"הקהל הישראלי אוהב אופרות גרנדיוזיות"

מנכ"ל האופרה, חנה מוניץ, מתרגשת ממאות אנשי "לה סקאלה" שמציפים את הבניין שלה בימים האחרונים. בית האופרה האיטלקי החשוב, שמגיע לארץ עם מופע הדגל שלו, מציע לכם את ההפקה הכי גדולה שתראו כאן

יונתן אסתרקין | 8/7/2009 7:50

מי שמסתכן בימים אלה ושואל את מנכ"ל האופרה הישראלית, חנה מוניץ, מה שלומה, עלול להיתקל בדום מהוסס. שלומה, איך לומר בעדינות, מעט מוזר. "אני חיה על קצות האצבעות", היא אומרת. "כל הזמן נזהרת. יש המון תכונה מרגשת בבניין שלנו. אני כל הזמן מפחדת להגיד משהו לא נכון, לעשות משהו לא נכון, לקלקל את האווירה המדהימה הזאת".

אופרה לה-סקאלה צילום: יח''צ

וזה לא סתם. הבניין רוחש באנשים של בית האופרה "לה סקאלה", אחת החשובות בעולם, שהגיעו כדי לבצע בישראל את "אאידה", ולנגן בפארק הירקון את הרקוויאם של ורדי, חינם, למי שמוכן לשבת על הדשא. כתרומה יימכרו למעוניינים כרטיסי

וי-איי-פי.

זאת לא התרומה היחידה של אנשי בית האופרה האיטלקי, שיבקרו במחלקות הילדים של איכילוב ושיבא, ויקיימו סיורים וסדנאות ברחבי הארץ. הכל במסגרת מתנה יוצאת דופן שהעניקה עיריית מילאנו לעיר תל אביב, לכבוד חגיגות המאה.

"הכל מאוד דרמטי", צוחקת מוניץ. "כרגע יש בבניין מאות אנשים. על הבמה מתקינים תפאורות ענק לאאידה, שהגיעו אלינו מלה סקאלה במילאנו, ותאורת ענק. ליד המתפרה יש תור ארוך ארוך של אנשים, ניצבים, מקהלה, זמרים. כולם עסוקים במדידות ותיקונים של מאות מערכות בגדים. מעצבות שיער, פניסטיות, כולם רצים מסביב".

צפוף?
"לא. הבניין מלא שירה, מלא מוזיקה. לכל אנשי האופרה צריך להוסיף את המשלחת המכובדת שאמורה להגיע מאיטליה, למעלה מ-900 איש ילוו את האופרה. בערך חצי ממשלת איטליה, אגודת ידידי האופרה, כל ההנהלה, ראש עיריית מילאנו ועוד ועוד".

סליחה על דברי הכפירה, אבל למה הם עושים את זה?
"בין מילאנו לתל אביב יש מערכת יחסים ארוכת שנים, חברות בין ראש העיר לטיצה מורדי, לבין ראש עיריית תל אביב רון חולדאי. גם בין איטליה לישראל יש מערכת יחסים חמה מאוד, כך שהחיבור בינינו לבין לה סקאלה הוא בבחינת איזה קצה של פירמידה הרבה יותר גדולה. עובדה שהם בחרו לבוא לפה ככה, ולהביא איתם את הצגת הדגל שלהם".

הפקת הדגל של לה סקאלה, בימוי של פרנקו זפירלי לאופרה המפורסמת של ג'וזפה ורדי, היא כפי הנראה ההפקה הכי גדולה שהייתה בארץ בתחום זה. המנצח, דניאל בארנבוים, רק מוסיף עוד להילה שסביב ההפקה הגרנדיוזית.

"על הבמה יש בערך 600 איש", מסבירה מוניץ. "זמרים, רקדנים, נגנים, מקהלה וניצבים. חלקם איטלקים, חלקם שלנו. התפאורה לדעתי היא הגדולה ביותר שהייתה בארץ. לגבי תלבושות, קח את ה-600 שהזכרתי ותכפיל אותם בארבע מערכות בגדים, אחת לכל מערכה. זה פשוט עצום בגודלו, וזה מאוד מרגש מבחינתי. זה פרויקט שהתחלנו לדבר עליו לפני ארבע שנים, ומאוד מספק לראות איך ההשקעה משתלמת. גם מבחינת לה סקאלה זה לא מבצע שעושים כל יום".

אבל הקהל הישראלי אוהב את הגרנדיוזיות הזאת.
"מאוד. הקהל בארץ מאוד אוהב את האופרות הגדולות והקלאסיות, אבל זה נכון גם לגבי בתי אופרה אחרים בעולם. אני חושבת שבשביל רוב הקהל, לא המומחים, אלא החובבים, חלק מהכיף של האופרה זאת אותה גרנדיוזיות, היכולת להיסחף במוזיקה ובמתרחש על הבמה".

מוניץ, ילידת גרמניה, מנהלת את האופרה כבר 14 שנה, ומתנגדת לקריאות שנשמעות לאחרונה לקצוב את כהונת המנכ"לים במוסדות תרבות. "אם היה מישהו צעיר שהיה מעורר את אמון ראש העיר וההנהלה הציבורית, ומשכנע אותם שהוא יכול להחליף אותי, אז כבר היו מחליפים", היא אומרת. "הלוואי שהיה מישהו כזה. זה היה סימן טוב מאוד לתרבות הישראלית. אבל אין".

אפשר להגיד שמתחת למנהלת שנמצאת בתפקידה כל כך הרבה שנים לא יכולים לצמוח דורות חדשים.
"זה לא קשור. יכול לצמוח מישהו מלמטה כמו שאני צמחתי. התחלתי משום דבר בתיאטרון ולקח לי 25 שנה להפוך למנכ"ל, וככה זה צריך לעבוד. אני לא חושבת שצריך להחליף מנהל מצליח רק בשם איזה עיקרון מופשט. זה לא ההסתדרות בשנות החמישים, שמנהלים לפי תור ואת הכישלונות מפילים על הציבור".

וברמה האישית, יש לך עוד למה לשאוף?
"בארץ לא ממש. אולי בחו"ל. אני חושבת על זה מדי פעם, וגם מקבלת הצעות. אבל בינתיים טוב לי פה ואני מאוד אוהבת את העבודה שלי ולא הולכת לשום מקום".