עם נדר: "כך הפכתי לנזירה" מתיש
מה הסיפור של ססר איירה? התשובה שעולה מ"כך הפכתי לנזירה" היא בעיקר מתישה והדמות הראשית של הילדה/ילד מעצבנת במיוחד
ססר איירה. צילום: יח''צ
עניינו של "כך הפכתי לנזירה" בילדה קטנה, ואולי ילד, בשם ססר, שמחוללת מהומה בגלידרייה אחרי שאכלה גלידה מורעלת. אביה של הילדה-ילד ססר הורג מוכר גלידה בגלל התלונה של בתו/בנו. אביה של הילדה-ילד ססר הרג אדם שכנראה לא היה אשם בכלום, חוץ מאשר בזה שמכר גלידה. מכאן ואילך יהיה זה סיפורה של הילדה בת השש שחיה עם אמה ומפליגה בים של גלידה אל סוריאליזם מתמיה. בסוף היא צריכה לאכול את הדייסה, ושמא את הגלידה, שהיא בישלה.
ילדה מעצבנת זו, שלפעמים ובלי שום סיבה ברורה מתייחסת אל עצמה כאל ילד, וכך גם אביה ומכשפת הנקמה שבסוף הסיפור, צריכה לשאת על כתפיה הדלות את כל התיאוריה הספרותית של איירה, הטוען שוב ושוב שהוא "אוונגרד".
אומנם מקובל שהדבר נקבע, אם בכלל, זמן רב אחרי מותו של האמן, אבל מילא. אצל מי שמכריז על עצמו כאוונגרד, שום דבר אינו חד משמעי. אם נתייחס לתאריך המופיע בסוף הטקסט כפי שמקובל, הרי הסיפור, מה גם סיפור מסוכסך כמו זה שלפנינו, נכתב ב-1989, מה שעדיין יכול להצדיק בקושי נרטיב שהיה מת להיות ריאליזם פנטסטי, אבל נשאר בגדר ריאליזם טרחני: "מעולם לא נודע לי איך יצאתי מהגלידרייה...איך הוציאו אותי...מה קרה...איבדתי את ההכרה, גופי נמס, פשוטו כמשמעו... איבריי נעשו סמיכים...קרעים דביקים שנעשו מנמק מאובן...חופני גנגליונים...לב בגודל עדשה שפועם בבהלה בקרב הזוהמה...".
האין זה ליבה של האנושות כולה? אולי. בכל אופן, השימוש בשלוש נקודות יש בו ודאי להעיד על משהו, וכמוהו גם ההתמזגות כביכול של הילדה ססר והילד ארתוריטו, כולל סצינה נשכנית בה הוא נוגס באפה של ססר. איירה מעיר בצדק כי "הדרמה התחילה מאוחר יותר...מעניין למה הדרמה תמיד מתרחשת אחרי ההתחלה? הקומדיה, לעומת זאת, תמיד מתחילה לפני כן, אפילו לפני ההתחלה".
אוריאל קון, שמקבל את הקרדיט "מסר את הספר למערכת", נזקק לביבליוגרפיה של לא פחות מ-14 ספרים בנוסף להערות שוליים בהקדמה בת שישה עמודים, וזאת בלי שייגע במה הייתה כוונת המשורר. קון קובע שאצל איירה "היצירה היא הדבר עצמו-מה שכתוב בה ומה שלא כתוב". ונאמר אולה.
נדמה שאיירה צפה
פעם אחת יותר מדי ב"כלב אנדלוסי", הסרט הנודע של בונואל ודאלי שהוא הבסיס של הסוריאליזם. על אף כל הטוויסטים והסגנון שנע בין קטעים מקסימים פה ושם לרומן פיקרסקי מייגע, יש סודות שמוטב להם לא להתגלות. אחרי הכול, במקרה של איירה מצפים למשהו גדול-גדול, ומגיע משהו קטן-קטן.
ססר איירה כך הפכתי לנזירה מספרדית: אירית קרוגלנסקי כתר, 124 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
