתר בעולם".
המופע הוא אסתטי מאוד, כולל התלבושות הנאות (ענבל ליבליך) והתאורה המעודנת (יעקב ברסי), אבל הכוריאוגרפיה בכללה מאכזבת, ומילון התנועות שלה דל ומרבה לחזור על עצמו. שמונה הרקדנים והרקדניות הצעירים טובים מאוד, אך דומה שלא ניתן להם ביטוי מספק.
חברי הקבוצה נתלים על עמודים או מתפתלים ביניהם, ורנה שינפלד עצמה משחקת בשערה הארוך והפזור. קשה לראות בכל אלה, כמו גם בסרט הוידיאו על ילדותה, תרומה של ממש למחול. גם השימוש שנעשה באביזרים - מאפיין מוכר ביצירותיה של שינפלד - מאפיל לעתים על התנועה, או שבא על חשבונה. בקיצור, כדאי מאוד לרנה שינפלד להיעזר בכוריאוגרף יוצר שייטיב לנצל את יכולותיה.
"מה לך המלאך", תיאטרון רנה שינפלד, מרכז סוזן דלל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם