שנות הקסם: ילדי "הארי פוטר" כבר מבוגרים
דניאל רדקליף, אמה ווטסון ורופרט גרינט, כוכבי סדרת "הארי פוטר", היו ילדים קטנים כשהשתתפו יחד בסרט הראשון בסדרה. לקראת צאת הסרט השישי "הנסיך חצוי הדם", התכנסו השלושה לדבר על ההתבגרות בצל המצלמה, עולם המשחק אליו נזרקו כילדים והשאיפות הגדולות לעתיד
רדקליף בן ה-19 היה בן 11 כשלוהק לסדרת סרטי הילד הקוסם וחגג בכורה עם הסרט הראשון ב-2001. ווטסון, גם היא בת 19, הייתה בת 10 כשהלכה לאודישן וקיבלה את התפקיד של הרמיוני גריינגר וגרינט, המבוגר מבין השלושה, היום בן 20, היה אז בן 12 בלבד.
"אני כנראה מכין את רון מאז שאני זוכר את עצמי כרופרט", סיפר גרינט, שמגלם את רון וויסלי, החבר הג'ינג'י, המורעב, של הרמיוני והארי, בראיון משולש לסוכנויות הידיעות. הצוות והשחקנים נמצאים בהפסקה קצרה מצילומי הסרט האחרון בסדרת "הארי פוטר" - שיחולק כנראה לשני חלקים קולנועיים נפרדים וחוגגים את יציאתו של הפרק שישי בסדרה - "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם" (שיגיע לישראל, כמו לשאר העולם, בסוף השבוע הקרוב).
ביקורות מקדימות של הסרט, השני בסדרה בבימויו של דיוויד יטס, היו חיוביות. המגזין "ווריאטי", כמו גם מבקרי הקולנוע של סוכנויות הידיעות, הכריזו עליו כסרט הטוב ביותר בסדרה עד כה. הסרטים, כמו גם הספרים, הופכים למורכבים, אפלים והרבה יותר ריאליטיים, על אף עולם הפנטזיה שמאכלס את בית הספר הוגוורטס, הקוסמות והכשפים. בדיוק כמו שהסרטים הפכו מורכבים יותר, כך השחקנים הצעירים התבגרו והתפתחו.
יותר מכל חלק אחר בסדרה, "הנסיך חצוי הדם" מצביע על תהליך ההתבגרות הארוך של רדקליף, ווטסון וגרינט. הפעם הם כבר לא ילדים, אלא מבוגרים לכל דבר, וככל שהסיום הגדול של הסדרה מתקרב חשים כוכביה תחושה של סיום בית ספר תיכון, הם כבר לא ילדים-כוכבים, אלא שחקנים מבוססים עם כישורים מוכחים. השלישייה צפתה לאחרונה בסרט הראשון בסדרה, וחשה את הדרך הארוכה שעברה.
"עבורי, לצפות בסרטים הישנים זה סוג של עינוי", אומר רדקליף, "אני מענה את עצמי על כך, הייתי צעיר, לא יכולתי לקחת אחריות מלאה על ההופעה שנתתי בשני הסרטים הראשונים
היכולת להיות כן כל כך עם עצמו היא תכונה שהפכה כבר מוכרת אצל רדקליף, שמכנה את עצמו כ"דן". הוא היה ילד ביישן אבל התבגר להיות בחור שנון וחכן בן 19 שאוהב לדבר על מוזיקת אינדי, על האספקטים של מאחורי הקלעים בתעשיית הקולנוע ועל אהבתו הגדולה לתחום המשחק. מייקל גמבון, השחקן האנגלי זוכה הפרסים שמגלם את דמבלדור אומר על רדקליף כי: "הוא לא ילד יותר...אתה יכול לראות זאת על הפנים שלו".
שחקנים אנגלים רבים שהשתתפו בסרטי "הארי פוטר" נחשבים אצל רדקליף למעוררי השראה של ממש - במיוחד גארי אולדמן, ששיחק את סיריוס בלק בחלק מהסרטים, ובעיקר בגלל השתתפותו בחלק השלישי, "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן", זה היה הרגע, על פי רדקליף, שהבין כמה הוא אוהב לשחק. "משהו קרה בגיל 14", הוא אומר, "התחלתי לקחת את הנושא יותר ברצינות, ובמקביל התחלתי להנות מזה יותר".
הוא מספר שהוריו, שבזמן הראיון נמצאים בחדר ליד, הזכירו לו באופן מתמיד כי הוא לא חייב להמשיך ולשחק אם הוא לא רוצה בכך, אבל רדקליף צבר יותר ויותר בטחון והחל להבין שהדמיון המפותח שלו, תכונה שהוא מקשר לעובדת היותו בן יחיד, הוא יתרון עצום כשחקן.
"הייתי מוצא את עצמי בכל מקרה, באיזושהי דרך, בתעשיית הקולנוע. בטח כעוזר-במאי או משהו כזה. בסופו של דבר זה יצא ככה", הוא אומר, "אני רוצה להיות מישהו שעובד עם צוות ולא רק עבור עצמו".
במקביל להופעותיו בסדרת "הארי פוטר", הוא מנסה בכל פעם להתרחק ולגלם תפקידים קצת שונים. הוא השתתף, בתור עצמו בסדרה של ריקי ג'רוויס, "ניצבים" והשתתף בהצגה המדוברת "אקווס" שרצה בלונדון בשנת 2007 ובברודווי בשנת 2008. רדקליף שיחק נער אורוות מעורער שמתפשט במהלך ההצגה בסצנה שכאילו נכתבה עבור המדיה מסביבו. את התקופה האחרונה מסכם רדקליף כ"קפיצה הגדולה" שלו וכ"סופה מטלטלת של פלשים ממצלמות".
בניגוד לרדקליף, ווטסון לא כל כך זוכרת את ההתחלה. "הייתי כל כך צעירה אז", היא אומרת, "זה קשה לחזור אחורה ולחשוב 'האם רציתי באמת לעשות את זה?'. הכל מרגיש לי מאד מעורפל".
ווטסון כבר השתתפה בכמה סרטים, רחוק מהוגוורטס. היא דיבבה את אחת הדמויות ב"האגדה על דספראו" ושיחקה בתפקיד הראשי בדרמת הבי.בי.סי "נעלי בלט". בינתיים, היא מבלה את רוב זמנה מחוץ לעולם "הארי פוטר" בלימודים. בסתיו הקרוב תתחיל את לימודיה באוניברסיטת בראון היוקרתית.
"הייתי מתפוצצת אם לא הייתי לומדת, הלימודים ממקדים אותי ויוצרים פוקוס", היא אומרת ומגלה שהייתה שמחה להמשיך ולתפקד כשחקנית לכל דבר, אבל ההחלטה ללכת לכיוון האקדמאי הייתה מתבקשת. "שלושתנו עובדים מאד קשה מאז שהיינו בני 10", היא אומרת, "אני צריכה קצת נורמליות בחיים שלי, קצת ספייס לעבוד מחוץ לתחום ולהבין מי אני ומה אני רוצה להיות".
ווטסון מתכוונת ללמוד ספרות ואמנות, אבל מגלה שיש לה עניין רב דווקא בתחום האופנה ואף עשתה כמה עבודות דוגמנות. "אופנה היא דבר מדהים כי אתה יכול להמציא את עצמך בכל פעם מחדש ולהיות מי שאתה רוצה מתי שאתה רוצה", היא אומרת, "לדן היה זמן לעשות את "אקווס" ולצאת מהמסגרת של 'הארי פוטר", אבל אני למדתי כל הזמן. הדרך שלי להראות למלהקים צדדים אחרים שלי - הייתה הדוגמנות".
גרינט, שבמאי "האסיר מאזקבאן" אלפונסו קוארון אמר עליו שהוא זה שיהיה בסופו של דבר הכוכב הגדול - נותר, בינתיים, לגמרי מחובר לקרקע, הוא אפילו השתמש ברווחים שלו מסרי "הארי פוטר" כדי לרכוש רחפת. השעשוע שקיים בגרינט הפך לתכונה מוערכת כשחקן בקרב חברי הצוות, אבל גרינט עצמו דווקא לא רואה במשחק עבודה של ממש.
"אני לא חושב שעשיתי את ההקשר של המשחק לקריירה", הוא אומר, "זה היה פשוט משהו שנהניתי לעשות. בסרטים המוקדמים לא לקחתי את המשחק ברצינות מיד, קראתי את השורות וזרמתי עם זה. במהלך השנים אתה מתחיל לקחת את העניינים יותר ברצינות, במיוחד כשאתה עובד עם במאים שונים".
גרינט מככב בשני סרטים שעדיין לא יצאו לאקרנים. "Cherrybomb", קומדיית נעורים שצולמה בבלפסט ו"wild Target", לצד ביל ניי ואמילי בלאנט. הוא מודה שהוא נהנה מהתפקידים הבוגרים יותר ומרגיש נוח יותר מול המצלמות. "זה משהו שלגמרי נזרקתי לתוכו", הוא אומר.
שנות גיל ההתבגרות הן בדרך כלל לא נוחות בעליל, שנים שתיעודן על גבי סרט הוא עניין לא נעים, אבל גרינט מוצא הומור בדרך. "סרטי פוטר הם כמו סרט וידאו ביתי יקר מאד", הוא אומר, "אני מניח שאפשר לראות שכולנו כבר בגרנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
