הסופר עמוס קינן נפטר בגיל 82
לאחר תקופה בה סבל ממחלה קשה הלך הלילה לעולמו הסופר והמשורר עמוס קינן. בין ספריו המפורסמים שאף זכה לעיבוד קולנועי: "הדרך לעין חרוד". המשורר חיים חפר ספד לקינן, ואמר: "הוא הרגיש שלא העריכו אותו מספיק – הוא היה טיפוס מיוחד"
בנעוריו היה קינן פעיל בארגון לח"י, אולם לאחר מלחמת השחרור הפך לפעיל למען השלום. לאחר מלחמת ששת הימים היה מראשוני התוקפים את הכיבוש ושליטת ישראל בשטחי הגדה. ב-1970 היה בין מקימי "המועצה לשלום ישראל-פלסטין" וקרא לפתוח במשא ומתן לשלום עם הפלסטינים שנים רבות לפני שהרעיון התקבל על ידי רבים בישראל.
קינן הואשם בשנת 1952 כי זרק פצצה אל מרפסת דירתו של שר התחבורה ממפלגת המזרחי, דוד צבי פנקס. קינן טען כי הגיע למקום לאחר שקיבל מידע על כך שאלמוני עומד להשליך מטען במחאה על הדרישה להשבית כלי רכב כצעד לחיסכון בדלק. בית המשפט קיבל את טענתו וזיכה אותו.
לפני כמה חודשים פרסמה אישתו את הספר הביוגרפי "על דעת עצמו - ארבעה פרקי חיים של עמוס קינן", שבו תיארה את קורות חייו.
עמוס קינן נולד בתל אביב בשם עמוס לוין. הוא למד בבית החינוך לילדי עובדים והיה פעיל חברתי לאורך השנים. בנעוריו היה חבר בתנועת "השומר הצעיר", אך לאחר מכן הצטרף ללח"י. קינן למד תנ"ך באוניברסיטה העברית בירושלים, לחם במלחמת העצמאות ונפצע במהלך קרב בדיר יאסין.
במשך רוב חייו עסק במלאכת הכתיבה והיצירה. בתחילת שנות ה-50 כתב טור סאטירה בעיתון "הארץ", ושנים ספורות לאחר מכן עזב לפאריז ומשם כתב עבור השבועון "העולם הזה".
כשחזר לארץ, אחרי תשע שנים,
ספרו המצליח ביותר של קינן, "הדרך לעין חרוד", זכה לעיבוד קולנועי בהפקה בינלאומית. בין יתר ספריו: "שואה 2" ו"שושנת יריחו", העוסקים בארץ ישראל. כמו כן כתב קינן את המחזה "האריה", שאותו העלה בפאריז. המחזה "חברים מספרים על ישו" נפסל בטענה שפגע ברגשות הנוצרים.
קינן הוא בעלה של חוקרת הספרות נורית גרץ ואביהן של הזמרת רונה קינן והעיתונאית שלומציון קינן. בשנת 2009 יצאו לאור שתי יצירות ביוגרפיות על קינן: הספר "על דעת עצמו - ארבעה פרקי חיים של עמוס קינן" של נורית גרץ, אשתו, ואלבומה השלישי של בתו רונה, "שירים יואל", שברובו מבוסס על סיפור חייו. השיר "אתה מתעורר" מתוכו מתנגן בימים אלה בתחנות הרדיו.
בשנת 1994 זכה קינן בתואר עמית כבוד של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים. בראשית 2007 נפתחה תערוכה חדשה מיצירותיו במוזיאון בקיבוץ הזורע.
"מי שעשה לו טובה הוא שנא אותו אחר כך, כי הוא רצה להראות שהוא לא צריך אותה אחר כך", סיפר. "הוא היה איש מוכשר מאוד. היתה לו עברית יוצאת מן הכלל. הוא לא היה טבח טוב. אמרתי לו פעם שני דברים שהרגיזו אותו נורא. אמרתי לו שהוא לא יודע לבשל ושיש לו כרס גדולה. הוא התעצבן עלי מאוד".
"חבל שאני לא אראה אותו יותר, אבל יש לי ספרים שלו", הוסיף חפר. "הייתי בין היחידים שהעזו לעזור לו. הוא מת בן 82. אני בן 83 וחצי, אז עקפתי אותו".
שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, הספידה גם היא את קינן. "קינן הוא סופר, אמן ופובליציסט חשוב שהשאיר חותם משמעותי על התרבות הישראלית", אמרה. "סיפור חייו שזור כחוט השני באבני דרך בתולדותיה של מדינת ישראל, תרומתו ואישיותו הרבה גונית יחסרו בנוף התרבותי".
