אוי ויי, זמיר: אוי ואבוי חוזרים עם אלבום חדש וסקסי
האלבום הרביעי של אוי ואבוי מסמן התקדמות מוזיקלית מרשימה, ומוכיח שוב שמוזיקה יהודית יכולה להיות מגניבה. ואפילו סקסית
וידאו: אוי ואבוי
היכולת של הלהקה הבריטית-יהודית אינה מוטלת בספק ואלבומם הרביעי (והמצוין) טורף את הקלפים של מי שטוען שבמערב אין כל חדש. אוי ואבוי מתפתחים קדימה, משלבים את הכליזמר היהודי, את האוי-אוי-אוי היהודי גם כן, עם שמחת חיים שוצפת וגועשת, לא נבהלים ממלנכוליה אקוסטית, לצד שירים הטובלים לדינו בגרוב, עוטפים גיטרות-בס-תופים בהר געש אלקטרוני. זה עובד טוב, ולא רק אצל קהל אוכלי חמין. גם הגויים אוכלים את התבשיל הזה בתיאבון.
אוי ואבוי הוקמה בשנת 2000 בלונדון. ב-2002 יצא האלבום הראשון, "פולקלור דיגיטלי" (שאזל ונחשב כיום לנדיר) וב-2003 הוציאה את האלבום השני, "צוחקים מבעד לדמעות", שם שמשקף מאוד את הסגנון הייחודי שלהם, שדוגל בעירוב של הכול בכול. האלבום הזה הפך את אוי ואבוי ללהיט עולמי בן לילה וזיכה אותה במועמדות לפרסי הבי-בי-סי.
האלבום השלישי, שנקרא פשוט "אוי ואבוי", יצא ב-2007 ולא שחזר את הצלחת קודמו, אבל החברים שינסו מתניים ובאלבום החדש (שיצא החודש) הם מותחים את סגנון הכליזמר-גרובי-אלקטרו המיוחד שלהם אל מעבר לקו האופק ומביאים את הסגנון שלהם לכדי זיקוק שיוצר אלבום מסע משמח. פופ חסידי אתני, אבל באנגלית. לשמוע ולהתאהב (ואיפה הרב שלמה קרליבך כשצריך אותו?).
במהלך האלבום החדש מתבלטת הסולנית הטרייה ברידג'ט אמופה (שהחליפה את הזמרת הקודמת, קייטי טנסטל, שיצאה מהלהקה לקריירת סולו מצליחה), כשברקע קטעי סולו מרשימים של הגיטריסט ניק עמר, משיכות הכינור המענג של אנה פיבי, הקצב המחורפן, המתפרץ, של המתופף ג'וש ברסלאו והבסיסטית לוסי שואו - כולם מניעים את קרוסלת הכליזמרים, שהם קצת יהודים וקצת צוענים?בלקניים, ולפעמים קצת איריים, כשדיוויד אורצ'נט על החצוצרה וסטיבן לוי על הקלרינט מוסיפים נפח הרמוני משמעותי לצליל הגדול של אוי ואבוי.
את הקהל הישראלי שבתה הלהקה הבריטית במהלך כמה ביקורים מוצלחים ביותר פה ואף זכתה למעמד של "שגרירים של כבוד" מטעם משרד התיירות הישראלי. את אלבומה הקודם (שהוקלט בחלקו בישראל) ליוותה הלהקה בהופעות מצליחות (ובאלבום עצמו משתתפים גם נגנים ישראלים, כמו חברי התזמורת של נצרת).
ועכשיו, עם Face of The Globe" "Travelling The, מסמנת הלהקה עוד קו במהלך המיתוג שלה. להקה שמתייחסת בטבעיות ובתשוקה לשפע האפשרויות המוזיקליות המוצעות כיום לכל אמן ומאזין, כשהיא משלבת את כל הרב תרבותיות הזאת לשירים ומזקקת אלמנטים ממקומות שונים.
שיר מספר שתיים, הנושא את שם האלבום, למשל, הוא מפגש בין חתונה צוענית לתפילה יהודית, ובאופן מעניין אוי ואבוי, הפעם, מרשה לעצמה גם להיות (לרגעים) מופנמת ומלנכולית יותר, עם שיטוטים ברחובות לונדון ותיאור של חיים קטנים בשכונות.
Carpet Magic (שיר מספר שש), Road Dusty ( שיר מספר שבע)ו-Day Foggy (שיר מספר שמונה) מפתיעים ביכולת של הלהקה להיות אינטימית ומשכנעת בו זמנית. באמצע החודש תצא אוי ואבוי לסיבוב הופעות ארוך, באנגליה, גרמניה, הונגריה ואיטליה. אם תצעקו חזק, אולי מישהו ישמע ויביא אותם גם לפה, שוב.
Travelling The Face of The Globe , אוי ואבוי, יבוא: היי פידליטי
נא להמתין לטעינת התגובות
