שונאים, סיפור מצויר: השנאה בסרטוני אנימציה
תשעה באב הוא יום מתאים להוריד את השנאה לעם, ולהבין איך אנחנו יכולים להתמודד עם הרגש הבעייתי הזה. בבית אבי חי מציעים דרך מקורית ביותר כדי להתמודד עם הרגש הזה: באמצעות סרטי אנימציה
יש לא מעט היגיון בפתרון שהציע רוסו כדי להתמודד עם אחד היצרים היותר דומיננטיים בהנדסת האנוש של כולנו: שנאה. תשעה באב, מתברר, הוא הזמן להתמודד דווקא עם הרגש הזה, ובבית אבי חי יקדישו את יום הצום והאבל לדון ב"שנאה שלנו" ולהציע פתרונות ישימים יותר.
מתוך "עבור הציפורים"
לכל הפחות, אומרים שם, יעוררו רב שיח שמטרתו להבין את השנאה לעומק, תוך התייחסות לדרכי הביטוי שלו באמנות ובתקשורת. אחת הזוויות היותר מקוריות שדרכה תיבחן הסוגיה - וגם תהיה זו שתפתח את האירוע - עוסקת בשנאה ובייצוגה דווקא בסרטי אנימציה.
את הדיון ינחה דודו שליטא, במאי ומומחה לאנימציה, שידגים באמצעות סרטונים מהארץ ומהעולם - חלקם מוכרים וחלקם נדירים - איך מתבטאת השנאה באנימציה. היצירה שתפתח את הדיון תהיה סרט קצר של האנימטור השוודי לאסה פירסן, שמציג רקדניות על חבל.
"כל הרקדניות שם דקיקות כאלה, ובאיזשהו שלב מנסה להצטרף אליהן רקדנית שמנה והן לא רוצות שהיה תהיה חלק מהן," מסביר שליטא, "בסופו של דבר היא עולה, החבל נקרע, וכל הרקדניות תלויות עליו ביחד, ככה שאם אחת מהן תעזוב את החבל כולן ייפלו ביחד. המסר פה הוא שלמרות השוני בינינו, אנחנו זקוקים אחד לשני".
"אותו דבר בעצם קורה באנימציה המפורסמת של פיקסאר, עם הציפורים שעומדות על חוט החשמל, כשפתאום מגיעה ציפור גדולה והן מלגלגות עליה, רק ששם השוני בין הציפורים, שלכאורה זהות לגמרי, מוצג על ידי הבעת הפנים שלהן בלבד, מה שאומר שבעצם כולנו שונים זה מזה."
''עבור הציפורים'' של פיקסאר. צילום: מתוך הסרט
היבט נוסף של שנאה הוא מאבקי טריטוריה. באחד הסרטונים שבחר שליטא להציג הוא של האנימטור נורמן מק'לרן, נראים שני שכנים שרבים ביניהם על פרח, ותוך כדי מהמריבה דורכים על הפרח, מועכים אותו, ובכל זאת ממשיכים להתקוטט בפרעות.
"זה סרט שמתאר את המכאניזם הבסיסי של השנאה," אומר שליטא, "מדובר בעצם במכאניזם שמזין את עצמו: השנאה ממשיכה להתקיים גם אחרי שהיא מנותקת מהסיבה שלה, מהערך שלה, והופכת להיות משהו לא כל כך הגיוני. זה בא לידי ביטוי גם בסרטון אחר, מטורף למדי, שאני מציג, שבו שני אנשים עומדים אחד מול השני ומרביצים זה לזה בדרכים מאוד קיצוניות - כלומר, עוקרים אחד לשני עיניים וכד' - ובסופו של דבר, אחרי שהם נרגעים, אחד מהם נותן לשני מכה קטנה, וההוא מתחיל לבכות."
סרטון מעניין נוסף שיוקרן יהיה "היגיון ורגש" - סרט תעמולה שהופק בארצות הברית במטרה להסביר לאזרחים מדוע ארצם צריכה להיכנס למלחמת העולם השנייה, ובעצם להחדיר בהם שנאה כלפי גרמניה הנאצית.
"הסרט הזה נוצר מתוך מציאות שבה חיילים היו אמורים להישלח להילחם במקום שהם אפילו לא יודעים איפה הוא נמצא על המפה," מסביר שליטא, "והיה צריך לתת סיבה לכניסה הזאת למלחמה, וגם לייצר שנאה. למעשה, מדובר היה בניסיון פסיכולוגי להסביר שיש בכל אדם שני אלמנטים - רגש והיגיון - בלי קשר למלחמה בכלל".
"מראים שם מה עשה היטלר לעם שלו ואיך העם הפסיק להתנהג באופן הגיוני, הפך לעם של רוצחים, והתפקיד של האמריקאים הוא להחזיר אותו לשפיות, כי זה דבר מאוד משמעותי
לאנושות. בדרך הזאת, הם, כמובן, גם מעוררים את האמריקאים לפתח שנאה משל עצמם לגרמנים."
ההיבט המפתיע ביותר בהרצאה של שליטא הוא מה קורה כשאהבה הופכת לשנאה. כדי להדגים את זה, הוא מציג את סרטון הפלסטלינה של האנימטור הצ'כי יאן שוונקמייר, שבו שתי דמויות מתחברות זו לזו בנשיקה שהופכת למעין התעלסות, וכשהן נפרדות, נשארת על גופם חתיכה מיותרת.
"בשלב הזה," מסביר שליטא, "כל אחד מהם דוחה את החומר הלא קשור הזה, מרחיק אותו, וכאן זה הופך להיות שנאה, מקלקל את האהבה, והשניים מתחילים למעוך אחד את השני. שוונקמייר בעצם משתמש בחומריות כדי להביע אהבה שהופכת לשנאה עקב משהו מיותר, שלא טיפלו בו עד הסוף."
"שנאה שלנו," בית אבי חי, תשעה באב (היום,( מ-13:00
נא להמתין לטעינת התגובות
