ללכת עד הסוף: סיפורה של פארה פוסט
המלחמה של פארה פוסט במחלת הסרטן וההחלטה לתעד אותה מעוררת הערכה, אבל הסרט על המאבק הוא ארוך ומתיש, ויותר מדי מפורט ברמה הרפואית
פארה פוסט צילום: רויטרס
מה שהתחיל בכלל כניסיון עצמי להסריט את תהליך החלמתה, הופך בהמשך לסרט העוקב אחר דעיכתה הממושכת. ידיה החלשות עוזבות לאיטן את המצלמה, לטובת חברתה הטובה אלנה סטיוארט שלא בוחלת באף פריים. היא שם כשפארה מקיאה, כשמחדירים לגופה מחטים עבות, כשהיא נאנקת מהכימותרפיה, וכשהיא מאזינה פעם נוספת לרופאים שמספרים לה: "הגידול חזר".
תרופה אחר תרופה, כדור ועוד כדור, טיפול ניסיוני ורק עוד אחד, פארה מנסה הכל. עשרות טיסות לגרמניה, החלפה של רופאים, כל מחקר אפשרי. היא לא מוותרת על החיים שכה אהובים עליה. במרבית הזמן היא עושה זאת בחיוך, ולא מרשה לעצמה להרים ידיים.
גם כשתלתלי הזהב, בהם הייתה כה ידועה, מחליפים את עצמם לטובת כובע צמר שמתחתיו מסתתרת רק קרחת, היא עוד מחייכת. אומרים שאנשים יכולים לשרוד את כל תלאות החיים כל עוד קיימת בהם התקווה. אבל אחרי שגופה כבר נחלש, כשהגידול רק חוזר ומסרב להיכנע, כשהיא תשושה ולא מסוגלת עוד, גם המלאכית נראית אבודה. כי יכולים להיות אולי אינסוף מחקרים שאופטימיות היא חיונית להחלמה של חולה, אבל גם היא, לא תמיד מספיקה.
"אני רוצה להישאר בחיים"
שלוש שנים של מאבק אישי וציבורי (שמיד אתייחס אליו) ובסופו נראית השחקנית כצל עייף של האישה היפה שהייתה פעם. היא כבר לא מצליחה לזהות את בנה שמגיע הביתה לביקור בן שלוש שעות, לאחר שנעצר בגין שימוש בסמים.
לכל אורך הדרך מבהירה פארה לסובבים אותה שהיא רוצה לחיות. הכי פוגעת בה הכותרת באחד הצהובונים שקובע כי היא מבקשת למות כבר. "כל אחד מת בסופו של דבר", היא אומרת, "אבל אני לא רוצה למות מהמחלה הזו, אני רוצה להישאר בחיים".
למרות התיעוד החושפני, נטול החוקים כמעט, פארה מתקשה לקבל את עדשת הפפראצי שמלווה אותה בכל יציאה מבית החולים. ישובה על כיסא גלגלים, מסתירה את פניה בכובע, מותשת אחרי עוד טיסה בה הקיאה או אחרי בשורה מרה שהטיפול
לא עוזר, היא לא רוצה את צלמי העיתונות. אחרי שנים בהם נזקקה להם כדי לפרוץ לתודעה הציבורית, היא מבקשת מהם עתה מעט מנוחה. שוברת אולי את החוזה שהיה ביניהם עד לאותו שלב.
אבל שם זה לא נפסק, גם התיק הרפואי - והאישי שלה - דולף אל התקשורת. במקביל למאבקה האישי בסרטן, מוצאת פארה את הכוח לצאת למאבק ציבורי נגד הקלות בה יצא המידע, ולהוביל לשינוי חקיקתי במדינה.
הסרט עצמו מעט ארוך ומתיש, אולי כמו המאבק עצמו של פארה בסרטן. הוא מלווה ביותר מדי קטעי עדות, בעיקר של בעלה האוהב ריאן אוניל, שנמצא איתה כל העת. ושזורים בו גם יותר מדי פרטי מידע רפואיים – מעקב אחר כל תא סרטני, במקום התמקדות במאבק האנושי, של האשה והמלאכית.
"הסיפור של פארה", יס דוקו
נא להמתין לטעינת התגובות
