להתבגר ולהתגבר: "אילי ובן" לא מספיק ריגשי

למרות מורכבותו העלילתית והנושאית של “אילי ובן”, הוא אינו מצליח ליצור את האינטנסיביות הנדרשת כדי לערב רגשית את הקהל הבוגר יותר

רייטינג
סטיבי הררי | 14/8/2009 8:50 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תחום הסרטים לילדים ונוער אינו מפותח בקולנוע הישראלי. סרטים מהשנים האחרונות כמו “גיבורים קטנים” של איתי לב ו”מיס אנטבה” של עמרי לוי נתקלו בקשיי הפצה ו/או נעלמו מהר מדי ממסכינו למרות הצלחה בפסטיבלים בעולם. הבמאי־תסריטאי אורי רביד בחר בסרט הביכורים שלו, “אילי ובן”, לתרום להרחבת האוסף הלא גדול של סרטי נוער ישראליים.
וידאו: אילי ובן
 
אילי בן ה-12 (יובל שבח, שנושא על כתפיו את הסרט) הוא שובב לא קטן. הוריו האוהבים (ליאור אשכנזי ויעל הדר) דווקא תומכים בו. שיישאר ילד אנרגטי ויצירתי, יהיה לו מספיק זמן להיות רציני ושקול אחר כך. אך מעצרו של אביו של אילי, בן, באשמת קבלת שוחד במסגרת תפקידו כאדריכל העיר הרצליה פותח שרשרת אירועים שישפיעו מאוד על חיי המשפחה. פתאום אילי נאלץ לעסוק לא רק בענייני גיל ההתבגרות - חברים, התאהבות ראשונה והמסגרת הבית-ספרית - אלא גם בענייני המבוגרים שפולשים לחייו: האשמות, חשדות המשטרה, התנפלות התקשורת.

אילי לוקח על עצמו הרבה יותר משהוא צריך בגילו הצעיר, בייחוד כשהוא רואה שאביו אינו מתמודד היטב עם האירועים שנופלים עליו ועם אביו שלו, אדם קשה גם כך (בגילומו של ניסן נתיב ז”ל), ושוקע בדיכאון. אילי מחליט לתקן את המצב בעצמו (ומעניין שדווקא האב הוא שנקרא בן) ומיישם לשם כך את ניסיונו התעלולי.

הסרט מביא למסך, בתום של רגע-לפני-ההתבגרות, שאלות מוסר לא פשוטות. לאילי יש חברה (מילי עשת) והיא מהממת, אך הוא מעוניין יותר בקרבתה של חברה טובה שלה; חברו הטוב (אלירן אור־חן) מגן עליו אך נוהג כבריון כלפי ילדים אחרים.

התרחשויות דרמטיות בבית הספר של אילי מקבילות לנעשה בביתו והוא מגלה אט אט שהעולם אינו שחור ולבן, האמת אינה מוחלטת וכך גם השקר, ושדברים אינם תמיד כפי שהם נראים. הכאוטיות של הנעשה בחייו מביאה אותו, בתהליך עדין, לתובנות של מבוגרים. או במילים אחרות - הוא מתבגר.

הדמות הנוספת שמובילה את העלילה היא עמוס, הקצין האחראי על חקירת השוחד, בגילומו המצוין כרגיל של צחי גראד (שמועמד לפרס אופיר לשחקן המשנה על תפקידו). גראד הוא אחד השחקנים העסוקים בקולנוע הישראלי, ולא בכדי. עמוס, הודות למשחק ולתסריט, הוא הדמות העגולה ביותר בסרט, שקטעיו הטובים ביותר מרחיבים את הקשר המיוחד שנוצר בין השוטר הוותיק, שמשורטט כמעין יועץ קשוב, לילד המתבגר מול עינינו.

למרות מורכבותו העלילתית והנושאית (בתוספת כמה קטעים משעשעים במיוחד), הסרט אינו מצליח ליצור את האינטנסיביות הנדרשת כדי לערב רגשית את הקהל הבוגר יותר, והפוטנציאל שלו מתבזבז מעט. “אילי ובן” אולי אינו מהסרטים שאפשר להגיד שהם בעלי ערך מוסף למבוגרים, אך הוא תוספת מומלצת למאגר המצומצם של סרטי נוער ישראליים.

"אילי ובן", ישראל 2008, 90 דקות

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים