חם בטבריה: ראיון עם משה פרץ
הוא לא שותה, לא שוכב עם מעריצות ועדיין עושה פן וחפיפה לחבר'ה מטבריה. משה פרץ, שלפני שנה וחצי הכתרנו כ"דבר הגדול הבא", והפך לדבר הגדול הזה, יוצא מגדרו כדי להצטייר כצנוע אבל לפעמים מתפלק לו, למשל: "משה פרץ זה לנצח". על פי ממדי ההיסטריה, יכול להיות שהוא צודק
במבט מרחוק אפשר בקלות לצייר עיגול סביב המובלעת הדמיונית שבתחומה הוא מתגודד עם שלושה-ארבעה מלווים. רגליו מתופפות על הקרקע ללא הרף, מבטו תזזיתי, בלבו בוערת אש. הוא בגוב האריות עכשיו, והוא מודע היטב לכך שלא די בעצם העובדה שהגיע לכאן כדי לגרום לאריות האלה (עברי לידר, אסף אמדורסקי, רמי קליינשטיין, שרית חדד, רוחו של אריק איינשטיין) להתחיל לספור אותו.
את ההצגה הזאת אין לו ברירה אלא לגנוב. אבל לפחות ברגע זה, היא נגנבת באמצעות מישהו אחר. בדילוג סהרורי אופייני, שמתבצע בתוך שמלה עם ברבורים, מצטרפת אפרת גוש אל פמלייתו של פרץ.
"סליחה, אתה משה פרץ?", היא פונה בשאלה לחברו הטוב (ואחד ממנהליו) אלי. "לא", הוא עונה לה בעליצות, "זה הוא, שם". גוש ממשיכה בעקבות האצבע. "היי, אתה משה פרץ?", היא שואלת חבר אחר, שמניד ראשו לשלילה בחיוך נבוך. הלאה. "אתה משה פרץ?", היא שואלת אותי. לא אפרת, אני לא משה פרץ. קצת מוזר שאת שואלת את זה, כי התראינו כבר לפחות חמש פעמים בעבר. "אה, סליחה, אז מי זה משה פרץ?".
בסוף היא מגיעה אליו, נעמדת לצדו, מחייכת, ושנייה אחרי הפלאש (מתברר שמישהו שלח אותה להצטלם איתו) מקפצת חזרה ללה לה לנד. פרץ, מצדו, דווקא נראה מבסוט מההתרחשות המשונה סביבו.
שומע אפרת גוש, משה?
"בטח, אוהב אותה. במיוחד את האלבום השני שלה, עם השיר הזה, נו...(פרץ מתחיל לשיר) 'ולרגע יכולתי לברוח, טה נה נה טה נה נה טה נה נה, והצלחתי לעלות גבוה, לראות את האור, לראות את האור'".
עד כה הביצוע היה מרשים: אפרת גוש אמנם לא מזהה אותו, אבל שטויות, זה יותר היא מאשר הוא. הרי אי אפשר להתכחש לעלייה שמשה פרץ (26) עשה בשנתיים האחרונות מהמספרה בטבריה אל אור הזרקורים של הפופ הישראלי.
השאלה היא אם הוא שם כדי להישאר, או רק כדי לעשות קצת עידן יניב, להתאדות בתוך שנה-שנתיים ולהיות מוזכר ב-2032 כמי שמבלבלים אותו עם קובי פרץ. מבחינתו, הוא נשאר. בדוק. הוא מוכן לחתום לכם על זה (ככל הנראה, בצירוף ברכת "בהמון אהבה, משה", כפי שחתם לי על עותק של "אלייך", אחרי היכרות של פחות מארבע שניות).
וכן, הוא
משה פרץ הבא?
"כן, אומרים לי שמושפעים ממני. זה כמו שאחרי שאייל גולן פרץ, המון אמנים ניסו לעשות את מה שהוא עשה".
ואולי אתה אחד מהם.
"אני לא מחזיק מעצמי אייל גולן הבא. אני הבנאדם הכי פשוט בעולם. באתי לשיר, לכתוב, להלחין. לא להילחם באף אחד. מה שכן, חשוב לי מאוד לא רק להיות זמר, אלא להיות גם מודל לחיקוי".
באיזו דרך אתה מנסה להיות כזה?
"בכל דרך. גם דרך האישיות וגם דרך השירים. אני אגיד לך דבר פשוט: בהתחלה, בשביל לתפוס את האוזניים של האנשים בסדר גודל כזה, אתה צריך להיות מי שאתה, אבל לא לברוח ממה שקורה היום מבחינת המוזיקה. בשלב יותר מאוחר, אתה כבר יכול להגיד את הדברים המיוחדים שאתה באמת רוצה, שיש להם משמעות, אם היא טובה ואם היא לא טובה".
ואילו דברים מיוחדים אתה רוצה להגיד?
"אני אגיד לך ככה: אם מה שאני עושה לא היה מיוחד, הוא לא היה תופס את המשבצת של משה פרץ והשירים שלו. אין לי נוסחה. הלב שלי הוא זה שאומר לי מה כן לעשות ומה לא לעשות. אני מביא מוזיקה איכותית, מוזיקה שמתקבלת אצל כולם, מוזיקה שהלחנים שלה מושכים אותך, וגם המילים חשובות, אבל לא כל כך. יותר חשוב שהן ישבו טוב על הלחן והעיבוד".
אין צורך להקשיב בקפידה לשירים של פרץ כדי להבין את כוונתו: הלחנים שלו אכן עושים את העבודה בפשטותם החיונית, ולזכותו ייאמר שפה ושם יוצאים לו הוקים מוצלחים במיוחד, מהסוג שתמיר קליסקי וזאב נחמה-הצמד שפרץ ויתר בנימוס על שירותיו לפני כמה שנים-לא היו משאירים במגירה. מצד שני, באמת קשה להגיד שהטקסטים של פרץ מצביעים על כישורים של משורר, או אפילו על כאלה של פזמונאי רציני. השאלה היא, שוב, מה בדיוק ייקח ממנו הדור שגדל עליו כעת.
הילדים, מצדם, כבר מזמן שלו. בסדנת האמן שהעביר לא מזמן בצוותא הם ישבו שקטים ומרותקים כמו מלאכים מול "כמעט מלאכים". בשלב מסוים, ביקש מהם פרץ לסייע לו לכתוב שיר חדש (בכאילו, כמובן).
"דבר ראשון", אמר, "אתם צריכים לחשוב על נושא שהרבה אנשים יוכלו להזדהות איתו. למישהו יש רעיון למשהו כזה?". "לי, לי יש!", קיפץ אחד, "אפשר לעשות שיר בנושא של אהבה!".
"אהבה זה נושא מצוין", אישר פרץ, "אבל בוא נמשיך לפתח את זה. תחשוב על ילדה שמאוד היית רוצה להיות חבר שלה. איך אתה מדמיין שהילדה הזאת נראית?". "בלונדינית", ענה הילד ללא היסוס. "בלונדינית עם עיניים כחולות". "או", אמר פרץ, "עכשיו אנחנו מתקדמים, אבל בואו ננסה לתאר את המילה 'בלונדינית' בדרך קצת יותר מעניינת. מה דעתכם על 'שיער בצבע שמש?'".
בסופו של דבר - אחרי שנוספו, בעזרת הילדים, מילים לבית ולפזמון - יצאה מזה בלדה משה-פרצית טיפוסית, לא רעה בכלל, ואין ברירה אלא להודות שלמרות כל השמאלץ המשתפך הזה, היה משהו מרגש בביצוע המסיים של פרץ והילדים ל"שיר" החדש. די היה בשאלה הראשונה שהפנו אותם ילדים לרוקפור, הלהקה שעשתה להם סדנת אומן מיד אחר כך - "רגע, אז איך אמרתם שקוראים לכם?" - כדי להבין את מידת הפופולריות של פרץ בקרב הדור הבא, ואגב, ממש לא רק בקרבו.
"לפני שבועיים מישהי בת 20 התקשרה אליי ואמ רה לי 'אני מאוד אוהבת את השירים שלך, אבל אמא שלי פשוט חולה עליך, היא כמו מעריצה בת 14", הוא מספר. "התקשרתי אליה, וההיא, מישהי בת 50, פשוט לא הצליחה לדבר. אחרי כמה דקות היא אמרה לי שאני עושה לה את כל החיים יותר שמחים. שתבין, זה בנאדם בן 50 ששמע המון זמרים ופתאום אני, עם השירים שלי, נותן לה את העוצמות להתמודד עם החיים. זה מרגש אותי ברמות אחרות".
ומה זה עושה לך כשמישהי צעירה יותר אומרת לך דברים כאלה?
"אני לא אגיד לך שאני לא חושב לעצמי ללכת על מישהי כזאת, כי באמת, יש המון-המון בחורות יפות, אבל אם במקרה מישהי תגיד לך שהיא הייתה איתי, הייתי מציע לך לא להאמין לזה עד שתראה את זה קורה בפועל. בוא נגיד שעוד לא ניצלתי את המעמד שלי כזמר כדי ללכת עם מעריצה. אני יכול לעשות את זה, אבל אני לא רוצה, כי אני מכבד את המעריצים שלי, ואני משמש להם דוגמה דרך ההתנהגות שלי".
אילו הצעות קיבלת, למשל?
"היה מקרה שמישהי יפה באה אליי, לחצה לי יד ואמרה לי 'משה, אני רוצה לעשות איתך הכול'. אמרתי לה 'תודה, אני מכבד את ההצעה שלך, אבל זה לא אפשרי'".
מסכנה, בטח התפדחה אש.
"שמע, אם היא באה אליי בצורה כזאת, לא נראה לי שמשהו יכול להביך אותה".
מטבע הדברים, החמודצ'יק הזה הודף בתוקף, ובעצבים גלויים, גם את הטענה שאחת ממעריצותיו העלתה כאן לפני כשנה וחצי, בריאיון שהכתיר אותו כ"הדבר הגדול הבא" ("יש לי חברה שהייתה איתו לילה בבית שלו פעם, והיא מהממת עם ציצי ענק!").
בכלל, פרץ משתדל מאוד להבהיר שגם העובדה שהצליח לקבע את מעמדו ככוכב הזמר הים תיכוני ("מה זה ים תיכוני? אני זמר ישראלי") הלוהט ביותר של הרגע לא שינתה במאומה את דמותו של הספר הטברייני ההוא, שכבר אז הקפיד על מראה מטרוסקסואלי מתוקתק, אבל עד לפני ארבע שנים, עת פגש את אמנון זודני (המתופף של אייל גולן, ולימים מנהלו האישי), אפילו לא חלם להיות מה שהוא עכשיו.
לטענתו, רבבות המעריצים שצבר מאז - כמו גם הצלחותיו בסלולר (כחצי מיליון הורדות עד כה), כ-15 אלף עותקים שמכר מ"אש" (אלבומו השני, מ-2007) וכ-25 אלף עותקים מ"אלייך" (השלישי, מ-2008), לא הפכו אותו לאחד שמביט על חבריו מהתיכון מלמעלה. למרות שאותם חברים חושבים לפעמים קצת אחרת.
"לא יצא לי לדבר עם שני חברים טובים שלי מטבריה במשך שבועיים, ויום אחד הם התקשרו אליי ואמרו לי 'משה, אנחנו צריכים לדבר איתך'", הוא מספר. "הגעתי להורים שלי, ישבתי איתם שם, ואחד מהם אמר לי 'אני אוהב אותך, אבל אני מרגיש שאתה מתחיל להשתנות, אחי'. אמרתי לו 'מצטער, אולי אתה צודק, אבל זה לא יהיה יותר ככה'. השיחה הזאת לא יוצאת לי מהראש מאז".
למה, יש משהו במה שהוא אמר?
"לא יודע. סך הכול, הוא חבר והוא לא יגיד לי משהו סתם בשביל להזיק לי. מצד שני, כדי שהוא לא ייפגע, רציתי לתת לו את ההרגשה שאני באמת מקשיב לו".
איך טבריה, בכלל, מתייחסת אלייך היום? בכל זאת, ברחת משם בעקבות ההצלחה עד לקריית עקרון.
"טבריה הכי מפרגנת לי. לא האמנתי שאפשר לאהוב אותי שם ברמות כאלה. בדרך כלל טבריה לא מתייחסת ככה לבני העיר שמצליחים, אבל היום אי אפשר להגיד 'טבריה' בלי 'משה פרץ' או 'משה פרץ' בלי 'טבריה'. תדע לך שגם עכשיו אני עושה לחברים שלי משם תספורות.
אם פתאום בא לי לעשות שם פן למישהי, אין לי קטע של אגו. אני בא ועושה לה פן בשיא הכיף. אני גם אטאטא אחר כך אם צריך, בסבבה, וגם אין לי בעיה לחפוף לה. בכלל, אמן צריך להישאר עם הרגליים שלו על הקרקע ולדעת שיום אחד כל זה ייגמר ואז מה יישאר? רק האישיות שלו. אם אין לך אופי מספיק חזק, אתה תגיע למקומות הלא יפים האלה שהתקשורת גוררת אותך אליהם".
אתה מתכוון למה שקורה בעקבות התחרות מול זמרים אחרים? יש לא מעט שאורבים לך בפינה. קובי פרץ, למשל.
"זו לא תחרות בשבילי. הדברים האלה רק נותנים לי יותר כוח להמשיך. קובי עובד יפה בכל הבמות, עושה קיסריה חמש פעמים בשנה, וזה הישג מדהים שבעזרת השם גם אני אגיע אליו. תאמין לי, כשאנחנו נפגשים יש חיבוקים ונשיקות. מצד שני, אני לא אגיד לך שאין בכלל תחרות ביני לבין זמרים אחרים. כל פעם שאני שומע שיר טוב של זמר אחר, אני אומר לעצמי 'או-קיי, עכשיו אני צריך להביא שיר יותר טוב'".
לכן אתה מוציא אלבומים בקצב מסחרר?
"אני אף פעם לא עושה דברים בכוח. אני מחכה לרגע המתאים, למוזה המתאימה, וזה פשוט יוצא לי".
ומה שיוצא לו - ביצירה (פרץ כותב ומלחין את כל שיריו בעצמו), כמו גם באופן שבו הוא מנווט את הקריירה שלו ומתבטא - מבוסס על סטריליות מוקצנת: פרץ מקפיד מאוד על עיסוק בנושאים שאין להם נגיעה בפוליטיקה ובמחאה ("בסדר, אז יש כאלה שאומרים מה הם חושבים על המדינה, אבל אני בן 26 ואני בא ממקום של לתת רגש בשירים שלי"), מראה מוקפד ומצוחצח למשעי ("אסתטיקה זה דבר חשוב, חשוב מאוד") וקור רוח מעורר השתאות, משל היה אמן ותיק ומנוסה.
"כשדברים שאני מתכנן לא קורים בזמן שאני רוצה, אני דווקא כן מתחרפן", הוא טוען. "יותר מיד עומס בהחלט מביא לי את החרפון, וברגעים כאלה אני שומר שתיקה ומנסה להתעלם מאנשים, להיות עם עצמי, בתוך המחשבות שלי".
איך אתה מתנהג כשאתה שיכור?
"אף פעם לא הייתי שיכור. בעצם, פעם אחת הייתי וזה הגיע למצב שלא ידעתי איך אני מתנהג, נשפכתי, אבל אף פעם לא הייתי באובדן חושים. אני מחייב את עצמי לא להתנהג ככה בחברה, כי אני מרגיש מודל לחיקוי".
מתי הלכת מכות בפעם האחרונה?
"חטפתי מכות פעם. סתם, באו ודפקו בי כאפה מאחורה, לא זוכר בדיוק למה. בעצם, פעם אחת, בשיעור ספורט, גם החטפתי אגרוף למישהו, ואחר כך הצטערתי על זה מאוד. היום, כשאני רואה מכות, אני מפחד, כולי רועד. אני גם חושב שאלכוהול - כאילו, הכמויות שאנשים שותים - זה ממש לא טוב. אני, בכלל, ממליץ לשתות פחות אלכוהול, כי זה הופך אותך לבנאדם שחשוב לו האגו, והוא גם מוכן למות בשביל האגו הזה".
שלא לדבר על מה שקוק עושה לך.
"אני לא יודע. לא ניסיתי קוק אף פעם".
אתה ממש ילד טוב, אה?
"מה זאת אומרת, מה זה ילד לא טוב?".
אחד ששוכב כל לילה עם בחורה אחרת.
"האמת שאין לי חברה עכשיו - נפרדתי לא מזמן ממישהי אחרי שלושה חודשים שהיינו יחד - אבל גם אין לי זמן להיות כל לילה עם בחורה אחרת. אם היה לי, תאמין לי שהייתי ככה".
אפשר לתפוס אותך בשנקין בברמודה, בחולצה יד שנייה ובנעלי אולסטאר?
"אם זו חולצה יפה, אז כן, למה לא. הכי חשוב שהחולצה תהיה יפה. אגב, אני דווקא שומע גם רוק כבד לפעמים".
וואלה. אילו להקות, למשל?
"אה...מטאליקה זה רוק כבד?".
כן.
"אז אני שומע מטאליקה".
בחזרה לפארק הירקון. פיטר רוט יורד מהבמה ונותן כיף לפרץ, שממתין להופעתו ליד המדרגות. נעם רותם מבצע בינתיים את "תוכי יוסי", ופרץ מגיב לזה ב"אייר גיטאר: לא מי יודע מה קשור, אבל, שוב, נורא חמוד. בעוד דקות ספורות הוא יעלה לבמה, ייתן את אחד הביצועים היותר מוצלחים בערב החיוור הזה (ל"ערב מול גלעד") ויתחיל להוכיח לכולם, כולל אפרת גוש, את מה שלשמו התכנסנו כאן.
אבל עכשיו, תוך כדי המולת האירוע וחודשים ספורים לפני צאת אלבומו הרביעי (הסינגל השני מתוכו, "מהשמים", שבו פרץ צונח ממטוס, מצולם השבוע), זה הזמן להטיח בו את השאלה המסכמת.
נראה לך שבעוד 30 שנה אנשים יזכרו את השם "משה פרץ"?
" ברור, נו. משה פרץ זה לנצח".
נא להמתין לטעינת התגובות
