ב. מיכאל: ראיון עם מיכאל הנגבי
מיכאל הנגבי יודע שהוא לא כל כך יוקרתי. עפר שכטר, שכיכב לצדו ב"אקזיט", עושה דרמות איכות, אסי עזר מנחה את "האח הגדול", ואילו הנגבי מנחה ריאליטי פרובוקטיבי לסלקום. זה לא אומר שהוא מתחרט על הבחירות שלו. ב"רוקדים עם כוכבים" הוא למד להיות סקסי. בפרסומות לשוקו הוא מצחיק. ראיון עם איש שסבבה לו
בזמן שתוכניות ריאליטי מתעטפות בהגדרות אקדמיות כדי להחליק את הרפש, ב"מגודלים" לא מתחבאים מאחורי תיאוריות פוסטמודרניות ומתמצתים את הרעיון בשתי מילים: טמגוצ'י אנושי. לא כור היתוך, לא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית ולא במה לפתרון קונפליקטים על רקע פערים סוציו-אקונומיים אלא "ריאליטי שבו אתם יכולים לשחק באנשים אחרים", כך על פי הפרומו.
"האם אתם מוכנים לשלוט בחיים של אחרים?", מלחשש הקריין בפתיינות. אם כן אז בכיף, והחל מהשבוע זה גם אפשרי. סלקום מציגה: משחקי שליטה.
בכמה מילים: בשלושת השבועות הקרובים יחיו שמונה מתמודדים במתקן הקרוי מעבדה. הם נכנסו לשם ביום ראשון וכבר שלושה ימים הם מתפקדים כבובות על חוט. מה יאכלו, מה ילבשו, איפה יישנו ועם אלו קשיים יתמודדו בדרך - כל זה ייקבע בלחיצת כפתור על ידי הצופים, שיכולים לעקוב אחרי המתרחש בטלפון ובאתר של החברה הסלולרית. מתמודד שלא יזכה לתשומת לב הצופים, ימות. כלומר, ייעלם לנצח. כלומר, לא יזכה בסובארו.
מיכאל הנגבי הוא המנחה. אנחנו נפגשים יומיים לפני ששמונת הטאלנטים החדשים של סלקום יוצאים להרפתקה שעוד ילמדו עליה בבתי ספר לתקשורת בקורס "פנינו לאן: מבט ביקורתי על חברה וטלוויזיה" או משהו. והוא מגיע מוכן. "זה אמנם ריאליטי שליטה, אבל הוא די פרוע, שמח ובידורי", הוא שולף. "שום יד מתכתית גדולה לא תתפוס אף אחד מהמשתתפים".
ובכל זאת, אנשים שמסתובבים בפריים בסרבלים צבעוניים, מחכים לפקודות מהצופים - מזמין אוטומטית דיון על החפצה, טראש טלוויזיוני וחציית גבולות של טעם טוב, לא?
"אלה אנשים שבאו ליהנות ואנחנו נגרום להם ליהנות. אני לא אתן לתוכנית שאני לוקח בה חלק להיות אפילו סמי-אכזרית במובן שאת רומזת עליו".
אתה לא חייב להיות אכזרי, הבעייתיות טמונה במהות - אנשים ככלי משחק.
"כל המשימות וההפעלות שהצופים בבית יכתבו יעברו סינון קפדני של צוות התוכנית".
מה יהיה הרף התחתון?
"אף אחד לא יסבול, יגיע לתנאים היגייניים קשים או ירעב כי ככה הצופים קבעו. השאלה היא האם תאכל פרוסה בחמאה בלבד - שזה, אגב, סבבה, אני מת על זה - או שתאכל שתי ביצי עין, סלט מטריף ולחמניית בגט עם שומשום וקצח. זה הסיפור".
החלק של הנגבי ב"מגודלים" (פיתוח מקורי של יעל אבנרי ואיתי נגלר, בעריכת יוסי אליאס) קצת שונה מהנחיה קלאסית באווירת גיא זוארץ את רז מאירמן. בלי חולצות כפתורים כחולות, בלי דיבור יובשני, בלי ממלכתיות. הנגבי משחק דמות: מ', מנהל המעבדה. את הטקסטים, שאמורים להיות מצחיקים, פרועים ונונסנסיים, הוא כותב בעצמו.
לא קצת מבאס אותך ש"מגודלים" יתחיל וכנראה ייגמר באינטרנט?
"למה מבאס?".
כי אולי היית רוצה שזאת תהיה תוכנית ריאליטי בטלוויזיה, ערוץ 2 כזה, במקום בסלולרי.
"לא יודע, לא חושב על הדברים האלה כל כך".
אתה לא רוצה שתוכנית שלך תזכה לחשיפה משמעותית, מה שלא קרה עד עכשיו לתכנים שנוצרו לסלולר?
"תשמעי, במהלך השנים התמזל מזלי לעשות פרויקטים בערוצים נינוחים. גם כשאני משתתף בתוכנית טלוויזיה מסחרית אני לא מתעניין בדברים האלה - כמה ראו אותך, מי ראה. זה נראה לי נורא קשה. יום אחרי מסתכלים ברייטינג, אומרים 'אוי ואבוי, ירדנו בחצי נקודה'".
"אפילו ב'אקזיט', בתחילת ערוץ 10, היה לי נוח כי ידעו שיש חבלי לידה וייקח זמן ולא ישבו לנו על הראש עם רייטינג. בקיצור, ב'מגודלים' אני כותב לעצמי - דבר שאני מאוד אוהב לעשות - הבמאי נותן לי יד
"ובקשר לכל הביקורות שיהיו או לא - כדאי באמת קצת לחכות ולראות את זה. יכול להיות שבשביל היחצנות וקידום התוכנית קצת מחצינים את הדבר, כמו תוכניות בידור מסוימות שמראות לך איזו בדיחה מאוד מצחיקה בפרומו ואז את רואה את התוכנית ומגלה שזאת הבדיחה היחידה שם שהייתה מצחיקה, ואנחנו יודעים על אילו תוכניות אני מדבר".
אני לא יודעת למה אתה התכוונת, אני חשבתי על "צחוק מעבודה".
"רגע, 'צחוק מעבודה' איתי או בלעדיי?".
"מגודלים" מצטרפת לרשימה די הטרוגנית של פרויקטים שבהם הנגבי היה מעורב בשנים האחרונות. בהקשר הזה, "הטרוגני" היא מלה עדינה שאמורה לתאר בליל לא ברור של עבודות שמקשה למצב את הנגבי כטאלנט. "צחוק מעבודה" אמרנו כבר, היה גם סשן ב"כישרון או כישלון", וכמובן "רוקדים עם כוכבים", שם היה בן מחזור של מיכל זוארץ ואילנית לוי.
ועוד - כתיבת תסריטים ל"קצרים", "פפראצי" הסמי-נשכנית, חברות בקבוצת הקולנוענים באבון, "Y בעשר", "בובות" וכמובן, "אקזיט". ברקע, כל הזמן, הקמפיין הנצחי ליטבתה. תוסיפו לכל זה מגמת קולנוע בתיכון עירוני א' האליטיסטי וילדות תל-אביבית בבית של שחקני תיאטרון (הוריו הם דינה לימון ואסי הנגבי). התוצאה, כאמור, מתעתעת, מתרוצצת על הסקאלה הבלתי אפשרית שבין רודריגו למושונוב.
"אני בכל המקומות ובשום מקום בו-זמנית", הוא אומר בתגובה לשאלה איפה בתוך כל הבלגן הזה הוא מזהה את עצמו יותר. "יש משהו עם כל העניין הזה של דימויים שנורא בא לך לשבור ולהוכיח שזה לאו דווקא אתה. מבחינתי, אני כל הזמן בתהליך. לגבי 'רוקדים עם כוכבים', אני חושב שמי שראה אותי עם מיכל זוארץ באותה שורה - אין לי שום בעיה עם זה".
"ו'צחוק מעבודה' בעיניי היא תוכנית מצחיקה. יש בה את נבחרת הסטנדאפיסטים המצליחה בישראל, הם ממלאים אולמות, אפשר להגיד עליהם המון דברים, אבל 'לא מצחיק' זה לא אחד מהם".
אפרופו תהליך, מה שקרה לך, מקצועית, מהנקודה שעזבת את "אקזיט" עד היום עם "מגודלים", זה מה שחשבת ורצית שיקרה?
"בואי אני אגיד לך את זה ככה: לא ידעתי שאצליח להחזיק יותר מעשור בתעשייה האכזרית הזאת, אבל ידעתי שאעשה הכל כדי להשאיר את הביצים בכל הסלים - כתיבה, הנחיה, בימוי ומשחק. תמיד אמרו לי 'אתה עושה יותר מדי דברים, עם הזמן תצטרך למצוא את הדבר האחד שאתה עושה' ואני לא הסכמתי עם ההנחה הזאת. תמיד הקשבתי לאיש הקטן שדיבר אליי בלילה".
"נגיד, לעזוב את 'אקזיט' – אז גם לי זה נראה מטורף לעזוב את בור השומן הזה, תוכנית שהייתה די להיט בקרב בני הנוער. הייתי מופיע בטלוויזיה כמעט כל יום, גם כותב, גם עורך משנה, ויום אחד עזבתי. אני זוכר שהמפיק הציע לי כל מיני מודלים חדשים של העסקה ואמרתי לו 'אני רוצה להפסיק עכשיו. אני כבר לא מתאים לתוכנית'. ובדיעבד, אם לא הייתי עושה את זה לא היו קורים לי דברים אחרים ולא הייתי מכיר אנשים אחרים שהובילו אותי לעוד מקומות".
ובכל זאת, לא יכול להיות שהיו לך פה ושם בחירות לא מוצלחות?
"אני אקח שוב את 'רוקדים עם כוכבים' כי שמתי לב שהתייחסת קצת בהרמת גבה כלפי ההשתתפות שלי בתוכנית הזאת - תשמעי, למדתי שם לרקוד ריקודים שאני לא אלמד לעולם. החיים שלי השתנו בחצי השנה הזאת, וכמובן, הכרתי שם את מי שהייתה חברה שלי אחרי זה ולקחה אותי למוסקבה".
תזכיר לי.
"פולינה צ'יקטונוב, אלופת הארץ בריקודים סלוניים לשנת 97'-98', מיינד יו. למדתי לרקוד, לזוז, נכנסתי לעולם שהוא עשיר, מהפנט ומאוד סקסי, עולם הריקודים הסלוניים".
פנטסטי. אבל נראה לי שאתה מבין למה אני מתכוונת - אתה לא רוצה לעשות דברים קצת יותר שווים?
"אני סטודנט באוניברסיטה של החיים. אם מציעים לי קורסים מגניבים ובחינם אני הולך אליהם ובשתי הידיים. עד היום אני יכול ללמד בחורה איך לרקוד רומבה. לא שווה?".
טוב. בוא נדבר רגע על אסי עזר, שהחליף אותך ב"אקזיט", ומאז התברר שיש עליו, ללא ספק.
"יש עליו הכל".
ועכשיו הוא מנחה את "האח הגדול" בקשת ואתה מנחה את "מגודלים" בסלקום.
"אם היינו עכשיו בטלוויזיה היינו שומעים את הטון שבו ניסחת את השאלה הזאת ומכיוון שהקוראים שלך לא יכולים לשמוע את הטון אני אגיד שאמרת את זה בטון מסוים, יורד, עם דגש על המלה 'ואתה'".
יצוין. ואתה מה?
"אני מרגיש שאני שמח בחלקי, עושה דברים שאני נהנה מהם".
גם עפר שכטר שהיה איתך שם נהיה יוקרתי. עושה דרמות, סרטים.
אתה לא חושב שאתה יכול להיות שחקן דרמטי טוב?
"אני שחקן דרמטי טוב".
איפה?
"קודם כל, אני משתתף בפסטיבל פותחים במה בבית ליסין, במחזה 'נדל"ן' של רוני קובן. שם אני משער שתהיה לי אפשרות להראות שוב את היכולות הדרמטיות שלי, והאמת היא שגם כשייצא הסרט שלי ושל דניאל אדר בבאבון את תראי את התפקיד הדרמטי שאני עושה שם, שהוא בעיניי האולטימטיבי. חוץ מזה, אם מסתכלים על כל מיני שחקנים במדינה הקטנה שלנו רואים שחלק מהשחקנים הדרמטיים המובילים ביותר פרצו בשלהי הקריירה שלהם".
"קחי את מושונוב, שרק אחרי 'חתונה מאוחרת' פתאום גילו שהוא לא רק קומיקאי מבריק, ודברים התחילו להתגלגל לו. יש עוד דוגמאות אבל את מוני אני הכי אוהב אז רק אותו אני אזכיר. זאת דוגמה שמלמדת אותנו שלכל דבר יש זמן. נכון, החיים שלנו נורא קצרים אבל עדיין כל מה שצריך לקרות יקרה".
לפני עשרה חודשים חזר מטיול בהודו, שמומן על ידי צ'ק נחמד מ"קצרים". ברישיקש שבצפון הודו פגש במקרה את איתי תורג'מן. פעם נפגשו באיזו מסיבה, אבל בגדול הם מכירים רק במסגרת סלב לסלב סלב.
מפה לשם התחילו לדבר וטיילו יחד חודש. הנגבי מאשר שתורג'מן הוא יוגיסט אמן ובאותה הזדמנות לא מדלג על על המילה "התנקות" כתיאור לחוויה הרוחנית שעבר. התנקות מקצב החיים הגבוה, כמובן.
מאז "צחוק מעבודה" יש לו ביומן לא מעט הופעות סטנד-אפ. הנגבי מבהיר שהוא מופיע רק באירועים של "מיליונרים בישראל ובחו"ל". האחרון בהם היה לפני כשבועיים, באלפי מנשה ("אני מוכן להשאיר בסוף הכתבה מספר טלפון של בנאדם שמייצג אותי"). בנוסף לכך הוא מבשר על פרסומת חדשה של המחלבה שצפויה לצאת בקרוב. יצא ככה שדווקא שם, בברייק שבין התוכניות, הנגבי מצליח למצות באמת את הכישורים הקומיים שלו. תשע שנים ברצף, אגב.
"הפרסומת ליטבתה היא אחד האתגרים הגדולים בקריירה שלי", הוא אומר. דווקא נראה רציני. "אני נהנה נורא לעשות אותה. הדמות הזאת בפרסומת היא אחד המיכאלים היותר קרובים אליי. ללא ספק ההתנהלות שלי שם - הקלמזיות, טוב הלב של הדמות הזאת - היא אחד מהאלט-־אגואים שלי".
לא קצת חבל שבסוף כל זה קורה בפרסומת?
"למה חבל? תמציתי. 30 שניות זה מספיק בשביל כל דבר. לא צריך יותר, תאמיני לי".
אמרת קודם שהתעשייה הזאת אכזרית. באיזה מובן?
"אתה הולך ברחוב ואנשים אומרים לך 'לא רואים אותך', ואתה מקבל ריקושטים שגורמים לך לחשוב שאולי ירדת באיכות שלך בעיני הקהל רק כי אתה לא שם. גם לי היו תקופות שהייתי פחות במודעות, אבל עם הזמן אתה לומד שזה משהו טוב. אי אפשר להיות כל הזמן בשיא".
יש רגעים מייאשים שאתה צריך להזכיר לעצמך את מושונוב.
"אלה דברים שאני יודע ותמיד ידעתי, בטח כבן להורים שחקנים. דרך אגב, גם אם עד סוף ימיי אהיה בצד הקומי של המתרס ואיחשב לעוד אחד מהליצנים, תדעי לך שהכבוד כולו שלי. הרי מה זאת קומדיה? זאת טרגדיה פלוס זמן, גם אפלטון כתב על זה, אנחנו חוזרים לשורשים".
קורא אפלטון?
"קראתי, אבל בגרסה הקלה, לילדים".
החודש חגג 30. האירוע צוין במסעדת פרונטו בתל אביב עם חברים ועם החברה שלו כמעט שנה ("בחורה נהדרת שהייתי מת לספר לך עליה אבל היא נורא ביישנית ולא נראה לי שהיא תראה את זה בעין יפה"). יום ההולדת העגול הוביל לאי אילו מחשבות נוגות, שהתפוגגו ביום שאחרי, "חשבתי שאני קצת זקן".
לפני עשר שנים, נגיד, מי דמיינת שתהיה בגיל 30?
"חשבתי שיהיו לי כבר מלא ילדים. שאהיה איש משפחה ומורה".
מורה?
"ידעתי שאעסוק בדרך זו אחרת בתחום. בסך הכל אני עושה את זה מגיל 8, אבל חשבתי גם שאני אהיה מורה. אנשים תמיד אומרים לי, 'בואנ'ה אתה צריך להיות מורה'. אין דבר שאני יותר אוהב מלהסביר למישהו משחק קלפים, אני מסביר לו את זה בצורה הכי ברורה, עם דוגמאות. יש משהו בלהסביר שאני אוהב, בטח כי זה גורם לי להרגיש שאני מבין על מה אני מדבר".
טוב. היית בחתונה של יעל גולדמן, האקסית?
"לצערי לא יכולתי להיות בחתונה אבל פגשתי אותה כמה ימים אחרי זה".
אתם בקשר?
"היא חברה מאוד טובה של אשתו של אחי".
ואיך זה?
"זה נהדר, יוצא לי לפגוש אותה הרבה, אותה ואת אורי, ואני ממש מאושר בשבילה. אין יותר כיף מלהתחתן בקיץ".
ברור.
"לפי מה שיעל סיפרה היא נורא נהנתה. אמרה שזה היה אחד הימים החשובים בחייה, היא סיפרה על זה בהתלהבות שהשאירה אותי נדהם. כל כך שמחתי בשבילה, באמת".
אתה רוצה להתחתן?
"חתונה לא חשובה כמו ילדים. כשיגיע מצב שארצה ילדים וגם החברה שלי תרצה, אז נתחתן".
אז אתה רוצה ילדים?
"כן. כלומר, מה, ברגע זה? אני לא דוחק בעניין. אני חושב שכן, אם ניפגש בעוד עשר שנים בטח יהיו לי ילדים".
עשר שנים זה הרבה.
"בסדר, אני צריך זמן".
נא להמתין לטעינת התגובות
