מחפש אופטימיות: מייקל ג'יי פוקס יצא למסע בעקבות השמחה
מייקל ג'יי פוקס חולה כבר 20 שנה בפרקינסון. בתוכניתו החדשה הוא יוצא למסע חובק עולם בעקבות השאלה - איך שומרים על אופטימיות. חבל שדווקא המפגשים העוצמתיים מבית מתפספסים אל מול הסיבוב העולמי המנוכר
מייקל ג'יי פוקס צילום: יח''צ
את התשובה הוא הולך לחפש אצל טיפוסים מועדים לאופטימיות: מוכר עיתונים קשה יום המחייך ומחבק את העוברים ושבים; הולך לטקס השבעת אובמה ומתרגש עם אמריקאים שמאמינים בשינוי שיחולל הבוס החדש; שוב מתחבק עם אופטימי, הפעם עם אחד נחמד פחות, רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג שחלה בסרטן וחזר לנצח מרוצים בינלאומיים - רק שג'יי פוקס לא קרא במדורי הספורט שבצוות הרוכבים של ארמסטרונג הכל קרובים יותר לחילופי מהלומות ופחות לאופטימיות ולחיוכים.
משם מרחיק ג'יי פוקס להרי ההימלאיה, לממלכת בוטן הרחוקה ומעוררת הקנאה. צריך לצבוט את עצמך כדי לשמוע את ראש הממשלה המקומי מדבר על הגברת האושר האישי כאחת ממטרות שלטונו, ולא על התנחלויות ושיבת העם לארצו ובניין בירת הנצח.
חג בבוטן עוסק בהגברת השמחה והאושר והרחקת עין הרע, ולא צומות וחורבן בית המקדש וניצחונות על המן ויוונים. אכן דברים מוזרים מתרחשים בבוטן, ולנו היהודים אין דבר ללמוד מהם. טוב שג'יי פוקס חוזר משם במהירות לשיקגו, שם הוא חוקר אופטימיות מוכרת ומובנת יותר, במיוחד לאוהדי מכבי תל אביב - אופטימיות של אוהדי השיקגו קאבס, שקבוצת הפוטבול שלהם נכשלת כבר 100 שנה בניסיונה להשיג אליפות, ועדיין הם מאמינים שהשנה הם יעשו זאת.
לבסוף מברר מייקל ג'יי פוקס אצל אשתו, השחקנית טרייסי פול, כיצד היא שומרת על אופטימיות במחיצתו, ודווקא קסמה של הרעיה מעורר תחושת החמצה: נכון הוא שהצחוק יפה לבריאות ומוראל גבוה מסייע בהתמודדות עם מחלות קשות. אלא שהסרט היה רוכש עוצמה רבה יותר אם ג'יי פוקס היה חושף בכמויות גדולות יותר את האופטימיות בפעולה במפגשים אינטימיים עם משפחתו, על חשבון מפגשים דוגמת מלפפון תפל כלאנס ארמסטרונג.
מייקל ג'יי פוקס, ערוץ הבריאות
נא להמתין לטעינת התגובות
