קיבוץ גלויות: החגיגה הספרדית של קלקסיקו
הלהקה האמריקאית נחתה בבארבי להופעה שמשלבת אנרגיות ממקסיקו, קאנטרי ממערב ארצות הברית ופריטות ספרדיות. אפילו אהוד בנאי הצטרף לחגיגה. יואב בראל נשבע שהיו שם גם דמעות
קלקסיקו צילום: אמיר מאירי
הערב מתחיל באופן מפתיע. הקהל שקוע בשיחות, כשפתאום מגיח אל הבמה בחור בחולצה מכופתרת אדומה, שמחזיק גיטרה ומסתכל על כולם. לפתע הקהל מבין שמדובר בג'ואי ברנס, סולן הלהקה בכבודו ובצניעותו. הוא מתחיל לפרוט על הגיטרה, שר לבדו את הבלדה הנוגה Bisbee blues, ומפזר אינטימיות בתוך התאורה הכחולה ששוטפת את הבארבי. יש לו קול מחוספס, לעתים לחשני ולעתים נישא גבוה בצלילות עמוקה ובדיוק עילאי.
לאחר שיר הפתיחה הרדום, עלו לבמה עוד חולצות מכופתרות, ובתוכן שאר חברי הלהקה, ומיד העלו את האנרגיות. הטמפרטורות החלו להתחמם כשהפרוג'קטורים נעשו סגולים מעל לקהל המתנועע, שלא הפסיק לנוע מהרגעים הראשונים של ההופעה ועד לשיר האחרון - גלים גלים, ומחיאות כפיים כמו בריקוד טנגו. השריקות המקסיקניות של החצוצרנים מורידות כל חוצץ אפשרי בין הפרפורמר לצופים, והאירוע הופך לחגיגה ספרדית.
חלק גדול מההופעה היה דווקא בגזרת הקהל. תמונות מחממות לב של אנשים מקפצים, נמרחים על העמודים עם חיוך ענק על הפנים, ואיש שמנמן ומצחיק למראה שעמד לידי, איבד כל עכבות, ולמשמע החצוצרות פשוט נסחף ורקד כמו דוד שיכור בחתונה מקסיקנית.
קלקסיקו, שתופיע בבארבי גם הערב (יום ד') ב-22:00, היא להקת אינדי פולק אמריקאית עם השפעות מקסיקניות. הם פעילים משנת 1997, הוציאו עד כה שישה אלבומי סטודיו ועוד שלל אוספים ואלבומי הופעות, כתבו פסקולים לסרטים כמו "אני לא שם" על חייו של בוב דילן, ורכשו אט אט שם עולמי ואיכותי כלהקה חדשנית ומרגשת. המוזיקה שלהם חיה ותוססת בגוונים עזים ועמוקים, ולא ניתן להתעלם מההפקות המוזיקליות (בניצוחו של המפיק האגדי קרייג שומאכר) שמספקות השראה לדור שלם של יוצרים צעירים. הדוגמה הישראלית הקרובה ביותר לסגנון המוזיקלי שלהם היא להקתו של אייל ניסטור העונה לשם my second surprise.
מפגש תרבויות
ההופעה של קלקסיקו היא חוויה נעימה להפליא. לעתים הופעות יכולות להיות חוויות לא פשוטות, גם אם על הבמה עומדים יוצרים אהובים. החל מבעיות סאונד, דוחק וזיעה לא רצויה מהזרועות של העומדים מסביבך. אבל כאן ההפקה הייתה פשוט מושלמת עם סאונד מעולה, שאיפשר להעביר את כל התחושות שהאנשים האלה יוצרים בעזרת כל כך הרבה כלים בעת ובעונה אחת. הרמוניה מתמשכת של גוונים מוזיקליים ומקצבים שחדרו ללב כל הנוכחים.
קלקסיקו בבארבי צילום: אמיר מאירי
מה שהדהים יותר מכל הייתה הזרימה המופתית של המוזיקה. עד כמה שהזרימה הזו קיימת באלבומי האולפן שלהם, בהופעה היא הופכת לנוזל מרגיע ומענג עוד יותר, והקהל גומע אותה בשקיקה. קלקסיקו הצליחו לשמור על רמה גבוהה מאוד לאורך כל ההופעה, בלי הרבה רגעים מעיקים, בעיקר בזכות הגיוון המוזיקלי שלהם.
השיר All Systems Redמתוך האלבום האחרון היה אחד הביצועים הטובים של הערב, שנמשך יותר משמונה דקות. קלקסיקו הכניסו לתוכו כל כך הרבה אנרגיות, שאפילו נושאי הקרחות בקהל הרגישו מהי בלורית מתנפנפת ברוח, אל מול הסחף האדיר שיצא מהבמה. רגע שיא נוסף היה בשירThe News About William, עם ביצוע חזק ומרטיט. אני נשבע שהיו שם דמעות.
לקראת סוף ההופעה הם שרו קאבר ל-Alone Again Or של הלהקה ההיפית האגדית Love. השיר הזה אולי נדחק לשוליים של המוזיקה, אבל האדפטציה של קלקסיקו החייתה אותו, ונתנה את ההרגשה
כאילו קטעי החצוצרה בגרסה המקורית יועדו לביצוע הזה. רגע לפני ההדרן הציג ברנס את "התל אביבי שלכם", ולבמה עלה אהוד בנאי, נתן סולו גיטרה אדיר, והביא את מפגש התרבויות לשיאו.
לשמחתי, איגוד החולצות המכופתרות, הלא הם הלהקה המדהימה הזו, לא פרשו לפני שביצעו את He Lays In The Reins, שיר מתוך אלבום המופת שהוא יציר שיתוף הפעולה של קלקסיקו עם חלוצי הז'אנר האחרים - Iron & Wine. זה היה סיום מתוק להופעה מוצלחת ביותר של להקה יוצאת דופן, שאפילו מחלקת ארטיקים אחרי שהכל נגמר.
נא להמתין לטעינת התגובות
