קברט בכיכוב נדפקי כל העולם

"איש הרוח, הזונה והליצן" היא הצגה צנועה אך מספקת ערב מבדר, אינטיליגנטי ועשוי היטב. ניקו ניתאי לא מפחד לירוק על הקהל. הקברט שלו הוא תמרור אזהרה הומוריסטי המתריע על חברה מתדרדרת

יונתן קלדרון | 6/7/2009 16:46

"איש הרוח, הזונה והליצן" היא קברט סאטירי מבית היוצר של תיאטרון קרוב, שכתב וביים ניקו ניתאי. תיאטרון קרוב ממוקם בתחנה המרכזית של תל אביב כחלק ממאמץ להפוך את הכשלון ההנדסי הזה למקום של תרבות אחרת. התחנה המרכזית היא מעין מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. כולנו עוברים שם, חוץ אולי משרי אריסון. התיאטרון "קרוב" במיוחד לתושבי הפריפריה שיכולים לקפוץ לראות הצגה במחירים עממיים מבלי להשתרך ברחובות תל אביב מוכי הלחות. תיאטרון קרוב הופך את התחנה המרכזית למקום של ליצנות ורוח והכל מוגש מכל הלב, חצי בהתנדבות.

איש הרוח הזונה והליצן צילום: פרדי גוטליב

ניקו ניתאי הוא איש תיאטרון ותיק, חולם נצחי הנלחם בתחנות רוח, שלצורך ההגשמה היומיומית של חלומו נאלץ להיות קצת זונה וקצת ליצן. הרעיון שמנסה הקברט להעביר הוא שבכל אחד מאיתנו יש קצת מכל אחד. איש הרוח מייצג את האקדמיה אך גם את השלטון ואת האליטה השלטת. הוא נחשב למכובד שבחבורה אך לעיתים הוא לא פחות פאתטי מן הליצן. הליצן מייצג כמובן את האמנות ובמיוחד את זו הנמוכה (מי אמר גלגל"צ וערוץ 2?) המושווית לא אחת לזונות מדיה. הזונה מייצגת את כל המעמדות הנמוכים, מעמד הפועלים ונותני השירותים – בקיצור, כל נדפקי העולם.

התלבושות הצבעוניות והנפלאות שעיצבה דנה בלזר מחזקות את המסר שבכל אחד יש מעט מן האחר. התפאורה פשוטה ומסתכמת בסולם אחד פשוט, המסמל אולי את הרצון של כולנו לטפס למעלה - אם לא ברוח אז אולי בחומר - והוא גם מזכיר כמובן את כלי העבודה של השיפוצניק ומאפשר שלל משחקים קברטים.

לכל

אחד השיר שלו. איש הרוח מוצג כבעל החזון אך כמי שחולם במקום לעשות. הליצן מציג עצמו כמי שצחקו עליו כל חייו אך גם כמי שמותר לו לחשוף את ערוות החברה. הזונה מוצגת כ"תרופה לאומית" וכסוג של מונעת מלחמות אה-לה ליזיסטרטה. יחד, כל השלושה "מחכים ללקוחות".

"איש הרוח, הזונה והליצן" הזכירה לי קברט סאטירי אחר שראיתי לא מזמן – "ארץ בושת" של דלית מילשטיין, אך קשה למצוא שתי הצגות שונות יותר האחת מהשנייה. ארץ בושת גדושה בשחקנים, אפקטים, קסמים ולוליינים. לעומתה "איש הרוח, הזונה והליצן" הרבה יותר צנועה – שלושה שחקנים-זמרים מוכשרים וסולם אחד. אך "איש הרוח, הזונה והליצן" מצליחה במקום בו "ארץ בושת" נכשלת. הקברט של ניקו ניתאי מדלג בקלילות מעל כל הבורות ש"ארץ בושת" נופלת עליהם: השירים כאן מתוחכמים ומשעשעים, הלחנים של שפי ישי סוחפים ויפים, המשחק חינני והמסר כולו עובד.

אין להצגה עלילה של ממש, היא מתבססת על הדינמיקה בין הדמויות, המריבות והבריתות. לא מדובר כאן בחוויה תיאטרונית בלתי נשכחת, אך "איש הרוח, הזונה והליצן" מספקת ערב מבדר, אינטיליגנטי ועשוי היטב. ניכר בשחקנים שהם נותנים את כל כולם וההנאה שלהם סוחפת את הקהל. ניתאי לא מפחד לירוק על הקהל. הקברט שלו הוא תמרור אזהרה הומוריסטי המתריע על חברה מתדרדרת. "אנו לא דומים לכם / אני לא דומים לאף אחד / אל תסתכלו בנו כמו במראה / אנו דמויות מקרטון / אין לנו פרצוף כמו שלכם, מכובד / ואם יש איזשהו דימיון / הוא מקרי בלבד".