המבקר חצוי הלב: השישי של "הארי פוטר" מיותר
"הארי פוטר והנסיך חצוי הדם" הוא תחנת מעבר חסרת חשיבות. מצד שני, הוא חביב להפליא
הארי פוטר והנסיך חצוי הדם צילום: יח''צ
הסרט הקודם בסדרה, "הארי פוטר ומסדר עוף החול", נראה כמו תחילתה של טרילוגיה חדשה במיתולוגיה הרולינגיאנית (טרילוגיה 5-7, בעקבות "מלחמת הכוכבים"). "הארי פוטר" התחיל להתרחב לממדים אפיים שהולמים את ההתקדמות אל יום הדין, אל המאבק הסופי בין כוחות האור לחושך. טרדות היומיום הקטנות של בית הספר הושלכו הצדה לטובת התכנסות הצבאות לקראת קרב הקוסמים הגדול.
"מסדר עוף החול" גרם לי לפקפק אם יש במיתולוגיה הזאת את החומרים הדרושים להלך בגדולות, כמו "שר הטבעות" לפניה. "הנסיך חצוי הדם" לא מספק תשובה נחרצת. הוא מתפקד יותר כמעברון-חביב, מהנה, אבל חסר ערך אמיתי - לקראת הגראנד פינאלה (שתגיע בשני חלקים). אפשר היה בקלות לנקז מהסרט דקות על גבי דקות של עלילה, ולהישאר עם התמצית ההכרחית לשלב הבא. את הצופה בסרט השביעי בסדרה, לכשיבוא, בלי שצפה בקודמו, אפשר יהיה לפטור עם פתק קטן ובו עיקר החדשות.
כגשר אל נקודת הסיום "הנסיך חצוי הדם" הוא גשר קצר וכמעט מיותר, אך כשלעצמו מדובר בחוויה חביבה ולא מזיקה כלל. העובדה שמערך הכוחות כבר ברור, ואיך זה ייגמר בסוף כולם יודעים (יאללה, מלחמה!), מאפשרת לבמאי דיוויד ייטס לחזור לחלק שהוזנח בסרט הקודם: חוויות היומיום של פוטר הצעיר וחבריו.
מרוב שהיה עסוק בלהפוך מהארי הרכרוכי להארי המזוהם והזדקן מהר יותר מדניאל רדקליף, כמעט שכחנו שמדובר במתבגר עם הורמונים משתוללים (עד כמה שהם יכולים להשתולל אצל הנער המאופק הזה, שנושא את עול העולם על כתפיו). האם לא מגיעה לצעיר הזה, שלא ידע תום ילדות מהו, שנה אחת נורמלית של משחקי חיזורים ומשובות נעורים?
התסריטאי סטיב קלובס בחר בעיבוד מתוקצר (ואפילו נועז), המזניח את עלילות טום רידל וחידת הנסיך חצוי הדם. כך, הופעותיו של רידל קוצצו למינון הדרוש להשתלשלות העלילה, ואפילו גילוי זהותו של הנסיך חצוי הדם לא גורר יותר מ"וואללה" (אפשר היה באותה מידה לקרוא לסרט "הג' ינג'י חצוי הלב" ).
הארי פוטר והנסיך חצוי- הדם
במקום, הסרט מחזיר את הפוקוס אל הילדים שהתבגרו. הוא אפילו מכפר על החטא הבלתי נסלח של ייטס מהסרט החמישי וחוזר אל הקווידיץ' (הארי פוטר בלי קווידיץ', מה חשבת לעצמך?). והוא מזכיר לנו שמדובר בתופעה קולנועית יוצאת דופן של דמויות שהתבגרו איתנו, לנגד עינינו, ומאפשר לנו
גם את הסיפוק שבהצצה אל סיפורי האהבה הנרקמים ביניהן.
אל גלריית המורים הססגונית ואל אנסמבל השחקנים האגדי של הסדרה, שאין כמעט איש מגדולי המסך הבריטים ששמו נפקד ממנו, מצטרף ג'ים ברודבנט כהוראס סלאגהורן, מורה שלקח בעבר את טום רידל תחת חסותו. באין טיפוסים נוספים שיגנבו את ההצגה, נשארת הזירה פנויה ללהטוטיה של שלישיית הקוסמים הצעירה.
"הנסיך חצוי הדם", בין בתים בוערים למות יקירים, מספק בעיקר הפוגה לקראת נקמת היורם האולטימטיבית. תיהנו כל עוד זה נמשך, כי בעוד שני חלקים המיתולוגיה הקולנועית הזאת תיעלם כמו נער אמיץ ומצולק מתחת לגלימת ההיעלמות.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
נא להמתין לטעינת התגובות
