גירל-ליט: דור חדש של בנות בספרות הילדים
תשכחו מספרות הילדים שמתמקדת בחבורת בנים * רימונה די-נור מכניסה את הבנות למרכז העלילה, נותנת להן גירל-פאוור אינסופי ושולחת אותן להרפתקאות ברחבי תל אביב
מול הבית המכושף, רימונה דינור צילום: כריכת הספר
במקום לחפש בגוגל, הן מכתתות רגליים ויוצאות למסע בילוש, בעקבותיו הן מגלות שהדיירת, בת למקימי תל אביב, נתונה ללחצים המופעלים עליה מצד טיפוסים מפוקפקים שרוצים להרוס את ביתה ולהקים תחתיו מגדל דירות. הבנות מתגייסות למאבק על שימור הבית ויש סוף טוב, שלא כמו שהמציאות מציעה.
על העלילה, שמופיעה בספר "מול הבית המכושף" - פרק שני בסדרת הבלשיות החובבות "מאי יוני יולי", חתומה רימונה די-נור. ההשראה, היא אומרת, באה מהבית. "במשך כמה שנים גרנו ברחוב קטן על הים בתל אביב. כשהגענו אליו, זה כבר היה למחזור החיים השני שלו", היא מספרת.
"בהתחלה הוא היה בית חד קומתי, עם גינות מסביב. עם השנים הרחוב התבלה ונהרס, ואת בתיו בנו לגובה. נותר בית אחד בלבד, אפוף סודות ורכילויות. גרתי בו כאמא, ומשהו בו מאוד הפחיד את הילדים שלי. את כל השאר כבר עשה בדמיון".
די-נור, פזמונאית, סופרת, עורכת ומתרגמת המוכרת בכל בית בישראל, שחיברה פזמונים לחוה אלברשטיין ויגאל בשן ותרגמה את יומנה של אנה פרנק, בחרה להציב בקדמת הבמה בנות, ולא סתם. תשכחו מתמר היפה מחסמב"ה שמשמשת בעיקר קישוט ענוג. פה יש עסק עם גברות קטנות ודעתניות. האחת משוררת ומומחית לעברית, השנייה אמנית שמגייסת את כישורי הציור והשלישית היא המנהיגה, המבוגרת האחראית.
נוגעת בכל תחום
בימים שבהם בנות ספרותיות עוסקות בסוגיות בוערות כמו האם ללבוש חוטיני, די-נור בוחרת אחרת. הגיבורות שלה לא מבלות ברשת האינטרנט. הן יוצאות החוצה, שואפות אוויר ומייצרות הרפתקאות. "זה מה שיצא לי. שום דבר לא מכוון", היא אומרת.
רימונה די נור צילום: אלי דסה
"הן סוג של סופר-ילדות, על משקל סופר-וומן. אני לא חושבת שעשיתי את זה ביודעין. זה מה שיצא לי מתחת לעט. חבורות בנים או מעורבות יש תמיד. מה שעמד לנגד עיני הם שני דברים: הילדות-נערות שלי והילדות-נערות של בתי.
בסיפור הקודם היו טלפונים סלולריים ואיתור אלקטרוני
של גנבי רכב. בספר הזה אין אלקטרוניקה, אבל הוא בכל זאת נטוע בשנת האלפיים. אי אפשר להתעלם מזה, ובכל זאת, יש להן חיים מלאי עניין, גם בבית וגם מחוצה לו. לדברי עורך הסדרה, יחיעם פדן, הספר הנוכחי עולה על הספר הקודם מבחינת המתח ואני מקווה שגם הילדים יחשבו כך".
עשית המון דברים. איפה המשימה המאתגרת ביותר מבחינתך?
"באמת אין תחום בכתיבה שלא נגעתי בו. אני חושבת שהחלק המאתגר ביותר הוא ללמוד איך לדבר אל ילדים. בעבודתי כעורכת אני נתקלת במליציות יתר ומנגד בשפה נמוכה מדי, ומשתדלת לקלוע לשפה הנכונה. היו משפטים שהתלבטתי לגביהם, והתייעצתי עם הנכד שלי.
למשל, לא ידעתי שאין מורה למולדת או לטבע. יש מורה למדעים. צריך להיות קשוב לגיל, ומוטב להעלות מאשר להוריד את השפה. חשובה לי המוזיקה - בין שזה בפזמונים או בטקסטים מחורזים. גם פרוזה צריכה להיות קצבית ומוזיקלית. אני מקווה שזה ניכר בכתיבה".
"מול הבית המכושף", רימונה די-נור, ראשית קריאה, הוצאת כתר
נא להמתין לטעינת התגובות
