מזרח, מערב, לבן ושחור בתיאטרון ענבל
התערוכה "מרחב ביניים" חושפת תל אביב שיש בה מגוון אתני, שתושביה הם מזרחים, אשכנזים, ערבים, נשים וגברים ובתוכה מצויים גם עקבותיה של המלחמה המתמדת על הגבולות. האוצרת, כרמל גוטליב קמחי, מספרת על התערוכה
הקילומטר השבור צילום: דפנה שלום
התערוכה עוסקת בשטח שבין השחור ללבן. בין תל אביב, העיר הלבנה על מבני הבאוהאוס והאימוץ הרדיקלי של המודרניזם האירופי ובין תל אביב של המזרח התיכון על יפו ושכונותיה הדרומיות. זהו מרחב מטאפורי המשתרע על שטח היברידי. השטח הזה אינו אפור, הוא מכיל גם את הלבן וגם את השחור, הוא אזור בעל איכויות
של קבלת האחר לצד המרכז, והוא בו בזמן מרחב ביקורתי. הטווח שלו כולל משיכות מכחול של שחור לצד משיכות של לבן המתלכדות יחדיו לכדי הצהרה. הצהרה שאינה מאפשרת אבחון מדויק, מגירה, או מקום בגטו מכל סוג שהוא, זהו מרחב של קהילייה ושיח כזה ששואף אליו הומי באבא במאמרו "החומר הלבן".
איך נוצר או התגבש הרעיון לתערוכה?
למרכז האתני הרב תחומי בענבל יש חצר קסומה המבקשת כבר מזמן שישתמשו בה. גם רצון לעשות פעילות לכבוד מאה שנות העיר תל אביב שתציג תמונה קצת יותר מאוזנת בין מזרח ומערב היה לנו, אך בנוסף, רצינו לבטא את השינוי שחל במרכז האתני הרב תחומי ענבל כמוסד שמעוניין להתקשר עם העכשיו, עם רוח הזמן ולשדר אותם.
ממה הושפעת בעבודה על התערוכה?
העבודה על התערוכה הושפעה מאוד מקורס שעשיתי באוניברסיטת תל אביב עם ד"ר ניסים גל, "גלובאליות ולוקאליות באמנות הישראלית", כמו כן ממיצב תלוי מקום שעשתה האמנית דפנה שלום בשנה שעברה ברחבת ענבל, ומעבודות המוסיקאים והמחול שאנחנו מציגים במרכז האתני הרב תחומי. אני מקווה שהתערוכה תיצור תחושה שדומה לתחושה המתקבלת משיתוף הפעולה בין פיליפ גלאס לראווי שנקר (פיליפ גלאס הוא מוסיקאי שמתייחד בקו אלקטרוני, פוסט מודרני, מערבי מאוד, וראווי שנקר הוא נגן סיטאר הודי, הידוע בזכות נגינת מוסיקה הודית מזרחית).
Coming Soon צילום: אלה זהרנו
התערוכה האחרונה שראיתי בה עבודה שנחקקה בליבי היא התערוכה "נדודי שינה" במוזיאון פתח תקווה. ראיתי וידאו ארט שהוקרן בשלושה ערוצים של אמן יפאני בשם היראקי סאווה שם העבודה: "מסתובבים מתיישבים", אהבתי מאוד גם את המיצב "משחרה" של אניסה אשקר שראיתי ביריד האמנות "צבע טרי".
מהי הגלריה האהובה עלייך בחו"ל?
בחו"ל אני מאוד אוהבת את מוזיי דה אורסיי בפריז ואת מוזיאון רודן, בעיקר בגלל הארכיטקטורה והמיקום שלהם.
מי האמנים שהשפיעו עלייך או שאת מעריכה?
האמן שמשפיע עלי במיוחד הוא דוד פרלוב עם "היומן" שלו ובאמנות הפלסטית דיויד הוקני. שניהם עוסקים בבית ובזיכרון, שהם מושאי המחקר שלי.
עבודה של איזה אמן היית שמחה לתלות אצלך בבית?
הייתי מאוד שמחה לתלות אצלי בבית עבודה של ג'ורג'יה אוקיף, היא מאוד מדברת אלי בנשיות המתפרצת מהציורים שלה, בתפיסה הצבעונית שלה, ובנושאי העבודה שלה.
טלי נבון, רק רגע אחד צילום: מתוך התערוכה
אני מקבלת השראה מהליכה, תנועה, מהים ומאמנות שמדברת אלי.
אילו לא היית אמנית, מה היית?
אילו לא הייתי עוסקת באמנות, קולנוע, אוצרות, הוראה, הפקה וניהול אמנותי הייתי רוצה להיות חוקרת מוח.
מרחב ביניים – אמנות בין מזרח למערב, אוצרות: כרמל גוטליב-קמחי וטלי נבון, 9 ביולי, רחבת תאטרון ענבל במרכז סוזן דלל
נא להמתין לטעינת התגובות
