מציאות שורטת: דפי אלטבב מציגה את "מטריצה"
"אני מנסה לתאר מציאות ולשים את הזרקור על כל מיני מפגשים שנראים אולי מקריים אבל יש להם תוכן מסוים ועומק", מסבירה הרקדנית והכוריאוגרפית דפי אלטבב על המופע "מטריצה", שיעלה בשישי הקרוב במסגרת פסטיבל מחולוהט. ראיון
מטריצה צילום: ניני משה
לקראת הבכורה שתתקיים ביום שישי והשיחה ביננו, צפיתי בוידיאו מהחזרות, בעקבותיו אני מספרת לאלטבב על תחושת הניכור שעלתה בי. תחושת שנובעת מהעובדה שאלטבב בחרה להציב כל אחד מחמשת הרקדנים בתוך עולם סגור משלו, גם כאשר הוא מקיים אינטראקציה עם רקדנים אחרים.
מסתבר שהיא מסכימה איתי לגמרי. "אם הייתי צריכה לתמצת את העבודה שלי במשפט אחד הייתי משתמשת בציטוט של רוברט ווייט - Your madness fits in nicely with my own - הפרט הבודד קיים קודם כל, עם השריטות שלו והפסיכיות שלו ואני ככוריאוגרפית מזדהה עם אותן שריטות ויוצרת סיטואציות בהן השריטות האלו נפגשות".
מה מעסיק אותך לפני שאת נכנסת לחדר החזרות?
"זוגיות, אהבה והחיים המשותפים מאד מעסיקים אותי, לקח לי הרבה זמן למצוא את הקן הנכון ואני רוצה להמשיך ולטפח אותו. כששם בטוח וטוב אז הכול מסביב אמיתי יותר, נכון יותר. אני מגדלת כלבה בשם לולה כבר עשר שנים והיא חלק עצום מחיי ואהבה ענקית חוץ מהזוגיות, היא כמו קמע - הלכה איתי לאודישנים של יצירות שלי, נמצאת איתי בחזרות ועברה איתי המון בחיים.
הבית שלי מכיל את ניני, בן הזוג שלי, והוא העוגן, הוא השקט. משם אני יוצאת כל בקר עם חום גדול בלב ואופטימיות לרעיונות הבאים שלי שלשמחתי אינם פוסקים. אני חושבת על העתיד שלי ואיך אני רוצה שהוא ייבנה, אני רוצה לראות את 'מטריצה' מוצגת בברלין. אני רוצה שיזמינו אותי ליצור ללהקה בחו"ל ואני רוצה להפסיק לשוטט מסטודיו לסטודיו ולפתוח מקום משלי, שם אוכל ליצור ללא הגבלת זמן".
מפגש יומיומי
"מטריצה היא מפגש בין טור לשורה, כמו שניתן לראות בתשבץ. בהקשר של העבודה, זהו מפגש בין אדם לאדם שמייצר משהו חדש עם תוכן משלו. חמישה אנשים - כל אחד אישיות מרתקת, הם רוקדים באופן שונה מביאים תכנים שונים ונפגשים זה עם זה", מסבירה אלטבב את הרעיון מסביב לעבודה.
נניח שהיית פוגשת מישהו שמעולם לא ראה מחול מודרני, מה היית מספרת על העבודה שלך?
"הייתי מספרת לו שאני מנסה להעביר את התחושה של כל המפגשים - קצרים, ארוכים, חמים, קרים, נטולי רגש, אמוציונאליים, שקטים ורועשים, המתרחשים אצל כל אחד מאיתנו בחיי היומיום. אנחנו נפגשים עם המון אנשים כל יום וכל מפגש משפיע עלינו במידה כזו או אחרת. כאשר אנחנו חוזרים הביתה בערב, אנחנו מהרהרים בכל אותם אנשים ואירועים שקרו לנו ואיזה חותם הם השאירו.
אני חושבת שבכל יום יש
איזו שיחת טלפון או מפגש שהוא נראה נורא 'מקרי' ומשליך לנו על כל היום. אני מנסה לתאר מציאות ולשים את הזרקור על כל מיני מפגשים שנראים אולי מקריים אבל יש להם תוכן מסוים ועומק. אני אספר לאותו בן אדם שהוא קודם כל ייהנה - מהמוזיקה, הרקדנים, התאורה וכל ההתרחשות על הבמה והחוויה תהיה רבגונית ושאולי לרגע אחד - אני מקווה, הוא ימצא את עצמו מזדהה עם מה שראה שמתרחש על הבמה".
ספרי לי על תהליך החזרות – מה עבר עלייך בתקופה הזאת?
"תהליך החזרות היה אינטנסיבי. בהסתכלות אחורה זה היה התהליך הכי פורה שעברתי ככוריאוגרפית, הדבר החשוב ביותר הוא שלמדתי לשחרר ולא להתעקש כאשר התהליך נתקע ולפנות למקור אחר שמשם יבואו הרעיונות. בשונה מעבודותיי הקודמות - החומרים בעבודה זו לקוחים מעולמם האישי של הרקדנים, באימפרוביזציות שעשינו הם יצרו לעצמם עולם תנועתי שמגדיר אותם. ואני, ניסיתי להתבונן מבחוץ ולראות איפה נוצרים המפגשים המקריים שעליהם אני רוצה להתעכב".
שיתוף פעולה מבית
ניני משה, בוגר המדרשה לאמנות ובן זוגה של אלטבב, משתף איתה פעולה ב"מטריצה" ומלווה אותה בצד הוויזואלי של היצירה. "הכרנו בצורה מאד מטריצאית, חברה נתנה לי את מספר הטלפון שלו כשנזקקתי לצלם וידאו להופעות שלי, אך לא השתמשתי בו", היא מספרת.
אלטבב. אימפרוביזציה שהפכה למופע. צילום: ניני משה
"לפני כמה חודשים הלכתי לראות תערוכת צילומים של אותה חברה ובמקרה ראיתי את שמו בתחתית הצילום ושלחתי לו הודעה מפרגנת כי מאד אהבתי את הצילומים ולא ידעתי שהוא מצלם גם סטילס. מה שעוד מצחיק ומטריצאי פה הוא שבדיוק כשאני נכנסתי לגלריה לראות את הצילומים - הוא יצא משם ולא נפגשנו".
"נעזרתי בו מאד כשניסיתי לייצר פריימים קולנועיים על הבמה", היא מוסיפה על תהליך העבודה המשותף. "הוא היה מציע את רעיונותיו מול כל וידאו מהחזרות שהראיתי לו ואני הייתי מיישמת אותם בתנועה ומה שמדהים שהיה שהרעיונות תמיד עבדו עבורנו. הוא סייע לי למצוא שני קטעים מוזיקליים לפס הקול של העבודה שעשה איתמר צור. הוא בעצם שותף לכל דבר בעבודה מבחינת חוות דעתו – הידע שהוא יכול להאיר על הדבר, תלבושות, מוזיקה, אמירה קולנועית".
מה לדעתך הופך רקדן לרקדן טוב?
"רקדן טוב בעיני הוא מי שיש לו את היכולות הגופניות לעשות עם גופו כל מה שהוא רוצה והוא מספיק יצירתי לבטא את הכישורים האלו בצורה מעניינת. רקדן טוב הוא רקדן שמצליח לכוונן את עצמו כל פעם מחדש לשפה תנועתית של כוריאוגרף אחר".
מה לדעתך הופך כוריאוגרף לכוריאוגרף טוב?
כוריאוגרף טוב הוא כוריאוגרף שפתוח למגוון רחב של אומנות. שמושפע גם ממוזיקה, מצילום, מקולנוע, מספרות. כוריאוגרף טוב ידע להוביל את הרקדנים שהוא עובד איתם למקומות פורים ויצירתיים בדיוק לצרכים ולכוונות שלו ומצליח ליצור קומפוזיציה מעניינת בין אנשים בחלל ומצליח לחבר את הצופה בעזרת התנועה לרגע – אפילו בודד של הזדהות".
"מטריצה" יעלה בבכורה ביום שישי 21/8/09 בשעה 22:00 במרכז סוזן דלל, תל-אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם