נפקד נוכח: מאניק סטריט פריצ'רס עושים כבוד לאדוארדס
עם אלבום טרי המבוסס כולו על טקסטים שנכתבו ב-1995, בידי חבר להקה שנעלם, היה חשש שהחדש של מאניק סטריט פריצ'רס יתגלה כנפילה. החשש התבדה

חוץ מזה, הטקסטים לכל 13 השירים שבאלבום נכתבו בידי ריצ'י אדוארדס, הגיטריסט של הלהקה שנעלם בנסיבות לא ברורות לפני 14 שנה ועקבותיו לא נמצאו עד היום.
וכך, העובדה שהטקסטים כולם הם של אדוארדס הנעלם, הנעדר נוכח, הופכת את Plague Lovers Journal For ליותר מסתם "האלבום התשיעי של המאניקס". הוא מושך אותך פנימה, לחקר הנסתר ומסקרן אותך להתעמק במורשת שהותיר אחריו הגיטריסט-התמלילן, כדי לנסות ולפענח משהו שמעולם לא הובהר.
הטקסטים של אדוארדס אכן חיים ופועמים. המאניקס אומרים שהיה מוזר להלחין שירים לאלבום שנכתב, למעשה, ב-1995, ומודים שהטקסטים חשובים כאן במיוחד. "הגאונות והאינטליגנציה של המילים הכתיבו את מה שבסופו של דבר עשינו איתם", אומרים שלושת חברי הלהקה הנותרים, ומוסיפים ש"השימוש בשפה מדהים והנושאים מזכירים לנו את הגאונות הנדירה של ריצ'רד ג' יימס אדוארדס".
אדוארדס נעלם ממלון בלונדון ב-1 בפברואר 1995. חלפו 17 ימים בטרם נמצאה מכוניתו הנטושה. הוא עצמו לא נמצא ולמרות שמועות על הימצאותו, לכאורה, בגואה או באפריקה - היעלמותו נחשבת לאחת התעלומות הגדולות בתולדות הרוק.
13 שירי האלבום החדש הוקלטו בנמל הבית, וולס, עם אלביני. זה נפתח עם Peeled Apples ונחתם ב-William's Last Words, ובתווך מסע בין אנשים (ג'קי קולינס, סטיבן הוקינג) ומקומות (וירג'יניה, קרדיף) והתרסות מחאה (נגד חמדנות, נגד יומרה, נגד יוהרה, נגד כוחנות).
המאניקס מעולם לא היו עוד להקת רוק טובה, אלא חבורה של דעתנים, סוציאליסטים זועמים ושמאלנים-אדומים (הם הופיעו בקובה, כשאיש לא העלה בדעתו שהדבר אפשרי בכלל), והזעם שלהם נותב תמיד אל תוך השירים, בעד החינוך לדור הבא והאחריות של הדור הזה. כמו Holly Bible The, אלבומם המופתי ההוא, גם הנוכחי מגיש למאזין עסקת חבילה כוללת: אג'נדה + רוקנרול.
ולא רק בתכנים מזכיר האלבום
לא במקרה הם חזרו אליה, כדי לבקש עטיפה גם לאלבום הנוכחי. "מוזיקלית, זה המשך ל-Holly Bible", הם אומרים, "אבל למען האמת יש פה גם צד אקוסטי, רך ורומנטי". אולי מפני שהאובדן עושה את שלו, והזמן גם. מאניק סטריט פריצ'רס עדיין פה והאלבום מוצלח. תודה לאל.
מאניק סטריט פריצ'רס, Plague Lovers Journal For , אן-אם-סי