נערות הרוק: הבנות החדשות בשכונה
אן-אם-סי והד ארצי הציגו בשבוע שעבר את נשות הדור הבא במוזיקה. בין תמר אייזנמן, מאיה רוטמן ובנות "שתיים", היה לוהט
בזמן שהגברים עולים בזה אחר זה על הבמה ומנסרים עם הגיטרה את חלל האוויר, יש הרגשה שאת הנשים, עם כל הכבוד למהפכה הפמיניסטית, עדיין רוצים לשמוע שרות בלדות על אהוב שעזב. זה קצת צורם שעושים בחברת תקליטים ערב זמרות יוצרות, כאילו אנחנו זקוקות לקטגוריה משלנו.
מירב סימן טוב - אם תבוא
כשמירב סימן טוב עולה על הבמה וחותכת את השקט בקולה האדיר כבר לא משנה אם אתה גבר או אישה, אתה פשוט מבין שקול כזה לא שומעים בכל יום. סימן טוב, כמו שאר הזמרות שבערב זה, כותבת ומלחינה את השירים שלה. 'מאמינה במלאכים' הוא הדיסק הראשון שהוציאה, ובימים אלו היא עובדת על השני.
מיד אחריה עולות ענבל סמדר וליאת בנטוב, הידועות כ"שתיים". השתיים מביאות רוח קלילה ונעימה לבמה כשהן שרות את "סוגרת את השמש". הן משלבות קולות וגיטרות בדיוק נפלא. את אלבום הבכורה שלהן הפיק ניר אורבך, מי שעבד בחו"ל בין היתר עם מדונה ופול סיימון.
על הטענה כי נשים כותבות תמיד על גברים שעוזבים אותן קופצת ענבל ומבהירה: "זה כאילו עליו, אבל זה לא באמת עליו. זה יותר דיון פנימי שלך בינך לבין עצמך ומה קורה לך אחרי שהוא עוזב. הבאתי פעם שיר למורה שלי לפיתוח קול על החתולה שלי. היא ישר אמרה לי שזה לא לעניין".
שתיים. צילום: שי כהן ארבל
התשובה היא, כמובן, ברורה למדי מאליה, והאמת היא שהדרך לחברת התקליטים הייתה קצרה, גם אם לא פשוטה, לעומת מסלול המכשולים שנאלצה לעבור המלכה שלי שעולה אחריה -תמר אייזנמן, שלא אגזים אם אתן לה את הכינוי "ג'ניס ג'ופלין הישראלית". הפעם האחרונה שהתרגשתי בהופעה, שהחום מילא את הגוף שלי, מלווה בצמרמורת ופעימות לב מהירות הייתה בהופעה של איגי פופ.
תמר אייזנמן - Hit Me
בימים אלו יצא לחנויות אלבומה השלישי, שהיא יצרה, כתבה, עיבדה והפיקה. שמו Gymnasium, והוא משקף בצורה מעוררת קנאה את עולמה התזזיתי. הטקסטים שלה כואבים, אבל אין שם אישה שעוצרת ונשברת. היא ממשיכה הלאה, נשארת חזקה, ומוציאה את הכאב
בעוצמה אדירה ומצמררת.
"את רוב הטקסטים שלי אני כותבת מתוך שפת הגוף שלי", מספרת אייזנמן ומדגימה. "כשאני מרגישה משהו שאני רוצה לבטא במילים אני בוחנת את שפת הגוף שלי וכותבת מתוכה". עוד מכשול שעמד בדרכה של אייזנמן בדרך לחברות התקליטים הוא העובדה שהיא כותבת ושרה באנגלית.
"כשהייתי ילדה גרנו בסן פרנסיסקו וטבעי לי מאוד לכתוב באנגלית", היא מספרת. "גם בצ'כיה נגיד יש להקות ששרות באנגלית. זה לא שיש לי משהו נגד השפה ושאני לא מוכנה לשיר בעברית. כרגע זה מה שנראה נכון, ואני חושבת שעצם זה שחברת התקליטים הייתה פתוחה מספיק והסכימה ללכת אתי עם השירים באנגלית זו פריצת דרך מצוינת לעוד אמנים ששרים באנגלית".
נא להמתין לטעינת התגובות
