מסיבת הסיום של מיכאל אלוני
מיכאל אלוני הוא כבר לא רק יקיר מדורי הרכילות ואחד מ"השמינייה". אחרי שלוש שנים אינטנסיביות בניסן נתיב, הוא מבין את חשיבות לימודי המשחק - ומצטער שלא כולם חושבים כמוהו
אלוני. עצר את הקריירה כדי ללמוד. דודי חסון
אלוני, שהיה צופה בשנתיים האחרונות, משתתף השנה בשתי הצגות. הרגע הקשה ביותר, הוא אומר, הוא הידיעה שמייסד בית הספר לא יהיה שם לצפות. "אנחנו המחזור הראשון שעושה את הפסטיבל בלי שניסן יראה, וזה מרגש גם מהכיוון העצוב", הוא אומר. "אני זוכר את החוויה של הפסטיבל כקהל, יש בו משהו מאוד רענן, המון אנרגיה וצבע וחוסר שגרתיות, כי מדובר בצעירים שממש עכשיו סיימו ללמוד. אני מקווה שככה אנחנו נראים היום מהבמה, למי שיושב בקהל".
אתם עושים משהו רענן?
"מבחינה של תיאטרון נטו זה מאוד מעניין, כי יש פה ניסיון אמיתי לחפש שפה תיאטרלית חדשה, בועטת. לא סתם אנחנו דור צעיר".
עצרת קריירה טלוויזיונית די מבטיחה כדי ללמוד. לא פחדת שזה יעצור לך את ההתקדמות?
"לגמרי לא. אני רוצה להיות שחקן, ושחקן זה מקצוע שצריך ללמוד ברצינות. זה שלמקצוע הזה יש לפעמים אופי נזיל, ולפעמים כל אחד שמצליח למלמל איזו שורה בטלוויזיה במקום הנכון יכול להפוך פתאום לשחקן, זה לא משהו שצריך להתייחס אליו כאל נורמה מקובלת. זאת זילות של המקצוע והיא מסוכנת לנו, גם לשחקנים וגם למי שצורך תרבות. כמו שמסוכן לחולה שתהיה זילות של המקצוע הרפואה".
כבר היית מפורסם כשהתקבלת לבית הספר. לא עלו לך חששות שאולי קיבלו אותך בגלל זה?
"ממש לא. זה ממש לא משהו שהעליתי על דעתי. לא לגבי עצמי ובטח שלא לגבי מקום כמו בית הספר שבו למדתי. הכיתה מסביב כל כך מוכשרת, ההתייחסות של ניסן עצמו, שהייתה לנו זכות גדולה ללמוד איתו שנתיים לפני מותו, היתה כל כך רצינית. זאת חוויה לכל החיים. זה עניין הרבה יותר גדול מלהיות מפורסם או לא מפורסם".
אחת הבחירות המסקרנות השנה הן "עד בלי ירח", הפקה של תיאטרון תנועה מאת זאב שצקי, בהשראת הספר "הערים הסמויות מן העין" של איטלו קלווינו. "זאת הצגה קבוצתית מאוד, שבה כולם על הבמה כל הזמן", אומר אלוני.
"הסיפורים של קלווינו הקסימו אותי, ביכולת שלו לדבר מצד אחד על דברים כביכול גדולים
וחשובים, על שאלות על העולם, ומצד שני - לעשות את זה דרך דברים קטנים מאוד, צנועים ממש, כשהתנועה נותנת את הביטוי האישי. למשל, הוא מתאר את החיים לפני המפץ הגדול, כשכולם היו מרוכזים בנקודה קטנה ודחוסה שממנה התחיל הכל, אז הוא מתאר את סכסוכי השכנים שבטח פורצים בסיטואציה הזאת".
אתה משתתף גם במחזה של חנוך לוין, "הלוויה חורפית".
"לעשות חנוך לוין זה תמיד כיף. אני מתחבר בעיקר לצורה הייחודית שבה הוא מסתכל על החיים. על הכאב והסתמיות שלהם. המחזה מתאר בחור צעיר שאמא שלו מתה, אבל כל קרובי משפחתו מתכננים ללכת לחתונה ביום ההלוויה, והוא לא מצליח לשכנע אותם לדחות את החתונה בשביל ההלוויה. זה מאבק בין חיים למוות שמאוד דיבר אליי".
פסטיבל "דור חדש בתיאטרון", צוותא , תל אביב, שישי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם