מלשכת השר לבמת התיאטרון: ששון גבאי מככב ב"הדוד וניה"
שנייה אחרי "פולישוק" המצליחה חוזר ששון גבאי לבמה עם "הדוד וניה" של צ'כוב
ששון גבאי צילום: גדי דגון
"מה שיפה בדוד וניה הוא שכל כך הרבה אנשים כבר עשו את התפקיד, אבל כל אחד יכול גם להביא את עצמו לעניין", מסביר ששון גבאי. "וזה מה שאני מנסה לעשות. להביא את התסכולים שלי, את האישיות שלי, את הריקנות שלי. זה מחזה באמת נפלא, והוא אתגר גם לנו השחקנים וגם לקהל.
הוא מחזה שונה מאוד מבחינה זו שאין כאן סיפור עלילה לינארי, שמתחיל עם איזו בעיה שמסתבכת ופתרון שהקהל רוצה לדעת בסוף. קיים כאן מאחורי הקלעים של העלילה. המחזה עוסק בחלקים שבין לבין, איך האדם מתמודד עם עצמו, עם החיפוש הנואש וחסר הסיכוי אחר משמעות בחיים. איך הוא מתמודד עם משברים, עם המשבר שלו עם עצמו".
אתה חושב שהקהל של בית ליסין, שרגיל למחזות כמו "תקלה קלה", מוכן לתאטרון כזה?
"אני רוצה לקוות שכן, ואני מאמין שכן. זה מחזה באמת אחר. הוא לא מחזה קליט לקהל שרגיל לקבל סיפור ולעקוב אחר הסיפור ויוצא מסופק או לא מסופק. זה דורש מהקהל להיפגש עם עצמו. אבל לא בכדי צ'כוב מוצג יותר ממאה שנה. הוא נוגע בבני אדם.
נכון שבשנים האחרונות לא רק הקהל של בית ליסין, אלא כל הקהל בארץ, בין השאר בהשפעת הטלוויזיה, קיבל חומר שקל לו יותר לעכל, אבל לצד 'תקלה קלה' ישנו גם 'איש הגשם' שהוא תובעני יותר, וישנה'גוד ביי אפריקה'. קל מאוד להגיד שהקהל של בית ליסין רגיל לחומרים קלים לעיכול, אבל כשאתה רואה את הרפרטואר אתה מבין שזה לא נכון.
אני רוצה לקוות שהקהל יתעניין ויהיה קשוב ויתרגש מהסיפור של 'הדוד וניה', גם אם זה לא מכוון למסות ולקהל של מנויים בפריפריה שאולי לא הורגלו או שאולי אין להם היכולת להביא את עצמם למאמץ אינטלקטואלי ורגשי, אבל לא מחויב שזה יהיה
ככה.
לא מחויב שכל בן אדם יתחבר ל'בנאליות של האהבה' או ל'דוד וניה'. לא כל הצגה היא שוות נפש לכל קהל, ויכול להיות שיש קהלים שזה לא ידבר אליהם. אני רוצה להאמין שקהל שאמון על תאטרון וראה תאטרון כן יתחבר לווניה".
נא להמתין לטעינת התגובות
