בזכות השופטים "כוכב נולד" נשארת רלוונטית
קובי אריאלי מודה שהוא בקיא בנבכי פצצת הרייטינג "כוכב נולד", ואם יש משהו שמרגיע אותו בלילות קיץ חמים, זו החמישייה הלואו-טקית של שופטי התוכנית, למוצא פיה הוא ממתין בסקרנות, יותר מלביצועי המתמודדים. וגם: סיקור פרשת האם המרעיבה
אלפי מילים כבר נכתבו על סוד הקסם הטלוויזיוני של פצצת הרייטינג הזו, שמצליחה לרתק מדי קיץ 30 אחוז מן האוכלוסיה סביב המסלול הפתלתל אותו עושה תימני מסורתי מהפריפריה, בדרך מאורוות המושב בו גדל אל עבר תהילת העולם, על גדות הכנרת.
לי עצמי עדיין לא ברורה הנוסחה, אולם גורם אחד בחבילה הכללית הצלחתי זה מכבר לבודד. מדובר בשופטים. גילוי זה גורם לי לנחת רוח אופטימית לא קטנה ואף משיב לי את האמון המסויים במדיום המטורף הזה שאיש עוד לא כתב את כלליו המדוייקים.
כמה אושר גלום בגילוי המפעים שמכה בך כל פעם מחדש, שעה שחמש הנפשות הנעימות משולחן השופטים פוצות את פיהן ומשמיעות את דברי חוכמתן. פתאום, בלב כל ההיי-טק המעודכן והמתוחכם הזה, שחוברים בו יחדיו יכולות צילום ובימוי, קריאייטיב מוזיקלי צעיר ומושחז, קצב טלוויזיוני מושקע ועתיר הון, ואינספור הורמונים צעירים מעצבנים בקצב אש, מפציע בחן לואו-טק מיושן מבית המדרש הוותיק והמוכר של ראשים מדברים, שעושה, מבחינתי לפחות, את מירב העבודה.
החוכמות של אוחובסקי, התימניאדה העולצת של מרגול, ההומור של צביקה, הדיוק המקצועי של צדי והאהבליות של דנה, הם אלה שנותנים ל"כוכב נולד" את ה"עוד משהו" שהופך אותו מפצצת קיץ של ילדים טית פשים לחבילה טלוויזיונית ייחודית לכל המשפחה. אני לא יודע איך אתם, אבל אני נוהג ללכת למטבח ברוב הביצועים ולהספיק לחזור מהר לדבר השופטים.
בחמש מילים: אין עדיין תחליף לאנשים שאומרים חוכמות בטלוויזיה (זה שמונה מילים, גאונים, אני יודע). ועוד מילה אחת למתמודדים עצמם: הקול נורא חשוב, גם העמידה ובוודאי גם המבט המצועף למצלמה, אבל חוץ מפקאצות
מאוד קשה לסמס עבור שיר נורא, גם אם ביצעת אותו נפלא. לכו, בפשטות, על הבסיסי ביותר, הצפוי ביותר, והמתבקש ביותר: סתם שירים יפים. כך תרוויחו את הסיכוי שגם אם זייפתם וליפססתם, עדיין יימצא מישהו שיתרגש ויסמס, אם לא לכם, אזי לבחור המוכשר שכתב והלחין את השיר.
"כוכב נולד", ראשון-שני , ערוץ 2
בימים האחרונים, מדי חצי שעה בערך, מפוצצת סיון רהבתמאיר סיפור חדשותי. אחרי חשיפת "מיידוף החרדי" וראיון בלעדי עם דרעי, הגיעה פרשת האם המרעיבה והכתבת הרעבה. בחמישי האחרון הבעל של האם העת צורה התראיין בלעדית לרהב-מאיר (גילוי נאות: אני חבר של הבחור שאחראי ל"מאיר" בשם משפחתה, ובסוף הטור הזה בטח אהיה חבר עוד יותר טוב שלו). ביום ראשון היא עשתה יום שלם עם האם בתוך מעצר הבית אצל משפחת פרויליך הנודעת. אני מתפלא שהיא לא עשתה איתה יום גם בתא במגרש הרוסים. אמש היא הביאה את אלבום התמונות המשפחתי.
רהב-מאיר בעצם יצרה סוג של סדרת דרמה בהמשכים, כשמדי ערב ניעור בך החשק לצפות בפרק הבא שלה. אלה רגעים טלוויזיונים נדירים: נשות חסידות תולדות אהרון אותנטיות ולא איזה דוס-מחמד כמוני, מדברות לראשונה באלפיים שנות גלות אל מצלמת ערוץ 2.
רהב-מאיר היא כתבת ומגישת טלוויזיה מצוינת גם בימי הפסקת אש בכיכר השבת, אבל כאן יש יתרון בולט: היא מאוד מבינה בתחום שעליו היא מדברת. היא יכולה לדלג מעל השלב של הבנת הקודים ופיצוח הניואנסים, שבמקרה של כתבים אחרים גוזל את רוב האנרגיה. מה זה אומר? שזה לא האינטרס המיגזרי ללהק אנשים שמבינים היטב בתחומם, אלא האינטרס העיתונאי.
סיקור פרשת האם המרעיבה, חדשות ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
