המשימה בוליווד
מה קורה כשכוכבי בוליווד רוצים לכבוש את העולם והמפיקים ההוליוודיים נאלצים לעבוד בתעריפי מיתון? תעשיות הסרטים הכי משגשגות (אבל גם הפוכות) חוברות זו לזו. שחקן הפעולה ההודי אקשאי קומאר, שמככב לאחרונה לצד סילבסטר סטאלון וקיילי מינוג, מסביר איך זה עובד
קומאר, אחד הכוכבים הגדולים ביותר של בוליווד, כבר בן 42, הספיק להיות מלצר, מדריך אמנויות לחימה והשתתף בלמעלה ממאה סרטים. לפני "קמבקט אישק" הגיח למערב בסרט "בלו", שם הופיע עם קיילי מינוג, שהקליטה את השירים לסרט. בעיני קומאר, הקשר בין תעשיות הסרטים במזרח ובמער רב רק יילך ויתהדק. "אני מניח שבהוליווד פשוט רואים מה קורה בהודו", הוא אומר. "הם רואים איפה הייתה בוליווד לפני שנר תיים-שלוש, ואיפה היא היום. בוליווד מאוד התפתחה, ויש לה את הפוטנציאל להמשיך ולגדול. אם הפרויקטים שאני משתתף בהם יעבדו, אני מצפה שנראה עוד ועוד שילובים בין הוליווד לבוליווד".
לפי דוח שהתפרסם בחודש שעבר ב- PWS, חברת הייעוץ הגדולה בעולם, שוק הבידור והתקשורת בהודו גלגל 15 מיליארד דולר ב-2008, וצפוי לגדול בקצב מרשים של כעשרה אחוזים בשנה. בדולרים, זה אומר 25 מיליארד עד 2013. לבוליווד, שלפי ה"ניו יורק טיימס" מושכת 3.6 מיליארד צופים בשנה, יש תפקיד מרכזי ברווחים האלה. כולם רוצים חלק מהעוגה: בשנה שעברה רכשה דיסני 32 אחוז מחברת מדיה הודית, וג'ורג' סורוס הוציא מאה מיליון דולר תמורת שלושה אחוזים מחברת הפקות הודית.
גם בהודו יוזמים את שיתופי הפעולה. קבוצת הבידור ההודית "ארוס אינטרנשיונל" יזמה שני פרויקטים משותפים, אחד עם חברת ההפקות האמריקאית "ליונ'ס גייט" והשנייה עם "סוני", במסגרתם יפתחו החברות המערביות סרטים הינדים, יפיקו ויפיצו אותם. ההפריה ההדדית היא בלתי נמנעת, אומר קישור לולה, יו"ר ארוס. "תעשיית הבידור של הודו צומחת במהירות והיא תהפוך בקרוב לכוח של ממש", הוא אומר. "בתוך כמה שנים, סרט בוליוודי יוכל להרוויח 50 מיליון דולר מהקרנות בהודו בלבד".
הפטנט, אומר לולק, שחברתו הפיקה את סרטו האחרון של קומאר, הוא לשלב כוכבים הוליוודיים בתפקידים משניים. הוא היה שמח לראות את טום קרוז בתפקיד ראשי ביצירה בוליוודית, אבל התקציבים בהודו נמוכים משמעותית מאלה שבלוס אנג'לס. ב"קמבקט אישק" מצליחים להגיע לאיזון מוצלח: הכוכב הבוליוודי קומאר מגלם פעלולן, כפיל של כוכבים הוליוודיים, ביניהם
"הצופים בכל העולם מחפשים לברוח מהמיתון, לראות משהו אחר. הם מחפשים את הקולנוע שיספק להם את האסקפיזם הדרוש, וזה בדיוק מה שבוליווד נותנת להם. ההודים מביעים את עצמם בקולי קולות", אומר לולה. "מבחינתנו,'קמבקט אישק' זה רק ההתחלה. בתקופה האחרונה פנו אלינו חברות רבות, הן מאוד מתעניינות בבוליווד. אני חושב ש'נער החידות ממומבאי' מאוד תרם לזה".
"קמבקט אישק" איפשר לקומאר לפגוש את אחד הגיבורים הגדולים ביותר של חייו פנים מול פנים. היום, במלון לונדוני מפואר, הוא יכול להיזכר בנוסטלגיה בימים שבהם עבד כמלצר בתאילנד. "היה לי ארון קטן בעבודה, ובו תליתי שני פוסטרים. אחד של סטאלון, השני של הכוכבת הבוליוודית סרידבי", הוא מספר. "היה לי מזל, ולא רק שזכיתי ללחוץ את ידי שניהם - גם ממש עבדתי איתם".
קומאר ציפה שהגיבור שלו יהיה עצור ומסוגר, ושמח לגלות שההפך הוא הנכון. "חשבתי לעצמי, מה כבר יש לכוכב סרטי פעולה בוליוודי להגיד לכוכב סרטי פעולה הוליוודי? אבל בתוך שתי דקות כבר היינו שקועים בשיחה על הפעלולים שיצא לנו לבצע. סטאלון סיפר לי על הברכיים שלו, אני סיפרתי לו שאני עושה יוגה כדי לשקם את הגב שלי, הוא סיפר לי שהוא לא מסתדר במיוחד עם גבהים, ולמרות זאת עשה את 'סחרור מסוכן'. הוא כל הזמן דיבר על כמה כולם זהירים בהוליווד".
וזהירות, אומר קומאר, זה לא משהו שאפשר לייחס לבוליווד. בינתיים הוא הספיק לזנק על מטוס נוסע ולהיתלות עליו בהמראה, ומשם לקפוץ לכדור פורח. הוא שחה עם 40 כרישים, וקפץ מבניין לבניין - כל אלה בלי אמצעי בטיחות. "סיפרתי לסטאלון שעד לפני כמה שנים בכלל לא היו בבוליווד כללי בטיחות או פוליסות ביטוח. סיפרתי לו שנהגתי לקפוץ מקומה חמישית או שישית לתוך ערמת קופסאות קרטון ופשוט התפללתי שאצא מזה בשלום", נזכר הכוכב ההודי ופורץ בצחוק, "סטאלון היה המום וכינה אותי משוגע.
"אני מודה שהייתי מטומטם כשהסכמתי לעשות דבר כזה. מה לעזאזל חשבתי לעצמי? כמה טיפש צריך להיות כדי לרדוף אחרי מטוס נוסע, להיאחז בו, לחכות שהוא יהיה באוויר ואז לקפוץ ממנו כדי להציל את הגיבורה?".
והכרישים?
"זה היה בצילומים של הסרט 'בלו'. צללתי ליד שרידי אונייה שטבעה, וראשי פגע במשהו חד והחל לדמם. היו שם איזה 30-40 פתיונות. נדרשו רק 12 שניות לחלץ אותי מהמעמקים, למרות שבדרך כלל צריך לפחות ארבע דקות".
איך הייתה העבודה עם קיילי מינוג?
"אני נפעם מהדרך שבה היא התאימה את עצמה לבוליווד. היא כזאת מקסימה, כולם אוהבים אותה. אבל כשהיא הגיעה לצילומים היא עשתה בדיוק מה שהבמאי ביקש ממנה. אם אמרו לה להתייצב לצילומים בשבע בבוקר כשהיא כבר מאופרת, בשעה 6:45 היא כבר הייתה על הסט, מוכנה".
לקומאר יצא גם לעבוד עם סנופ דוג, ש"מאוד רצה לחבוש טורבן ולרקוד לצלילי שירים הודיים, כשהקליט את שיר הנושא ואת הקליפ לסרט 'סינג איז קינג'".
"זאת עוד הוכחה לקשרים החזקים שיוצר הקולנוע ההודי עם המיינסטרים", אומר קומאר. "זה מדהים שמישהו מהקליבר של סנופ דוג רצה להיות מעורב בפרויקט הזה. הוא היה ממש גאה לשיר, לרקוד ולהיראות כמו הודי. זה היה יום בלתי נשכח. סנופ הוא ממש אגדה. כל כך רגוע, כזה איש משפחה. הוא אפילו הביא את דוד שלו כדי שיבשל עוף לכל העובדים בסט".
אבל בהודו, הגיבור האמיתי הוא קומאר, ופוסטרים שלו תלויים במיליוני חדרי ילדים. תשומת הלב לא מפריעה לו, והוא לא חושב שסלבריטאים צריכים להתלונן עליה. "הרי עשית כל שביכולתך כדי לקבל תשומת לב", הוא מסביר. "אז כשאתה זוכה בה, פתאום אתה רוצה לברוח? אני נהנה
מחיים נפלאים. טס במחלקה ראשונה, אפילו במטוס פרטי, ומגיע עם המשפחה שלי למקומות הכי יפים בעולם. וכן, אני עובד קשה מאוד בשביל זה".
אתה מרגיש שהסרט האחרון שלך מצמצם את המרחק בין הוליווד לבוליווד?
"זה סרט מסאלה בוליוודי טיפוסי, מלא בשירים, צבעים ורגשות. כשאומרים שמשהו הוא מסאלה, מתכוונים שיש בו את כל המרכיבים: פעולה, קומדיה ורומנטיקה. הסרטים ההודים קיימים בטון אחד גבוה יותר מבהוליווד, עם צבעים ורגשות חזקים יותר. אם מישהי בוכה, היא תהיה יותר היסטרית, אם מישהו צועק, זה יהיה קצת יותר חזק. ואם מישהו שמח, החיוך שלו יותר רחב. זה ההבדל בין הוליווד לבוליווד".
נא להמתין לטעינת התגובות
