המיקסטייפ של קוטג'
מתרגש עם בוב מארלי, מאוהב בסיזלה, נמס מביל ווית'רס ורוקד עם משינה. הראפר קוטג' בוחר את עשרת השירים שגורמים לו להגביר את הווליום
לא יעזור כלום, אין על בוב מארלי. הוא הביטלס של הרגאיי, האיש שגם אחרי מותו נותר זוהר באמת הטוטאלית שלו, זו שיכולה לגרום לך להאמין שהעולם באמת מסוגל להפוך למקום טוב יותר, זו שמדברת לכולם בגובה העיניים אבל עדיין נדמה ששר אותה מלאך. זה אולי שיר המחאה הגדול והמרגש בכל הזמנים.
Sizzla - black woman & child
לעולם לא אשכח את הביקור האחרון שלי בלונדון. ולו מסיבה אחת פשוטה, ובעצם מאד מורכבת - סיזלה. טסתי במיוחד כדי לראות הופעה שלו, וחזרתי מאוהב. אין עוד זמרים בעוצמה שלו והרגאיי שלו מושלם ומטלטל.
אהוד בנאי והפליטים - עגל הזהב
אחד התקליטים הישראלים הטובים בכל הזמנים, שתמיד משמח (מוזיקלית) אבל עצוב (טקסטואלית). כיף לגלות כל פעם מחדש כמה הוא עדיין רלוונטי.
The The - Angels Of Deception
השיר האהוב עליי מתוך אלבום המאסטרפיס "Infected" של The The. זה תקליט מורכב ומסעיר, שמשלב פוסט-Pאנק וניו-ווייב אפל משנות ה-80, יחד עם השפעות של ג'אז וFאנק. מלודיות סופר מקוריות וטירוף, כל כך הרבה טירוף של מלחמה, חיצונית, אבל בעיקר פנימית בתוך נפשו השסועה של מאט ג'ונסון.
משינה - את באה לבקר
משינה חיברה את ישראל לרגאיי כבר בשנות ה-80 בלי ששמנו לב, ועשתה זאת בחכמה רבה ובנונשלנטיות קולית. כך שלשמוע מהם משהו כל כך מחורע כמו "מפלצות התהילה" היה לגלות שצריך ורצוי לשבור גם את החוקים של עצמך. מדובר באחד מקטעי הרוק הכי בני זונה שנעשו בארץ.
Beck - Beercan
בזמן שטיילתי באפריקה היה ברשותי רק דיסק אחד. במשך חצי שנה הוא היה הדבר היחידי ששמעתי ומפעם לפעם גיליתי עוד רגעים של מקוריות
והברקות, שהוסיפו עוד ממד לטיול. הדיסק היה "Mellow Gold" של בק, וזה השיר שמסמל לי יותר מכל את אותם זמנים.
Abyssinians - Declaration of Rights
אני אוהב רגאיי רוטס טבעי, אמיתי, נוגע ישר בלב ובראש, ואין כמו האביסיניאנס, עם ההרמוניות הקוליות המופלאות שלהם והראסטאפריות הברורה שהם נושאים על דגלם.
Fila Brazillia - Butter My Mask
פילה ברזיליה הם ההוכחה לגאונות שבצ'יל האלקטרוני. את האלבום הזה שלהם, "Black market gardening", שמעתי אינספור פעמים, ואני מוכן להמשיך להקשיב לו בכל זמן נתון. זה ללא ספק הקטע האהוב עלי ביותר בז'אנר הזה.
Bill withers - Ain't No Sunshine
אני נמס מהרגישות של ביל ווית'רס, אחד מזמרי הנשמה האהובים עלי, שמוכיח כאן איך בצניעות רבה, ועם טקסט פשוט, נצחי וצלול, אפשר לשלוח חץ של געגוע ישר לתוך הלב.
שוטי הנבואה - הייתי מניאק
שיר תמים ומתוק מהאלבום הראשון שלהם שתמיד מעלה חיוך על פניי.
קוטג' ישיק הערב את אלבום הבכורה שלו במופע חגיגי בו יתארחו קוואמי, שחר סוויסה ורונית ראסטה. הערב (ה'), 23:00 במועדון הברזילי בתל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
