פאולו נוטיני, נסיך הפופ של סקוטלנד
פאולו נוטיני, סקוטי למרות שמו, נראה כמו דוגמן, כותב כמו משורר ומצליח כמו איש עסקים. כוכב הפופ המושלם למאה ה-21

נוטיני, בן 21, מצליח לחבר את הטקסטים הצעירים שלו למלודיות מצוינות. אלוהים, כבר כמעט שכחנו שזה אפשרי - שירים שנשמעים כמו שירים עם בית, פזמון, וקטע מעבר - והנה נוטיני מספק את הסחורה הישנה והטובה ההיא, שפעם היו אחראיים לה אנשים כמו פול סיימון וקט סטיבנס, והיום אפשר לקבל אולי מגזרת ג'ק ג'ונסון.
נוטיני מצליח לחבר שירים שהולכים על חבלים דקים וסמויים, בין אתמול ומחר, בין מסחרי לאלטרנטיבי, בין מעריצות פוטנציאליות שלובשות מינימום בגדים במועדון לבין גברים בעלי כרס בירה, שיזיזו את הראש ויתאהבו באלבום שלו.
במובן הזה, חברת האחים וורנר מבינה יפה מה היא עושה, כשהיא מחתימה אותו על חוזה ארוך טווח. הם הולכים לבנות לו את הקריירה בדומה למה שקרה להם עם דיוויד גריי, בדיוק לפני עשר שנים - לקחו גבר רגיש שיש לו זיפים והצלחה מינורית, והפכו אותו לאחד ממוכרי התקליטים הגדולים של בריטניה.
אז כמו גריי, כך גם נוטיני מגיע מעיר קטנה, והוא מנגן וכותב מגיל צעיר, ויש לו רצון להגיע רחוק, אבל בלי למכור לגמרי את הנשמה והאינטגריטי. גריי הגיע מאירלנד. נוטיני בא מסקוטלנד, למרות השם האיטלקי כל כך . הוא גדל בשכונה של מעמד הפועלים, אחרי בית הספר הוא מיהר לעזור להורים שלו, בחנות הפיש-אנד-צ'יפס שלהם. בערבים, כך סיפר השבוע בריאיון, היו שומעים מוזיקה ישנה. כמה ישנה? "ג'ון מרטין, ואן מוריסון, ריי צ'ארלס, דונובן. כאלה", ענה נוטיני. מדהים עד כמה שומעים את כל ההשפעות הללו בשני האלבומים שלו, ובמיוחד בזה החדש שהגיע אלינו החודש.
אם אלבום הבכורה, "הרחובות האלה", תיאר את המעבר של נוטיני מסקוטלנד לאנגליה, וההשתקעות הלא פשוטה בלונדון העיר הגדולה, הרי שבדיסק החדש הוא כבר ממוקם בתוך המציאות החדשה, וכותב על סקס והעיר הגדולה, על סקס עם נשים מבוגרות ממנו (טוב, לא חוכמה, הוא רק בן 21) ועל ההצלחה ומשמעותה.
על האלבום החדש אפשר לומר דברים כאלה ואחרים, איש איש וטעמו, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר ביוצר צעיר ומנוסה, בעל טעם והבנה עמוקים יותר מאלה שמאפיינים את בני גילו. השני של נוטיני הוא דיסק מלוטש ומבהיק, נשען על הצליל האקוסטי האהוב עליו, אבל שופע גרוב ונוגע בסגנונות שונים.
הוא לא מהסס לגעת במקורות ההשראה שלו וההשפעה עליו וכך לפעמים הוא נשמע כמו בנו של דונובן,
הסינגל שהפך ללהיט, Candy, הוא אחד משירי השנה, אבל Chamber Music הוא כבר שיר עמוק יותרו?Worried Man הוא כבר משהו שסוחט קריאת "פששששש" מהמאזינים. 12 שירים כתובים היטב, הפקה מוזיקלית נכונה (איתן ג'ונס, קינגס אוף ליאון) וזמר-יוצר שנראה כמו דוגמן, כותב כמו משורר ומצליח כמו איש עסקים. מה אפשר לומר יותר.
Sunny Side Up פאולו נוטיני, וורנר