השעמום היווני שלי: "שונאת את חג האהבה" דל
"שונאת את חג האהבה", הסרט החדש של ניה וארדלוס, שמתיימר להיות קומדיה רומנטית, חסר חן אך מלא בדלות. מאיר שניצר מבועת
האמריקאים לפני כשבע שנים, כאשר "החתונה היוונית שלי" הוקרן אז ברחבי היבשת, תוך שהוא שובר את כל שיאי ההכנסה של ההפקות העצמאיות לדורותיהן.
וידאו: שונאת את חג האהבה
הרווחים הפרועים ממש, ורק הם, היה בהם כדי להסוות את העדר הכישרון של ניה וארדלוס, שהכינה את התסריט לקומדיית הבורקס ההיא, ואף הופיעה בה בתפקיד הראשי. לפני כמה שבועות שבה הגברת וארדלוס להטריד את העיניים בקומדיה רומנטית חדשה, "האהבה היוונית שלי", ששום נתוני הכנסה אינם מסתירים עוד את דלותה. ובשבוע האחרון, אבוי, מכה נוספת המגיעה מכיוונה של אותה שחקנית-הקומדיה על רקע רומנטי: "שונאת את חג האהבה".
הפעם , בניגוד לעבודות הקודמות, וארדלוס לא רק כתבה את התסריט ומככבת בו; הפעם היא מתיישבת גם על כסא הבמאית, ולכן מקדם הנזק גבוה עוד יותר. בתחום הבימוי היא חלשה אף יותר, ומיומנויות אלמנטריות כמו חוש תזמון, שימוש בפאנץ' ליין וכדומה הינן עבורה בגדר של שמועה רחוקה בלבד.
וארדלוס מנהלת פה חנות פרחים התקועה באחת משכונות ברוקלין. היא רווקה די פעילה מהבחינה המינית, ולצידה בחנות פועלים צמד הומואים מוחצנים. פרסומה של בעלת החנות ברחבי השכונה בא לה בשל תיאוריה פסיכולוגית שאותה פיתחה, ועיקריה מתבטאים בהגבלת הדייטים הרומנטיים לחמישה בלבד. כל מחזר שצד או ניצוד על ידה זוכה לחמש פגישות, ובסופו מושלך הצידה, כאילו הוא עכביש מן השורה והיא האלמנה השחורה.
והנה מגיע לשכונה ג'ון קורבט, בחור חדש וחייכני, שמיד מתביית על המבט הפוזל שכה פירסם את וארדלוס. היא מעניקה לו את מחומש ההזדמנויות, שבסופן נבעט גם הוא ממיטתה, לבעתתם של זוג ההומואים, שממש לא מוצא חן בעיניהם האופן שבו הבוסית שלהם מתייחסת אל הגברים האומללים. המשך הסיפור ירוד עוד יותר, והרעיון הבסיסי שמשרת כבר שנים מספר את ההפקות הקומיות בהוליווד - אנשים מבוגרים הנוטים להתיילדות מוגברת, מקבל כאן עיצוב ומימוש מגוחכים.
אפילו ההיבט המדויק היחידי מהבחינה הקולנועית, שוארדלוס משתדלת לפתח כאן, מוחמץ בטיפשות מגושמת. זהו תיאור השכונה כחממה לרגשות אנושיים חמים, כתחליף אמיתי לאידיאה של החמולה המורחבת.
בקומדיות העממיות שהופקו באיטליה בשנות ה-50 וה-60, הקונספט הזה עבד מצוין, וקומדיות הבורקס הישראליות השתדלו מאוד לאמץ אותו. אבל אפילו "משפחת צנעני" הירוד עולה בכמה דרגות על "שונאת את חג האהבה". וגם זה סוג של הישג.
"שונאת את חג האהבה", ארה"ב 2009
נא להמתין לטעינת התגובות
