פולישוק נפרדת בבאנג, המכביה נפתחת בבלגן
עגלות קיבוץ כמיצג שבועות, נבחרות עייפות ורועשות בזו אחר זו - כך נראה טקס פתיחת המכביה והשידור שליווה אותו.מאוחר יותר, הסתיימה העונה של "פולישוק" והותירה אחריה תמונה בהירה של פוליטיקה ישראלית
יכול להיות, ניסה קרליבך לנחם את עצמו ואת קוראיו, שאנחנו וטקסים מהסוג הזה לא נועדנו להסתדר אלה עם אלה. תרגילי סדר מדויקים להחריד, צעידה בסך הקווים ישרים כסרגל, הלמות מגפיים - אלה, אתם יודעים איזה עם אהב, ואיך זה נגמר. אז בואו נלמד להשלים עם הבלגן שלנו.
ב-60 השנים שעברו מאז, השתנה דבר אחד: בניגוד לישראלים מלאי התקוות של 1949, אנחנו כבר יודעים שמאיתנו לא ייצא כלום. הרף ירד עד למינימום: אם אף גשר לא ייפול - זו הצלחה מסחררת. כשהמשלחת האוסטרלית השלימה את כניסתה לאיצטדיון, נשמעה אנחת רווחה קולקטיבית. הפעם, אף אחד לא נפל לירקון.
ובכל זאת, קרליבך צדק אז, וצודק היום. תחשבו על טקס הפתיחה הפשיסטי של אולימפיאדת בייג'ין - הילדה שזייפה בשיר והועלמה לנצח, הזיקוקים שהוספו בעריכת מחשב, המוני המשתתפים המתוכנתים כרובוטים קטנים - ותשוו אותו לאירוע של אמש, ולשידור שלו בערוץ 1.
כך נראים טקסי ענק חגיגיים בישראל: עגלות שנלקחו מחג הגז בקיבוץ שכוח-אל משנות החמישים, מקרטעות את דרכן סביב סביב. רמקולים וקונסטרוקציות מתכת שפזורים באקראי במרחב, באמצע שדה הראייה שלנו, הצופים. משואה שמסביבה מידלדלים כבלי חשמל וגז, כמו בסדנה צבאית.
משלחות צועדות מפה לשם, ובחזרה,
ועל הכל מנצח אורי לוי נצחי אחד: האיש שתמיד, ברגעים של התעלות, יידע לפרשן כל התרחשות במילים: "הנה, גם זה סוג של. . ." ( מצד שני, המשדר אמש הצליח להיגמר מבלי שפעם אחת טירחנו אותנו עם הקטע השחוק של "זהו בובי מקנדה, והוא מחפש שידוך". אורי היה אומר: סוג של הישג).
תחשבו רגע: חוץ ממצעד החיים באושוויץ, אין אירוע אחר שבו ישראל נפגשת ומתחבקת עם הקהילות היהודיות בעולם. אלא שהמכבייה מתרחשת פה, באווירה של חופשה קיצית שלוקחים פעם בארבע שנים, ומיותר לציין שמדובר באירוע קצת יותר משמח ממצעד החיים. אז יאללה בכיף, לט דה בלאגן בגין.
טקס הפתיחה של המכביה, ערוץ 1
הסדרה שהפתיעה את כולם, ברנז'איסטים וצופים - היי, זו סדרה של ממש, עם עלילה, ואפילו לא מפגרת, ואנחנו אוהבים אותה! - הסתיימה אמש באקט שהציג היטב מהי פוליטיקה, וגם הסביר מדוע היא הצליחה כל כך. פולישוק, הח"כ הלא יוצלח שנבעט לצמרת, נישא על גלי אהדה של הציבור הכמה לפוליטיקאים שאינם פוליטיקאים, וקיבל שתי הצעות נכלוליות ומפתות: להחליף את מנהיג המפלגה שלו, או לערוק ביחד עם המנהיג למפלגה יריבה.
עכשיו, הוא נאלץ "לגדל ביצים" בלשון קוזו, אסטרטג הצללים השטני, כדי למצות את שתי האפשרויות. כך או כך, הוא כבר לא נבעך תמים. הוא פוליטיקאי בכיר. הצופים קלטו את כל זה. הם נהנו לראות את הפוליטיקה במערומיה הציניים, את הנקמנות וגסות הרוח, השקר וחוסר האלוהים, כי מראש חשבו שזה המצב אצלנו וכך נהנו מאישוש השערותיהם. הם מייחלים לפולישוק, אבל יצביעו לביבי. לפי הסיומת של הפרק, נראה שתהיה עונה שנייה. יש לקוות ש"קשת" תדע לנצל את ההצלחה, ובפעם הבאה תשבץ את הסדרה באזורים הנושקים לפריים-טיים.
פולישוק, ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
