בנים גידלתי: מסע של ריאליטי עם יוצרי "מגודלים"
המוחות שעמדו מאחורי תוכניות הריאליטי הטובות בישראל עושים עכשיו את "מגודלים", ריאליטי השליטה של סלקום. ירידה ברמה? הידרדרות? יעל אבנרי ויוסי אליאס, היוצרים, דווקא מבסוטים
למעלה, בית "האח הגדול" מארח את חדר החזרות של "כוכב נולד". שתי מעצמות ריאליטי חוברות לרגע מתעתע אחד, ובסופו ייצאו משם ראם כהן ולאון שניידרובסקי יד ביד. מאחור, בניין החדשות המתוקתק של יונית לוי. לכאן מתנקז הפריים-טיים של קשת ושל כולנו בחודשים האחרונים. כסף, רייטינג, כוכבים - החומרים שמהם ניזון ערוץ טלוויזיה מסחרי.
קומה למטה מצלמים את "מגודלים".
מאחורי פרגוד שחור אפשר להציץ עליהם דרך מראה חד-צדדית. עכשיו הם רוקדים סלואו, נמרחים זה על זה באינטימיות מביכה. התיאורים הנרגשים של עיתונאים שביקרו בשעתו בבית "האח הגדול" וצפו בהתרחשויות בו באופן בלתי אמצעי יכולים במידה מסוימת להיכנס גם כאן. בזעיר אנפין. חדר אחד מרושת במצלמות, תא וידוי שקוף ומתמודדים שחייהם חשופים באינטרנט ובסלולרי 24/7. הטוויסט - משחק אינטראקטיבי של הצופים מפעיל את העסק וחורץ גורלות ברמת מי יאכל מה וכדומה.
בחדר הסמוך, כשאנחנו יושבים לשיחה, מסבירים לי היוצרים יעל אבנרי ויוסי אליאס שזה חדשני. מספרים שזאת פעם ראשונה שריאליטי פוגש משחק, מספרים על 3 מיליון הצבעות עד כה, שזה בערך 3 מיליון יותר ממה שהם העלו בדעתם.
בצומת מיינסטרים שבנווה אילן, כש"כוכב" מתנגש ב"האח הגדול", אפשר לקרוא ל"מגודלים" הפקת ריאליטי אקספרימנטלית ולנוח. מנגד, קשה שלא להרים גבה ולתהות מה שניים מאנשי הטלוויזיה היותר מוכשרים שצמחו פה בשנים האחרונות עושים באולפן של סלקום, בתוכנית של סלקום שמשודרת באתר של סלקום - לשם נועדה ולשם נוצרה, תחת הכותרת טמגוצ'י אנושי.
אפרופו המשבר בתעשייה בכלל ובערוץ 10 בפרט, אפרופו הפקות שמתבטלות, יוצרים שמוחים ורגולטורים שנכנעים לבעלי ההון, אפשר להרהר בחשש שמא מדובר בנקודת מפנה.
שעתיים לתוך הראיון, לאבנרי ולאליאס אין ספקות. "תכבדי את זה שלפעמים אנחנו רוצים לקחת צעד אחורה בשביל ללמוד דברים אחרים, בשביל להסתקרן", אומרת אבנרי, החתומה על פיתוח הפורמט. מבחינתה מדובר ביצירה לכל דבר.
"אני זוכרת שהלכתי לעשות את התוכנית של גיל ריבה ב-HOT אחרי כל כך הרבה שנים בפריים־טיים ערוץ 2, ופתאום HOT. אמרתי 'מה, זה מוריד מערכי? לא. אני נהנית'. יש ב'מגודלים' משהו חדשני ואני כל כך רציתי ללמוד את המדיום הזה".
אליאס, העורך הראשי, מסכים. "אני בנאדם שרואה דברים ורוצה לעשות אותם", הוא אומר. "אם אני רואה מישהו שפתח גלידרייה, אני רוצה גם ולא מבין איך הוא פתח גלידרייה ואני לא חשבתי על זה קודם, את מבינה? ככה גם עם פורמטים בטלוויזיה - בהתחלה התמקצענו בתוכניות אירוח, יעלי ואני, ועכשיו ריאליטי, ותשמעי, אני באמת חושב שזאת תהיה קפיצת מדרגה של הריאליטי".
אז אחרי אורי גלר ו"הישרדות" בא "מגודלים"?
"אבל זה באמת נורא מעניין אותנו. אנחנו נהנים, צוחקים כל היום. מה רע?".
ובכן, לשאלה הזאת יש מי שדווקא מצא תשובה. "בחדשות ערוץ 2 קראו לתוכנית שפל תרבותי חדש", מעדכנת אבנרי. אם אני לא טועה, לרגע נדמה שהיא מוחמאת במקצת מתשומת הלב שהקדישו שם לבייבי שלה. כך או אחרת, משהו בראשי הפרקים של הקונספט אכן מעודד צקצקנות והזדעזעות אקדמית, בטח לאור הווריאציות הנרחבות
העניין הוא שאם מנערים מהרעיון את הטררם הראשוני ומוציאים מהפרומו את הטיזרים, נשאר, בסופו של יום, משחק די סטנדרטי. לא אכזרי כמצופה ומנגד גם לא מאוד מתוחכם או מרתק בפתלתלותו. קייטנה אינטראקטיבית לבני נוער מצ'ועממים בחופש הגדול, באדיבות סלקום. שם זה מתחיל וגם נגמר.
עשיתם הפקות גדולות ופריים־טיים, זה לא נורא קטן פתאום?
אבנרי: "ממש לא. בכלל, הרעיון לריאליטי שבו הצופים מחליטים הכל, זה הדליק אותי בטרפת, ואני אומרת לך, בעוד עשר שנים אנחנו נקרא את הראיון הזה ואני אוכל את הכובע אם לא צדקתי - יש משהו בדבר הזה שנקרא ניו מדיה שיותר ויותר אנשי טלוויזיה נחשפים אליו".
אליאס: "זה לא ינגוס בטלוויזיה, אני כמובן לא מאמין שהיא תלך לפח, אלא שהיא תהפוך להיות המקום של אירועים גדולים. הפורמטים האחרים יכוונו לניו מדיה. אנחנו התקרבנו לתחום הזה בעזרת גל רז ואיתי נגלר מלוגיה. לא היה לנו מושג והם פשוט הסבירו לנו הכל".
שכנעו אותי שלא הייתם רוצים להיות עכשיו בטלוויזיה.
"יש משהו בתחום הזה שאת צריכה את הרגעים האלה קצת להירגע. ברמה האישית, אני לא יכול כל הזמן לחיות במד חיים גבוה. יש כאלה שכן, אני לא. אני צריך רגיעה, והפרויקט הזה הוא סוג של רגיעה עבורי. וחוץ מזה, זה הריאליטי הראשון של חברת דרסט, והיה לי מאתגר להכיר את יוני פארן ואת משפחת פארן, אנשים מגניבים, ירושלמים כאלה, לא מגעילים וציניים כמונו התל־אביבים".
פאוזה. בדרך לירושלים בדקתי יותר מפעם אחת שלא שכחתי את מכשיר ההקלטה בבית. זה אחד מהדברים האלה שאמורים כבר לקרות מתישהו, לצד עוד אסון בסדרה - כמו ראיון שמתנהל מול טייפ שלא מקליט - והדבר האחרון שרציתי היה שאחת מהקטסטרופות האלה יתרחשו דווקא היום, בפגישה עם יוסי. חבר מערכת "רייטינג" לשעבר ולתמיד, מראיין לא רע בעצמו, קולגה. מה שלא ידעתי זה שיוסי הביא איתו את הטייפ שלו מהבית, "שיהיה, למקרה שתשכחי". הייתי צריכה לנחש. מאותו הכפר וגו'.
אליאס, 32, התחיל לכתוב ב"רייטינג" לפני כתשע שנים ובמקביל עבד אצל דודו טופז. "הייתי עונה לטלפון 'הראשון בבידור שלום המזכירה לא יכולה לדבר כרגע'". עוזר של עוזר. בהמשך הפך לאיש תוכן במערכת. כמה שנים מאוחר יותר נפגש שוב עם טופז, הפעם על תקן עורך תוכניתו ברשת "הכל זז עם דודו טופז". בדרך היו "משחק מקדים" עם גלית גוטמן, "הדבר הגדול הבא", ואז, כמובן, "היורש" ו"הישרדות 2", שהפכו את אליאס לעורך תוכן נחשק.
"בהתחלה נורא חששתי מהשילוב בין כתיבה לטלוויזיה", הוא מספר עכשיו, שנה וחצי אחרי הכתבה האחרונה שלו ב"רייטינג", "אבל כשרפי גינת נהיה עורך 'ידיעות אחרונות' והמשיך עם 'כלבוטק' אמרתי, אם רפי גינת עושה את זה, גם אני יכול. באמת. אני אומר את זה ברצינות. הרי תכל'ס, על מה אני כותב - על בנקים? מניות? כותב על טלוויזיה. כולם מכירים אותי ויודעים מי אני, וכן, היו אנשים שכעסו על מה שכתבתי עליהם אבל זה עבר להם ואחר כך הם גם הציעו לי עבודות בטלוויזיה. עם זאת, ההחלטה להפסיק לכתוב נבעה מהרצון להתמקד רק ביצירה לטלוויזיה".
למה בעצם?
"אני מת על עיתונות, עדיין בלב זה הדבר שהכי מרגש אותי. יש בזה משהו אינטימי. אבל הטלוויזיה לוקחת ממך הרבה והייתי בסטרס. יש לי חלום לכתוב סדרה. יש גם רעיון, בקווים כלליים. עכשיו תסתכלי עליי ותגידי יוסי, הרי בסוף שוב תעשה את הריאליטי הבא שלך. יכול להיות".
מעניין שדווקא החלום הוא סדרת דרמה.
"את יודעת, זה מנגן על מקומות אחרים לגמרי".
את יעל אבנרי, חברתו הטובה, פגש אליאס לראשונה אצל דודו טופז. גאוות היחידה דאז עדיין בילט אין. גם הנוסטלגיה, למרות הכל. ויש גם תזה בענייני מקורותיו ההיסטוריים של הריאליטי. נגיע לזה.
אבנרי, 34, הגיעה למערכת של דודו אחרי סיבוב מוצלח במחוזות האקטואליה. בתום שלוש עונות כרכזת מערכת אצל אמנון לוי - בימי הזוהר בטלעד - עברה לחדשות 2 ("פיגועים, טרפת וביפרים") עד שהגיע הטלפון מאלעד קופרמן, המפיק והאבא של "הראשון בבידור".
"חצי שנה התביישתי לספר שאני עובדת אצל דודו טופז, עד שהתאהבתי בבידור", ומאז היא שם. בבידור. פירמטה את "משחק מקדים", הייתה שותפה לעריכת "הישרדות 1", עורכת ראשית של "היפה והחנון". וגם "מגודלים", כמובן. בימים אלה היא עובדת על פיתוח ריאליטי לאחד הזכיינים.
מטבע הדברים, השיח על סוף עידן הריאליטי לא מרגש אותה. "אנחנו עם קצר רוח שכל הזמן מחכה לדבר הבא", היא אומרת, "בארה"ב יש 7,000 עונות ל'הישרדות' וכל עונה רק משתבחת".
אליאס: "פה זה כל הזמן 'תחדשו אותנו, תרגשו אותנו, תביאו לנו את הדבר הגדול הבא'".
אפרופו "הדבר הגדול הבא" - גילית כבר את הסוד, מה הופך תוכנית להצלחה או לכישלון?
"אני מאמין מאוד שהבסיס זה הליהוק. קאסט לא מוצלח לא יעבוד. ואז את צריכה את הפורמט הטוב שיתחבר לזה ולדעת לקחת 3,000 שעות של חומרי גלם ולהפוך אותן לסיפור".
למה את "הישרדות 2" ראו פחות צופים מאשר את העונה הראשונה?
"ככה זה. העונה הראשונה עשתה באזז היסטרי. עונה שנייה מטבעה פחות מביאה צופים. לא ציפינו למשהו אחר".
בדיעבד, מה בליהוק שם היית עושה אחרת?
"בעיניי היו לנו מתמודדים מעולים שסיפקו סחורה מעולה. עידן חביב, אריק, איגור, מירית, נטע־לי ובשבקין. הריאליטי היה הארדקור, אסטרטגי. אני מסכים עם זה שבהתחלה היה קשה להתחבר לדמויות, אבל אחרי כמה פרקים הריאליטי הזה סיפק את כל מה שאנחנו יודעים על תוכנית מהז'אנר".
נגיד, מה לגבי ההיא, הג'ינג'ית?
"סיוון נכנסה לקאסט כי כשהיא ישבה באודישן, בשאלה השנייה ששאלנו אותה היא התחילה לבכות ומיד אמרנו 'או.קיי, זאת בחורה שנשברת מהר, מעניין יהיה לראות אותה בסיטואציה של אי בודד'. ידענו שזאת תהיה הסחורה שהיא תספק לנו וזה לא הפתיע אותנו. ניחשנו שבפרק השלישי היא תעוף וזה בדיוק מה שהיה".
מי כן הפתיע אותך?
"אני חייב להגיד שמאיר. הייתי בטוח שהוא יהיה בשבקין 2 והוא לא היה. הדמות שלו לא יצאה כמו שרצינו שהיא תצא. חשבנו שהוא יהיה יותר משעשע, יותר פאן, והוא עבר יותר כועס. את יושבת איתו באודישן, מתפקעת מצחוק, הבנאדם מביא לך סינקים שאת מתה ואת אומרת אני רוצה לשבת איתו פעם בשבוע שיצחיק אותי, שיעשה לי כיף. הוא הגיע על התקן הזה, בדיוק כמו בשבקין, שסיפק את הסחורה ויותר מזה. מאיר לא. הוא יצא אחר. מצד שני, הוא עצבן את האנשים וגם זה יצר משהו".
אבנרי: "כל מי שיגיד לך שהוא עושה אודישן ויודע איך הדמות תתפקד, אין לו מושג מהחיים שלו. אתה לא יודע לאבחן בנאדם אחרי אודישן. בולשיט. אני לא יודעת על עצמי איך אפעל מחר. רק על הסט אתה נחשף למה שקורה. אחר כך, מה לעשות, אתה צריך להתמודד עם זה בחדר עריכה".
אליאס: "מצד שני, יש לך עוגנים. את יודעת שבפרק 5, מה שלא יהיה, יש לך טוויסט מעניין".
אתה לא מפחד שהצופים יתייאשו לפני פרק 5?
"ברור שאנחנו בלחץ כל הזמן. זה הסטרס, להיות מכור לנתוני רייטינג, זה חלק ממך, אבל אתה לא יכול לתת לפחד הזה להוביל אותך. אגב, הייתי בטוח שאני אגיע לפה ואקח צעד אחורה, אבל לא, זה עדיין נשאר, כי זה באופי שלנו - לקום בבוקר ולחכות בשמונה בבוקר לאס.אם.אס ולהסתכל עליו בחצי עין עייפה, בציפייה".
אבנרי: "את יודעת, אני לא חושבת שהיה פרק אחד ששלחתי לשידור והייתי שלמה איתו, אבל ככה זה עובד: אתה קם בבוקר שאחרי, מאוכזב או שמח מהתוצאות, הערוץ שולח לך שוקולדים ופרחים או שהערוץ לא מגיב - זאת ההתנהלות. אני זוכרת ב'היפה והחנון', יום אחרי התוכנית הראשונה קיבלתי אס.אם.אס ממפיק מסוים שכתב לי 'יעל, יש לך להיט ביד', ואני כתבתי לו 'אני מתה מהפחד מהרייטינג', אז הוא ענה 'תירגעי, את שלך עשית'".
אליאס: "תשאלי כל זכיין מה איש התוכן אומר, משפט קבוע - אם היה לי עוד קצת זמן. אם היה לי עוד קצת כסף".
מתי אמרת את זה לעצמך?
"ב'דבר הגדול הבא'. נורא אהבתי את הפרויקט הזה. אני חושב ששם, אם היה לנו עוד קצת זמן וכסף, זה היה נעשה הרבה יותר טוב".
בטוח?
"ירון טן-ברינק בטח זוכר, הוא נכנס באמ-אמא של הפורמט הזה, וכן, היה נורא לי קשה לקבל את הביקורת הזאת, אבל היו שם דברים נכונים שלגמרי הסכמתי איתם. לתקן כבר לא היה אפשרי כי צילמנו את התוכנית די מראש. ולשאלתך, ב'דבר הגדול הבא' פשוט נכנענו קצת לזכיין, כי רשת לא רצו להשקיע בפיילוט ועלינו לאוויר בלי שהרגשתי שאנחנו מוכנים. היום הייתי עושה את זה לגמרי אחרת".
בתעשייה קטנה וצעירה כל כך, בטח בתחום הריאליטי, אליאס ואבנרי נחשבים בעלי ניסיון בתחום שניזון מקליקה מצומצמת למדי של עורכים. רוב הזמן אותם השמות זזים מפרויקט לפרויקט. כשהם מתבקשים לנתח את האבולוציה של הז'אנר, הם חוזרים אחורה עד לימים הטובים שלהם אצל דודו טופז. לשיטתם, שם הונחו זרעי המציאות הראשונים בישראל. "היום כולם מתנערים ממנו ואני לרגע לא מצדיקה את מעשיו וסולדת מהם מאוד, אבל אני חושבת שהרבה מהבידור האולפני התחיל אצלנו בתוכנית", אומרת אבנרי.
"דיאט-דודו זה 'לרדת בגדול', כל הקואוצ'ינג, אלון גל, 'סופר נני', זה הכל דודו", מוסיף אליאס. "היה לנו גם סוג של 'הישרדות' עם כל מיני משימות כמו ההיא ברעננה שישבה על אי תנועה שלושה ימים".
אבנרי: "והייתה עדי הימלבלוי שנבחרה בסוג של ריאליטי דוגמניות. אין מה להגיד, האיש ירד מהפסים, עשה דברים נוראיים, אבל היה שם כישרון, מצטערת. הוא עשה המון דברים טלוויזיוניים חדשניים ומהממים. מצד שני, כן, היו גם המון טעויות שגרמו לי, כאישה, להתכווץ. נטליה אוריירו והנשיכה ההיא, למשל, דוגמה אחת מני רבות".
עבדתם איתו שנים, עד כמה אתם מופתעים ממה שקרה?
אליאס: "אני עד עכשיו לא מאמין. אני מכיר את דודו ואת היציאות שלו, אבל לקחת את זה בפועל ולעשות משהו כזה? כל הזמן קיוויתי שזה איזה תרגיל גאוני ענקי שלו, שהמשטרה משתפת איתו פעולה ועוד מעט יחשפו הכל וכולם יבינו שזה היה סתם. לצערי זה לא קרה".
בסוף הפגישה יוצאים לסיבוב באולפן. ראשו של אליאס במקום אחר, הוא מסביר שכל כולו בהתרחשויות ובמתמודדים שלו. ישן בערך שלוש שעות בלילה כבר שבועיים. הוא מקיף את החדר הקטן, מתבונן באנשים מתרוצצים בפנים, מרוצה. אחר כך מראה גם את הקונטרול ההומה, המוניטורים, רוצה לומר: זוהי טלוויזיה לכל דבר ועניין. לדבריו, הספונסרים הסלולריים נותנים ספייס יצירתי ונוהגים מולו כאחרון הזכיינים.
איך אתה עושה את הסוויץ' מ"הישרדות" והליקופטרים ובלגן למשהו כמו "מגודלים"?
"אני מאמין שגם אם אתה נכנס לדבר כביכול קטן אתה אומר 'בוא נפרוץ אותו ונעשה ממנו גדול'".
למרות שזה לא ממש קורה. כמה הצבעות שלא יהיו, ההתרחשות פה נשארת באינטרנט. זה לא יוצא משם לרחוב, אין דיבור וסביר להניח שזה לא יגיע לקיסריה.
"לא ציפיתי שזה יהפוך להיות 'האח הגדול' או הזוכה של 'הישרדות'. זה לא מכוון לשם. צריך לבדל בין טלוויזיה לניו מדיה. כולה פאן, כיף, הומוריסטי, נונסנס, לא לוקח עצמו ברצינות".
כיוצרים, בתסריט הכי פרוע שלכם, הייתם לוקחים את הפורמט רחוק יותר?
אבנרי: "יש לי פורמט חתרני - ושלא יגנבו לי אותו - הייתי עושה פורמט על שבי".
ברצינות?
"כן, יש לי אותו מפורמט לגמרי בראש. כמובן, לא חושבת שמישהו ישדר את זה. הוא אפילו מפורמט לי במחשב. פרוע, אה? תגיד, יכול להיות שבגלל ששנינו גדלנו אצל דודו טופז זה עיוות לנו את המחשבה?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם