על השירה הרומנטית של אריק איינשטיין
עם ערב האמנים לכבוד איינשטיין מגיש המדור את עשרת המשפטים הגדולים פרי עטו של איינשטיין וניתוח טקסטואלי של יצירתו. וגם: איזו מורשת מותיר אחריו חיים רמון, על שמותיו של ים המלח וההבדל הפיננסי בין שור לפר
איינשטיין הוא זמר השר בעיקר טקסטים ולחנים של כותבים אחרים, חלקם כאלה שכתבו במיוחד עבורו. פן פחות מדובר בתופעת האיינשטיין הוא השירים שכתב, מעט עם אחרים, וכמאה שירים שלו עצמו. איינשטיין התמלילן-המשורר כותב עברית מדברת, כמעט לא מסוגננת, אף פעם לא עילגת.
איינשטיין כותב בדרך כלל שירה רומנטית-רזה. יש שורות נפלאות כמו "השחר מתקלח במקלחת של צבעים", ויש שורות תמימות ואפילו ילדותיות כמו "איך זה שהטוב לא מנצח את הרע/ ואיך זה שנהיה פה כמו סדום ועמורה".
הרומנטיקה היא נוסטלגיה, בעיקר נוסטלגיה תל אביבית. יוסי בנאי שר על מואיז הקטן, "סמל וסוס ארוך" ועל קולנוע רקס בירושלים, איינשטיין שר על "ימי הסטנגה הכחולים האבודים/ ושקט גמור בין שתיים לארבע", "מכבי הישן/ ליד קלנוע אוריון", הצריף של 'האוהל', ניחוח של ים/ מפרש בודד מלבין באופק". יש גם רומנטיקה כלל-ישראלית, אפילו פטריוטית: "בית לך בניתי שם בחול/ ארץ ישראל/ שרתי שיר יפה על ים כחול/ ארץ ישראל/ מה מליל, הו, שומר מה מליל/ מה מליל".
לכמה שירי נוסטלגיה כאלה חיבר איינשטיין גירסה מאוחרת שהיא גירסת האכזבה המרה. השיר על הירקון בגירסה ישנה מדבר על "שני ילדים יושבים בתוך שורשי אקליפטוס ענק/ אקליפטוס ענק/ ששותה לרוויה את המים הכחולים". השיר החדש קשה לעיכול: "על גדות הירקון, דגים מתים בינתיים/ ריח של מוות סובב באוויר". בגירסה החדשה של "סע לאט" מדובר על החור באוזון. בשיר האכזבה הכלל ישראלי הוא כותב "אוי ארצי מולדתי את הולכת פייפן,/ שברת לי את הלב לחתיכות קטנות".
לאיינשטיין השחקן יש הומור מעודן וחיוך אירוני-מפתה, כמעט לא ישראלי. בשירים שחיבר אין הרבה הומור, וחבל. משיר אחד שכתב עולה הומור לשוני מתוחכם, המזכיר את דרכה
כמעט אין אצל איינשטיין התכתבות עם המקורות. שיר אחד מדבר עם קוהלת: "עת לשיר, לשיר ברוק-נ-רול/ ועת לקרוא בספר/ עת לא, לא להפסיק לשאול/ ועת להיות בסדר/ עת לכל זמן/ ועת לכל חפץ"./ בשיר אחר, מהרומנטיים, הוא כותב: "הזאב יגור עם הכבש הנמר ירבץ עם הגדי/ תחת תאנה וגפן הכל יהיה כמעט אמיתי".
ויש משפטים וביטויי מפתח הנחרתים בזיכרון וגם חדרו פה ושם לשפת היומיום, אבל בדרך כלל מתנגן בהם הלחן והקול האיינשטייני, הפשוט כל כך לכאורה, אבל עדיין לא נמצא לו תחליף. עשרת המשפטים-ביטויים הגדולים מפרי עטו של אריק איינשטיין, בסדר אלפביתי:
2. אני ואתה נשנה את העולם
3. בסן פרנציסקו על המים
4. היה לנו טוב, נהיה לנו רע
5. הימים הארוכים העצובים
6. הפועל שוב הפסידה
7. זה בראש שלך, וזה רק נדמה לך
8. יושב על הגדר, רגל פה, רגל שם
9. עוד יהיה!
10. עוף גוזל, חתוך את השמיים!
"אני המצאתי את המפץ הגדול, וגם טבעתי את המונח", אמר השבוע בגאווה חיים רמון כשהודיע על פרישתו מן הכנסת. "המפץ הגדול", שהוא עצמו תיאוריה פיזיקלית חדשה יחסית, עומד ביסוד הקמת מפלגת קדימה.
פוליטיקאים לא מעטים מתהדרים במונחים שטבעו ושנכנסו ללקסיקון הישראלי, וכדרכה של הפוליטיקה הם שנויים במחלוקת.
יצחק רבין השאיר אחריו את "נפולת של נמושות".
יצחק שמיר ייזכר בזכות "הים אותו ים".
אהרון ברק, המשפטן הכי פוליטי שקם בישראל, ייזכר בזכות "מבחן בוזגלו".
מומחמד מיעארי רשם על שמו את "מדינת כל אזרחיה".
אביגדור ליברמן, דווקא הוא, המציא את "חילופי שטחים", בתוכניתו משנת 2004.
אבא אבן הותיר אחריו את "גבולות אושוויץ" (למרות שהניסוח המקורי שלו שונה).
והרשימה, כרגיל, חלקית.
ים המלח עלה השבוע לכותרות פעמיים. בראשית השבוע התבשרנו בפעם המי יודע כמה שהולכים לבצע את פרויקט תעלת הימים. אחר כך התקבלה הודעה משמחת שישראל, ירדן והפלסטינים החליטו להציג במשותף את מועמדותו של ים המלח לאחד מ"שבעת פלאי העולם של הטבע".
הערבים קוראים לו גם "ימת לוט", ונעמי שמר שרה על "המקום הנמוך ביותר בעולם".
בכל מקרה, כדאי שעמי האזור יזדרזו בהגשת המועמדות, בקרוב יהיו למקום הזה הרבה שמות, אבל ים לא יישאר שם.
הגאות הזמנית לפחות בשוק המניות מחזירה לבמה את שני הביטויים הרווחים ביותר בתחום: "שוק שוורים" (דוהר למעלה), ו"שוק דובים" (המדדה או צולל למטה). שני הביטויים נותרו במאה ה-18, אבל דווקא שוק הדובים הוא הוותיק יותר, הכינוי דוב (bear) או "בעל עור הדוב" (bearskin jobber), ניתן במאה ה-18 לסוחר המוכר מניות כאשר השוק בעלייה, מתוך כוונה לקנות אותן חזרה במחיר זול כשהשוק יהיה בירידה. ייתכן שהכינוי ניתן בעקבות הניב "מכר את עור הדוב לפני שניצוד", המתייחס למי שמחלק או רוקם תוכניות על כסף שעדיין לא הרוויח.
"שוק שוורים" (bullish market) נוצר כניגוד שלו, ומאז שניהם הולכים יחדיו. הצורה העברית התקנית בממלכת הבורסה היא "שוק פרים", אבל העם מעדיף שוורים, כפי שאנו אומרים "מלחמת שוורים" ולא "מלחמת פרים". הפר נתפס כבעל חיים כבד ומסורבל, והשור כבעל חיים פראי ודינמי.
באותו עניין שואל אליק מבת-ים: איך אומרים, "שוק שוֹרי" או "שוק שוורי"?
בדרך כלל לא נהוג לגזור שם תואר מ"שור", אלא אומרים במקרה שלנו "שוק של שוורים" או "שוק שוורים". אם שם התואר היה קיים, הוא היה "שוֹרי" ולא "שוורי", כמו "יומי" מ"יום", או "נופי" מ"נוף". שוורים שבה הו' נשמעת היא צורה ייחודית, ובכל יתר המקרים (שוֹרֵי=, שוֹרו וכדומה) הו' אינה נשמעת. תופעה דומה אפשר לראות בריבוי של "לוח", בצורה הנדירה לווחים.
ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
