רבע עוף וקצת אג'נדה: שידורי שישי בטלוויזיה
דב גילהר הוא מנחה אינטיליגנטי, אבל מהדורת יום שישי של ערוץ 10 מתנהלת בנונשלנטיות מדאיגה. ב"שבוע סוף" הטקסט עדיין ילדותי, אך מתנהל דיון על ישראליות. מסע טלוויזיוני בערב שישי
הנרות כבר דולקים, החלה הטרייה נפרסת, ודודה רוחל'ה דופקת בדלת. שבת שלום. זה הזמן להנמיך את הפלזמה, מקסימום שומר מסך. מי צריך בסלון את כל זוועות אוגוסט האדום. הכדורים בבר נוער עדיין שורקים, הגופות המבותרות צפות ועולות, האב הרוצח נמצא שפוי ושפעת החזירים אוכלת את כולנו. שבוע סוף.
בימים כאלו היו שלח ודרוקר מוציאים לעם ישראל את התיאבון. מהדורת תת-המקלע שלהם הייתה תחליף ראוי למלכודת הדבש של "אולפן שישי" בערוץ 2. אבל הצמד הוגלה להמשך השבוע ולזירה הוקפץ דב גילהר, אחד המנחים הכי מקצוענים ואינטליגנטים על המסך. זה לא רגע לעיגולי פינות ולפתרונות שלוף: יום שישי בערב, האמ-אמא של הפריים-טיים, תראו לעולם מה אתם שווים.
ברוכים הבאים למהדורת החדשות הכי נון-שלנטית במזרח התיכון: חייה של כתבת הבריאות של הערוץ על תקן כתבנו הצבאי במסדרונות השפעת (כולל חיבוק עם תינוק
הכתבים הם החדשות, או אולי להפך. זוהי מהדורת מייקינג אוף, מאמא. אפילו הראיון עם השופט בדימוס מישאל חשין בנעלי ספורט לא מספק כותרות, מלבד פריימים על ים כחול. גילהר, שבשנה האחרונה מיתג את עצמו בפינת הבירוקרטיה כרודף פקידי שומה אובססיבי, חד ולא תוקע חשבון, היה אמור להסתער על שבוע כזה, בו שיאי העולם נשברים באכזריות בכל מקצה. לומר משהו, רבע עוף של אג'נדה, לבנות חומות של שפיות - אבל נאדה.
פה זו לא מדרכה אפורה בגבול גבעתיים-רמת-גן. גילהר טבע בתוך טלאי קונספט שנארזו בעטיפה מקצוענית, כמו שבחורינו הטובים מחדשות 10 יודעים לעשות. יש שימחאו כפיים, במציאות שלנו זו כמעט שערורייה. רוחל'ה תעבירי את הפולקע.
שישי עם דב גילהר, ערוץ 10
אז אולי "שבוע סוף" היא זו שתפרק את המציאות לגורמים ותסביר מה בדיוק עובר על ישראל בזמן האחרון? פט שופ בויז על ריטלין, אבי ביטר מביא אותה בערפדים - זה לא חדשות החודש שעבר? מישהו אמר לקט? אולי קלטת של תוכנית ישנה או גרסת הבמאי. מה זה? אין מציל בסוכה. הלו, פריים-טיים. קצת כבוד.
ללא קשר לפדיחה, זה הזמן להציץ (שוב) בתוכנית. האירועים האקטואליים במדינה כבדים ומורכבים מדי כדי שמישהו ימצא דרך לפרקם בתוכנית סאטירה. קוראים לזה יכולת. התחליף: ניצול מרבי של כישרון המשחק. התוצאה: חיקויים מרשימים השזורים בטקסטים ילדותיים וצפויים מראש. "שטייניץ רע, שטייניץ רע", חוזר שוב ושוב ביבי של "שבוע סוף", זחוח פחות מראש הממשלה של "ארץ נהדרת", אבל פלקטי באותה מידה.
אין כאן פיתוח של ניואנסים באישיותו שיאירו אותו מחדש. פרשנות שמדורי האקטואליה לא יכולים לנסח. הביבי של "שבוע סוף" הוא גם לא מצחיק ולא גרוטסקי. סתם אחד.
דווקא לאור החולשות בולט אגף אחר: דיון בישראליות החדשה. לא טקסט עמוק ועל-זמני כמו "החמישייה הקאמרית" התיאטרלי, אבל לפחות סצנות נכונות, סקסיות ומעניינות-צבא, לייף סטייל, אמונות. ציון בורקס, המוצ'ילרוס הסטלן, למשל, הוא הברקה. כולם מכירים את המניירות שלו בעל פה, אבל בכל זאת הוא מצליח להפתיע מחדש. הוא מטורף, יוצא מפריים התקינות, נציג אותנטי של דור הג'ארס. כשהוא כאן, השד האמיתי שבנו יכול להמתין. במהדורת החדשות הבאה תשמעו עליו.
שבוע סוף, ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
