"לצאת לדרך": יש להם אהבה והיא תנצח
למרות התסריט הציני של “לצאת לדרך”, הגיבורים הראשיים משדרים אינטימיות כנה והסרט מצליח להיות האופטימי ביותר מבין סרטיו של סם מנדס
לצאת לדרך צילום: מתוך הסרט
חלק מהדמויות ההוריות שהם פוגשים בדרך יכולות לשמש דוגמה יפה לביטויו המפורסם של סארטר “הגיהינום הוא הזולת”; אחרות נוגעות ללב וקרובות יותר ברוחן לצמד המשוטטים. השחקנים הראשיים עושים מלאכתם נאמנה בעיצוב הזוג המחפש. רודולף משעשעת ומפליאה להעביר בהבעותיה את מחשבותיה ורגשותיה; קרזינסקי מקסים כצפוי בתפקיד הגבר המיושב-וגם-חולמני-גמלוני (וקשה שלא להיזכר בדמות שפרסמה אותו, ג’ים ב”המשרד”). הם מצליחים ליצור על המסך קשר של אינטימיות כנה, שנותרת חזקה גם בסבך הציניות שהתסריט מפגין לעתים קרובות מדי. כמה מהסיטואציות שאליהן נקלעים בני הזוג בהחלט מצחיקות מאוד. אלה כנראה נועדו להיות סאטירה, עוקצנית, אך הן זוכות לטיפול אכזרי, אפילו מרושע.
זה לא שהזוג מתנשא. ורונה וברט דווקא רגישים, צנועים, מיודעים, נורמליים כאלה. בעצם, למרות התהיות הקיומיות שלהם, הם די מושלמים. “אנחנו דפוקים?”, שואלת ורונה בקול, אם כי הסרט לכל אורכו לא מותיר מקום לספק באשר לתשובה השלילית לשאלה. החיים שלהם אינם זוהרים, אבל הם אוהבים ומאוהבים והם רוצים רק שיהיה טוב לדור הבא שבקרוב יגיח. הבעיה היא שהסרט עצמו מתנשא ומעביר את ההתרחשויות לצופים דרך נקודת המבט הזאת. אולי באמת יש לנו סיבה טובה להתנשא לאור הדוגמאות הפגומות, לעתים גרוטסקיות, של המשפחה המודרנית שאנו פוגשים. עם זאת, בתור סרט שבגלוי מנסה, ממש מתאמץ, לטעון רגשית את הצופים וליצור קשר ביניהם ובין גיבוריו, הצגת הדברים בצורה זו דווקא מנכרת, לא את הדמויות אלא את הצופים, ולכן רק מעט מהאירועים בסרט מרגשים באמת.
מסע לא אחיד
מפתיע שתסריט בכיכובו של זוג מורם מעם (עולה גם השאלה, שאין זה המקום לדון בה - האמנם הם באמת כאלה מיוחדים בעולמנו? או אפילו בעולם הסרטים?) הופקד בידיו של הבמאי סם מנדס, קולנוען בעל ראייה קודרת בתחומי האהבה והזוגיות, יש שאף יגידו מיזנתרופ, כפי שאפשר היה לראות כבר בסרט שפרסם אותו לפני כעשור, “אמריקן ביוטי”, ובוודאי בסרטו האחרון, “חלון פנורמי”.
האימפוטנטיות הרגשית של הזוגיות הבורגנית, האופיינית לדמויות הראשיות בסרטיו של מנדס, פוסחת על ברט וורונה. הם אמנם מתנהלים בבועה של חוסר ביטחון עצמי מדומה - זאת דווקא נקודה חזקה בעיצוב הדמויות כצעירים בעולם הנוכחי - הם שואלים שאלות שהם יודעים בסתר לבם
את התשובות להן, הם אינם משוכנעים בכך שיוכלו להעניק לילדם אהבה, בית וחיים נפלאים, אך לצופה לא ניתנת סיבה לפקפק בכך כמותם.
היטלטלות הסרט בין ניסיונות לרגש ובין מבטו הציני על ההתרחשויות יוצרת מסע לא אחיד, לפעמים מצחיק, לפעמים מועד ומאבד את האפקט הרגשי המצטבר שהיה יכול להיבנות. ולמרות כל המכשולים, חוסר התפקוד של הדמויות שגיבורינו פוגשים וההרהורים התוקפים אותם כהורים־לראשונה, “לצאת לדרך” הוא סרטו האופטימי ביותר של מנדס, אביר הבורגנות הפסימיסטית. סצנת הסיום שלו, למרות הבידוד שהיא רומזת אליו, היא הרגע הכי מלא תקווה בעבודתו (הקולנועית לפחות) של הבמאי. אולי באמת יש להם, ולנו, עתיד.
"לצאת לדרך" ("Away We Go"), ארה"ב-אנגליה 2009, 97 דקות
נא להמתין לטעינת התגובות
