עסקת הביש: "העסקה" לא שווה צפייה
אלמלא הייתה ב"העסקה" זווית ציונית בדמות השחקן שרון רג'יניאנו, היו צופיו הפוטנציאליים ניצלים מגורל אכזר: לצפות בו
כמו שכבר בוודאי מובן מעצם הסמכתו של "העסקה" אל שלושת הסרטים המאז'ורים העוסקים בהצצה אל תוך המנגנון המייצר קולנוע, גם הוא מתעסק באחורי הקלעים של הסרטים. גם חתיכת-הלא-כלום הזאת מתמודדת עם הנושא הנכבד שבמסגרתו נוברת האמנות השביעית בתוככי המעי הגס של עצמה.
בכך היא מצטרפת לשורה של סרטים אמריקניים שהוצגו כאן בשנה החולפת - "רעם טרופי", "מה בדיוק קרה?", "קיס קיס, בנג בנג" שנצמדו אף הם לאותה המשימה. ההבדל הבולט בינם לבין "העסקה" הוא פשוט בתכלית-האחרון ירוד מהם. והרי הם עצמם לא היו בבחינת הפסגות הכי נחשקות של אמנות הקולנוע.
ולמה בכלל להקדיש מחשבה שנייה לזיבורית פילמאית, הגורמת לסבל ולשעמום במהלך הצפייה בה? אין סיבה של ממש, למעט העובדה שבאחד התפקידים המובילים בסרט מתמקם הישראלי רחב הממדים שרון רג'יניאנו. אתר צילומים לחוץ, מסביב הכול מפטפטים וצועקים זה על זה באמריקנית, חוץ מרג'יניאנו שלנו. הוא מגלם כאן דמות של במאי מתחיל, שזה לו סרטו הראשון.
גם הוא, כמו המפיקים והשחקנים ואנשי הצוות, לחוץ כמו הווזוב לפני התפרצות עונתית של לבה לוהטת, וגם הוא צועק ומקלל. אבל הוא משלנו, ולכן הוא עושה זאת בעברית! אמא ציונות בטח שוב גאה בבניה.
עלילת "העסקה" כה חבוטה, עד שקשה להעלות על הדעת שמישהו סבר כי כדאי לטחון אותה פעם נוספת על הבד. מפיק הוליוודי בעל נטיות אובדניות (ויליאם מייסי) עומד להעביר עצמו לפאזה דוממת, ובדיוק בדיוק לפני שהוא משחרר את צינור הגז הביתי, מתדפק על דלתו אחיין טורדני שלו (ג'ייסון ריטר).
זהו בחור צעיר, נמרץ יתר על המידה, שזה עתה סיים כתיבת תסריט בעל רקע היסטורי ויומרות אולטרה אמנותיות-מאבקו של בנג'מין ד' ישראלי, ראש ממשלתה היהודי של בריטניה באמצע המאהה?19, בראש האופוזיציה שלו, ויליאם גלדסטון המהולל. לא בדיוק התמהיל הפילמאי שישבור את הקופות בעונת הקיץ, אבל חתיכת תיק כבד, שמעכב את המפיק מהמשך מעשה ההתאבדות שלו.
ובכן, המפיק, שידע כבר ימי זוהר על דוכן המנצחים בטקסי גלובוס הזהב, מתעשת ומגלגל את הסיפור על הפוליטיקאי היהודי ויריבו הפרוטסטנטי אל מפתן משרדיהם של אולפנים הוליוודיים הטובלים בשממה יצירתית. נכון, הוא משנה את טיב היחסים בין שני היריבים, הופך אותם לאחוקים ומכנה את הסרט "בן וביל". נכון גם שלא מדובר עוד בראש ממשלה מהעידן הוויקטוריאני, אלא בלוחם גרילה שחור עור שיוצא לחסל כמה רשעים מוסלמים, אבל דיל הוא דיל וסרט עוד ייצא מהאיוולת הזאת.
ובכן, רג'יניאנו שלנו נשכר לביים את הבלוקבאסטר ההוליוודי הזה, שתקציבו עומד על מאה מיליון
הצרות באתר הצילומים גורמות לעצירת ההסרטה, אך לא אחד כמו המפיק?המתאבד מהוליווד יירתע מפניהן. לא הוא ולא המפיקה הבלונדה (מג ריאן), שהוליווד הצמידה לו. בתפנית יוצאת דופן בטיפשותה, מדלג הסרט מייעודו הגלוי כאקשן זבל בחזרה אל מקורותיו הקדמוניים, כלומר ל-ישראלי וגלדסטון, ובא להוליווד גואל. ורג'יניאנו, אל תסתכלו עליו ככה, יודע להסתדר בשני ההפכים הללו.
ויליאם מייסי, שמגלם את דמות המפיק, הוא גם זה שחיבר את התסריט ל"העסקה". כלומר, באופן התנדבותי לגמרי הוא מותיר לעצמו פתח כפול שמשם ינחתו הקללות על ראשו.
מייסי, שחקן משנה משובח שעשה כבר תפקידים מורכבים ב"מגנוליה", "לכשכש בכלב", "לילות בוגי" ובמיוחד ב"פארגו" של האחים כהן, חש צורך דחוף ליזום פרויקט גרוע אפילו יותר מהסרט-המצטלם-בתוך-סרט. כל כך ירוד, עד שברחבי תבל ומלואה הזדרזו הכול לבעוט מיד את "העסקה" אל שוק הדי-
וי-די. ולא לחשוף אותו בפני קהל חף מפשע.
בכל העולם כן, אצלנו לא. שהרי לנו יש פה במה להתגאות - ברג'יניאנו שלנו. והבדיחה הכי גדולה בקשר ל"העסקה" היא שאתמול הוא החל לרוץ בהקרנות נון סטופ דווקא בסינמטק תל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
