נער הפלא: מייקל דגלאס מדבר על הסרטים שעשו את הקריירה
אחרי 40 שנות קריירה, מייקל דגלאס זכה לפרס מפעל חיים מהמוסד לקולנוע אמריקאי. לרגל האירוע, הוא סקר בעצמו את הסרטים הגדולים שלו. מ"הטל צל ענק" דרך "וול סטריט" ו"אינסטינקט בסיסי" ועד "נערי הפלא"
למפעל חיים. הקריירה הענפה של השחקן, שיהיה בספטמבר בן 65, כוללת כ-40 סרטים ב-40 שנות קריירה.
דגלאס הגיע לתחום המשחק דווקא דרך כישורי הנהיגה שלו. ב-1966 הוא הגיע לבקר את אביו קירק
דגלאס בישראל במהלך הצילומים לסרט "הטל צל ענק" וקיבל תפקיד של נהג ג'יפ. "הייתי נהג די טוב
ופגעתי בסימון שלי. זה היה היקף ההופעה הראשונה שלי", הוא סיפר השבוע בראיון לסוכנויות הידיעות לרגל קבלת הפרס.
דגלאס, זוכה אוסקר פעמיים (מפיק ב"קן הקוקיה", שחקן ראשי ב"וול סטריט"), נתבקש להתייחס בכמה מילים לחלק מסרטיו, והנפיק כמה פרטים מעניינים על הקריירה הארוכה שלו ועל חלק מהופעותיו הזכורות.
"זו היתה יכולה להיות סופה של הקריירה שלי. שיחקתי סטודנט רדיקלי שנוסע לוויטנאם. הסרט דרש
שיהיה לי שיער ארוך ואבא שלי בסרט היה צריך לגזור לי אותו. אז היינו צריכים
לשמור על הרצף של הסרט ולצלם סצינות שונות. עשינו את העבודה על הפיאה, שמתי אותה על הראש,
הסתכלתי על המראה ונראיתי כמו ורוניקה לייק".
"עשינו שם הכל בצורה שגויה. צילמנו את הסרט במוסד לבריאות הנפש, זה שקן קאסי כתב עליו, באורגון בחורף. כמעט לא היה אור בחוץ והיה צריך להתאים את התאורה והלוגיסטיקה ללוקיישן צילומים. השילוב של כל הדמויות, יחד עם העוצמה, יצרו את הסביבה וכשראינו את הצילומים, אמרנו שזה טוב, ממש טוב".
על הזכייה באוסקר לסרט הטוב ביותר: "אני זוכר שניסיתי לשכנע את ג'ק ניקולסון להגיע לטקס כל כך
הרבה, כי הוא היה מועמד ארבע פעמים לפני כן והפסיד בכל פעם והוא לא רצה לחוות את זה שוב. אני
זוכר גם שהיינו מועמדים לתשעה פרסים והפסדנו את הארבע הראשונים באותו טקס".
"ג'ק ישב לידי ואמר לי 'מייקי די, אמרתי לך'. ואז זכה התסריט, מילוש (פורמן הבמאי), לואיז (פלטשר - השחקנית הטובה ביותר), ג'ק ואז היינו כבר על הסוס. זה היה לילה נהדר כי זו היתה קבוצה, שהיתה אחד עם השני הרבה זמן, ועדיין כולם חברים טובים".
הסרט הסינדרום הסיני שעוסק בפרשיית גרעין חמורה, יצא עשרה ימים לפני תאונה גרעינית באי שלושת המילין בפנסילבניה.
דגלאס מספר על המפגש בין המציאות לדמיון: "אחת התופעות מלבד צירוף המקרים היתה שהדמות הראשית בסרט אומרת שהסינדרום הסיני יכול להרוב אזור בגודל של פנסילבניה. זו היתה התגלות עבורי וחשבתי שמשמישהו מנסה לומר לי משהו. ברמה האישית זה גרם לי להתחיל את כל הפעילות לפירוק נשק גרעיני".
"זו היתה עבודה הפקה מאד כבדה. דני דה ויטו הוא חבר ותיק. היינו שותפים לדירה בניו יורק סיטי בתחילת הקריירה שלי. וקתלין טרנר - אני תמיד אהיה חייב לה כי אני לא יכול לחשוב על אף שחקנית אחרת שהיתה יכולה לסבול את כל בעיות ההפקה שהיו לנו".
"היא היתה פנטסטית ועשינו את זה בסוף. זה נראה חזר מאמץ וכיפי, אבל זה היה סרט קשה. אבל כולנו אוהבים טקילה וזה עזר".
"הסיפור של 'חיזור גורלי' הוא די פשוט. איש נשוי שמנהל רומן עם אישה משוגעת שמחסלת לו את הנישואין. זו היתה ההתחלה מבחינתי בלשחק דמויות לא פופלריות או נחמדות במיוחד, אבל עדיין לזכות בחיבת הקהל".
"התחלתי כנואף ובסופו של דבר הצופים מריעים לך. לא יודע מאיפה קיבלתי את ההנאה הזו. אני חושב שזו לקיחת סיכון לשחק דמויות אפורות. אי אפשר להגיד שמדובר בבחורים טובים, אבל בסוף הקהל לצידך".
"גורדן גקו הוא נבל מהסוג הישן. באופן מעניין אם מסתכלים על הקריירות של רוב השחקנים, ההישג הגדול ביותר שלהם - לא בהכרח ההצלחה הכי גדולה - זה בגילום הדמויות הרעות".
על האוסקר בו זכה: "יש רגשות מעורבים לגבי דור שני לשחקנים. אנשים חושבים שזה כנראה יותר קל יותר ממה שזה באמת, שיש לך יתרון. אבל מצד שני, הרבה יותר קשה לבסס את הזהות שלך, כי לאנשים יש את דמות האב-טיפוס של אבא שלך, ויש לך את הגנים שלו, אז אתה צריך לבסס מי אתה".
"ההיסטוריה הקולנועית מראה שאין הרבה דור שני לשחקנים, אז לקבל מועמדות ולזכות, עבורי, היה אישור. וכשחקן אפשר לי לצאת מהצל של אבא שלי ולקבל ביטחון לעתיד".
"היה בסרט הזה הכל. פול (ורהובן) במאי נפלא, תפקיד שהפך את שרון (סטון) לכוכבת - היא היתה מצוינת בסרט, ג'ין טריפלהורן ומותחן טוב".
"קרטיס האנסון, תסריט נהדר, רוברט דאוני ג'וניור, טובי מגווייר, קאסט נחמד, פרנסס מקדורמנד. אולי זה היה קצת יותר מדי מוזר, כי עם קבוצת האנשים הזו זה לא התרומם. קשה בתקופה הזו. הכל מכוון לשבוע הראשון של יציאת הסרט בגלל עלויות ההפקה. פעם סרט יכול היה להחזיק מעמד, למצוא את הרגליים שלו ולהמשיך. עכשיו זה הרבה יותר קשה. זה תפגע או תחטיא".
"הסרט הגיע אחרי כמה בעיות בריאותיות (של אביו קירק דגלאס). לא עשינו סרט ביחד מעולם. אמרתי 'זה משוגע, חייבים למצוא משהו'. אז מצאנו את הפרוייקט הזה ופיתחנו אותו. אמא שלי דאינה, שהיא לא שחקנית מוכרת כמו קירק, שיחקה את אשתו".
"אלו היו זמנים נהדרים. כולנו היינו בניו יורק והיה לנו זמן להתעדכןבין טייקים ולבלות זמן יחד. אבי ואימי היו גרושים במשך 55 שנה, אבל הם חברים טובים. אני שמח שיש לי את הזכרונות האלו ואת הרגע הזה
נא להמתין לטעינת התגובות
