מדף הספרים של מיכל הרמן
מיכל הרמן, כוריאוגרפית ורקדנית, שמעלה בפסטיבל "קליפה אדומה" את עבודת המחול "החבורה", מספרת על אהבותיה הספרותיות. הנחת שבאי-הנחת, מה צריך לקחת בילקוט ואיך מרגישה ירייה בעיניים
סיפור אחד שמסופר מנקודות מבטן של אלמנתו וששת ילדיו היתומים של מלך פלאפל מעיירה ספוגת קטיושות, שמת בפתאומיות. בשפה יומיומית חסרת גינונים או סגנון מאפשרות לנו הדמויות לעמוד קרוב אליהן ולהתבונן בכנותן הכואבת עד דמעות שלא פוסקות. אחותי בכתה, העבירה לי ומאז לא נרגענו.
מיכל הרמן צילום: אייל לנדסמן
הספר החדש של אורלי קסטל בלום - אורלי קסטל בלום
התעסקות אובססיבית בטרנדים ביניהם המון ניו איג' אבסורדי. אני נכנסת אל תוך הדמויות של קסטל בלום, מקפצת איתן בחוסר חוקיות מוטרפת ומשחררת. הכתיבה שלה היא כמו כוריאוגרפיה בשבילי, קיימת רק חוקיות פרטית ופנימית, אליה אני נשאבת בשקיקה. חוץ מזה שהיא מצרית, כמו אמא שלי.
ספר האי נחת - פרננדו פסואה
התנ"ך הפרטי שלי. פותחת את הספר בעמוד מקרי ומאמינה בפסקה. באותו הרגע כמובן. רק נחת.
פעמון הזכוכית - סילביה פלאת
זהו רומן אוטוביוגרפי של פלאת שהיא אמנית אמיתית שבשבריריות אין קץ שמה קץ לחייה. שיאה של פואטיקה.
אני ברק - עוזי בן כנען
הילד הג'ינג'י המתוק השובב והמנומש שהיה, לא ברור איך בדיוק, מושא ההזדהות של ילדותי.
מיכל הרמן צילום: גדי דגון
דירה להשכיר - לאה גולדברג
איזו דרך קלאסית להפנים כבר בגיל כה רך שגזענות ודעות קדומות בטח ובטח לא יובילו אותנו לשכנים טובים-חיי שלום. ללא ספק הספר של ילדותי. למרבה שמחתי בני המתוק מזכיר לי רגעי ילדות קסומים אלה. הרומן עם לאה גולדברג נמשך עד עצם היום הזה.
ילקוט שירים - לאה גולדברג
תמיד ידעתי שכדאי שיהיה בילקוט כל מה שצריך: בכי, אמת, צחוק, חסד, ארציות, רחמים, אהבה, ערגה, יגון, זעם ודומיה.
הזר - אלבר קאמי
הרומן הראשון שכתב קאמי, עובדה שרק מגבירה את תדהמתי ממנו. יצירה שלמה ומהודקת שעוסקת בניכור, שזה נושא שמעסיק אותי הרבה בעבודותיי. קאמי בעצמו מכנה את
הגיבור שלו "גיבור אבסורדי", התגלמות האדישות שאינו זוכר אם אמא שלו מתה היום או אולי אתמול. והוא יורה בערבי. ולא פעם אחת אלא חמש! והוא כובש.
הג'יגולו מקונגו וטיפוסים אחרים - חנוך לוין
סיפורים ופרוזה מצחיקים ואבסורדים עד כאב בטן ואובדן נשימה. מצופיה הילדה ששיחקה בבובות ולא ידעה שיום אחד תשכב עם צבי נבות ועד הקשישה שנבחרה להיות הרמטכ"ל של צבא סין... קראתי בחוף קסום בסיני, לפני יותר מעשר שנים, ואני זוכרת קטעים שלמים בעל פה. לא זכור לי שמאז ביקרתי בגן עדן.
ככה זה קרה - נטליה גינצבורג
סופרת נערצת שחשבתי שבכל ספר היא מצליחה להפתיע אותי מחדש. עד שקראתי את "ככה זה קרה". הייתי המומה מדי מכדי להיות מופתעת. האישה התמימה והשברירית יורה בבעלה כבר בפסקה הראשונה ועוד בין העיניים. ואחרי זה מספרת לנו איך זה קרה. נשמע פשוט. מרגיש בדיוק כמו ירייה בין העיניים.
נא להמתין לטעינת התגובות
